"אני גר בשכונת רוממה בירושלים, פעם בשבוע אני צריך לנסוע לעיר אחרת, ועלי להיות שם ב-11:00 בבוקר. יש אוטובוס שנוסע בשעה 9:00 מירושלים לעיר זו, ואני נוסע עם אוטובוס זה. באחד הימים איחרתי את האוטובוס, והייתי קצת אובד עצות מה לעשות. התפללתי להשי"ת שיאיר את עיני כיצד אוכל בכל זאת להגיע למחוז חפצי בשעה היעודה.
"כשגמרתי להתפלל נזכרתי שיש איזה אדם שגר בשכונת רמות, שגם הוא נוסע מפעם לפעם לעיר זו. התקשרתי אליו, ושאלתי אותו – האם אתה נוסע היום לעיר הזו, והוא השיב בחיוב, ואמר לי: 'אתה לא צריך להגיע אלי לרמות, כי בשעות אלו העיר פקוקה. אני אגיע אליך. בשעה 9:30 בדיוק תעמוד למטה ואקח אותך'.
"כבר ב-9:27 ירדתי למטה להמתין לו, והנה מגיעה השעה היעודה והוא לא מגיע. עברו עשר דקות, והוא עדיין לא מגיע. חששתי אולי שכח, התקשרתי אליו, אבל הוא לא מרים את הטלפון. ניסיתי להתקשר אליו כמה פעמים, והוא לא מרים.
"ב-9:45 הוא מתקשר אלי: 'אני בדרך אליך, ואני כבר מגיע'. כשהגיע לאחר דקה, סיפר לי דבר נורא: 'כמתנדב בארגון 'הצלה' אני מקבל מידי פעם קריאות, ואם זה קרוב אלי אני מיד מגיע לשם. ב-9:29 הייתי כבר ממש קרוב לבית שלך, ואז התקבלה קריאה על תינוק הנמצא במצוקה ממש ברחוב הסמוך לכאן. מיד הפניתי את הרכב ונסעתי לשם. היה זה תינוק שבלע איזה חפץ, ומיד טיפלתי בו עד שהכל הסתדר ב"ה'.
"אבל הדבר המעניין ביותר שסיפר לי הוא, שבכל מהלך תשע הדקות שהיה שם בבית, לא הגיע שום איש 'הצלה', וגם לא אמבולנס של מד"א, למרות שיש להם תחנה גדולה ממש סמוכה לרחוב. 'אינני צריך לתאר לך מה היה קורה לתינוק אם לא הייתי מגיע!' – אמר בהתרגשות. 'תשע דקות במצב כזה, זה זמן קריטי'.
"'מצוה גוררת מצוה'. בזכות שהוא התנדב לבוא לקחת אותי מהבית, השי"ת זיכה אותו להציל חיים של ילד יהודי".
(מכתב שפורסם בגיליון 'משנתה של תורה')