"והנה מה שצריך להבין הוא כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו" (מסילת ישרים פרק כ').
באחת משיחותיו אמר המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל: כתוב בנביא "והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים". כתוב כאן יסוד: מי שטוב עם ה' באמת, הוא טוב עם אנשים. ואם הוא לא טוב עם אנשים, סימן שהוא לא טוב עם ה'". והמשיך ואמר: שמעתי שמחמירים בישיבה לא לאכול את הדגים, על פי שמועה בשם מרן החזון איש זצוק"ל. אבל הרי כל כולו של מרן החזו"א היה 'בין אדם לחברו', ולמה בזה לא מחמירים? (אבני שלמה ח"ג ע' ק"י).
עוד אמר פעם באחת משיחותיו: "סיפר לי בחור שאין הוא משוחח עם חבריו בשולחן כי הוא מרגיש שהוא יותר טוב מהם, שהרי הוא מתפלל בכוונה ומאריך בשמונה עשרה. ואמרתי לו שע"י שהוא מאריך בשמונה עשרה יתכן מאד שיצא שכרו בהפסדו, כי זה מביאו לידי גאוה. העצה לבחור כזה היא דוקא לשוחח עם חברי השולחן שלו, כי בזה הוא מוריד את הגאוה שלו, שהוא כבר לא מרגיש את עצמו טוב מהם אלא כאחד מהם. ואפילו בדברים בטלים שהוא מדבר בשולחן הוא מקיים מצוה, שהוא נהיה מעורב עם הבריות"
(יתד נאמן ראה תשס"ט)