יעקב הייזלר
במלאת תשע שנים להסתלקותו של פוסק הדור מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל נועדנו לשיחות מיוחדות ומרטיטות עם בנו הג"ר בנימין אלישיב שליט"א, חתנו הג"ר יצחק זילברשטין שליט"א ונכדו חביבו הרה"ג ר' אברהם צבי ישראלזון שליט"א ושמענו מהם עובדות וסיפורים נדירים על המאור הגדול שהאיר לעם ה' בדור האחרון
פנינו לבנו חביבו הג"ר בנימין שליט"א ראש כוללי "תפארת בחורים", מח"ס 'יד בנימין' על הש"ס וחדב"נ מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל לשמוע ממנו מעט מזכרונותיו על דמותו של אביו הגדול זצוק"ל.
למרות עתותיו היקרות לו מאד, ניאות הגר"ב שליט"א להקדיש לנו מעט מזמנו היקר לתועלת הרבים אשר יוכלו ללמוד ולו במקצת מדרכיו הק'.
בפתח השיחה אומר לנו הגר"ב שליט"א: "האמת שקשה מאד לבא ולספר על דמותו הגדולה של מרן אאמו"ר זי"ע, הרי ככל שנספר נוכל רק לגרוע מגדלותו הבלתי נתפסת וחלילה נחטיא את המטרה, אך הרשות נתונה בידכם לשאול אותי, ואם אוכל אשיב לכם מזכרונותי על דמותו הק' של אאמו"ר וודאי אשיב לתועלת הקוראים.
ועמלו בתורה
המושג 'הרב אלישיב', היה במשך שנים רבות לשם דבר ומושג נרדף בעולם היהודי כולו, כבן שגדל בבית הגדול, מה הותיר בכם הרושם הגדול ביותר מדמותו הגדולה?
"ללא ספק שדבקותו ההפלאית בתורה היא אשר הותירה בי ובקרב כל בני המשפחה את הרושם הגדול ביותר כל השנים.
"מילדותי ועד זקנה ושיבה ראיתי בו 'אשטיק תורה', כמעט לא היה שייך לשוחח עמו במילי דעלמא, הרי התמדתו היתה פלאית ביותר שבלתי ניתן לתארה עלי גליון כלל. הכל יודעים שאאמו"ר היה משכים קום לעמול בתורה כבר בסביבות השעה 2 לפנות בוקר, ועל דבר זה לא ויתר מעולם, גם כאשר לפעמים אירע שהלך לישון מאוחר וכדו', דבר זה נמשך אצלו עד לעת זקנותו ממש כאשר כבר עבר את גיל המאה, או אז התאמץ בלמעלה מכוחות אנוש להשכים קום לסדר לימודו הקבוע וללמוד עד תפלת שחרית באהבת תורה יוקדת ומלהיבה השובה כל לב.
"אני נזכר כי בבחרותי בשבתות החורף משבת בראשית עד שבת הגדול היה בשכונתנו שכונת מאה שערים יהודי יקר בשם הרב יהודה כהן זצ"ל שהיה נקרא בפי כל "ר' יוד'ל המעורר" והיה נוהג מידי שבת בשבתו בשעה 2 וחצי לפנות בוקר לעורר את הקהל בקול גדול ובניגון מיוחד והיה קורא ואומר "ישראל עם קדוש קומו לעבודת הבורא", אולם אאמו"ר היה מקדימו ומעולם לא היה צריך למעורר.
"כמו"כ נזכר אנוכי בימי צעירותי זה למעלה משישים שנה שאז השתדלתי קצת גם להשכים קודם אשמורת הבוקר כדי להתענג לקול הניגון הערב של אאמו"ר, ולפעמים כשהייתי מגביר קצת קולי בלימוד היה אומר לי אאמו"ר: "אין בי כח להתגבר על קולך", כלומר, שהוא רמז לי שקולי מפריע לו להתרכז בלימוד כמו שצריך.
"בל נחשוב שבצעירותו למד אאמו"ר תורה מתוך הרחבה, אלא הוא למד תורה מתוך הדחק ממש, עד כדי כך שיודע אנוכי שהיו פעמים שהמצב בבית הגיע עד נפש.
"אציין בזה רק פרט אחד אשר זכור לי, דו שיח שנקלט באזני ששמעתי מאמי ע"ה שהציע לאאמו"ר שאולי ימכרו את השעון התלוי בחדר הפנימי… ולבי נצבט בקרבי לשמוע זאת… וזכורני שאאמו"ר חשב ואף הסכים לזה, וזה רק מעיד עד כמה חיו בדחקות נוראה. (בסופו של דבר לא יצא הדבר לפועל) וכך עמל אאמו"ר בתוה"ק בכל הזמנים והמצבים עד שהורווח לו.
צורת לימודו
הרב זצ"ל כידוע לא למד מעולם בישיבות וכן לא היו לו מעולם חברותות, הוא פעם שוחח עמכם על כך?
"הוא כמעט לא דיבר על כך, אולם זכורני שפעם שוחחתי עמי על כך, והוא אמר לי שברור לו שאם היה לומד בישיבות לא היה יוצא ממנו מה שיצא ממנו, וכנראה שלצילותא דשמעתתא היה לו יותר טוב במקום שקט ולא היה סובל רעש אפילו רעש של קול לימוד.
"אך מעניין הוא שלמרות שלא למד אף פעם עם חברותא, הרי אופן לימודו היה כאילו מדבר איש אל רעהו, מבאר ומפרש, מקשה ומפרק, מה שהיה בטוח לאיש הלומד ליד הפתח כאילו הוא לומד עם חברותא.
"ברצוני להוסיף עוד פרט שמלבד שעצם לימודו שהיה כאילו לומד עם חברותא, הרי אופן הלימוד היה להוציא מכל סוגיא וסוגיא את ענין ההלכה הנוגע למעשה, והיה כאילו אומר לעצמו ומה יהיה אם יבואו לשאול אותי בענין זה הלכה למעשה הרי אצטרך לומר כך וכך, ואף שיש מח' בין הראשונים הרי קיי"ל וכו', וכך בכל סוגיא וסוגיא, ולכן אין פלא שכל התורה כולה היה מחוורת ופרוסה בעיניו כשמלה עד שהיה יכול לענות במהירות ובבהירות בכל הענינים החמורים אשר פנו אליו מכל קצוות תבל.
בדרכי הישיבות
"המעניין הוא", מוסיף לנו הגר"ב שליט"א בהתפעלות: "על אף שמעולם לא למד אאמו"ר בישיבות מ"מ היו נהירין לו היטב החידושים של גדולי ראשי הישיבות זצ"ל מדור העבר.
"שמעתי שבתקופת שהיה אחראי על הבחינות לדיינות, והיה כל נבחן צריך לומר גם חידו"ת, היה אחד מהנבחנים שחשב שהיות ואאמו"ר מעולם לא למד בישיבה הרי הוא יוכל להכין 'שטיקל תורה' מהספר 'בית הלוי' וודאי אאמו"ר לא ידע שזה מהספר הזה, ואכן הלה הכין חבורה מה'בית הלוי' והשמיעו בפניו, אולם כשסיים התבטא בפניו אאמו"ר: "יפה אמרת, אבל כל זה כבר מודפס ב'בית הלוי'"…
"כמו"כ אספר בזה כי עובדה הווה כאשר ת"ח גדול אחד הוציא קונט' על איזה ענין בעמקות גדולה ורצה לשמוע את חו"ד של אאמו"ר, אולם אאמו"ר לא כ"כ הסכים לדבריו, ואותו ת"ח התווכח ואמר כי שמא אאמו"ר לא מסכים בגלל שיש שמה דברים הדומים ל'ישיבישע תורה', ושמעתי שאאמו"ר ענה לו כי הוא מתמצא גם בשטח זה, ואע"פ כן לא רצה להסכים עמו למרות שהלה היה ת"ח גדול.
"עובדא ידענא כי דודו הג"ר ניסן בן ציון (שמושקביץ) זצ"ל ששימש כאב"ד בחיפה שלח פעם לאאמו"ר עם בנו הג"ר מנחם ציוני זצ"ל אב"ד ת"א שלמד בבחרותו בישיבת חברון את הספר 'לבושי מרדכי' שחברו הגרמ"מ אפשטיין זצ"ל ר"י חברון, וככל הנראה לאאמו"ר היה בביתו גם את הספר "שערי יושר" להגר"ש שקאפ זצ"ל, לאחר תקופה שלח אאמו"ר מכתב תודה להגר"מ ציוני ובה כתב לו שעבר על הספר מכריכה לכריכה, ואף כתב לו להגדיר את ההבדלים הדקים לדעתו בין הספר 'שערי יושר' לספר 'לבושי מרדכי', ר' מנחם הראה את המכתב למשגיח הישיבה הג"ר לייב חסמן זצ"ל (שהיה תלמיד הגר"ש שקאפ וגם הכיר היטב את הספר לבושי מרדכי שחברו הראש ישיבה הגרמ"מ אפשטיין) ומלבד שהיה משגיח הישיבה היה ידוע גם כגדול ומופלג בתורה, ולאחר שקרא זאת ר' לייב נענה ואמר בהתפעלות: "רואים שהאברך הזה הוא מבין טוב בספרים אלו".
"זאת עליכם לדעת כי למרות גאונותו הגדולה, היה לו דרך ארץ וייחס מיוחד של כבוד כלפי הגדולים מהדורות הקודמים.
"זכור לי כי בבני ברק התגורר בזמנו הג"ר נפתלי צבי ריף זצ"ל מראשי "עזרת תורה" שהיה לו תלמיד עילוי גדול ונפלא שחיבר קונט' שהפליא את כל רואיו, והיה הגאון הנ"ל מעוניין שאאמו"ר יעבור על הקונט' ויחווה דעתו בענין, בתחילה לא הסכים, אולם לאחר שהפציר בו ביותר הסכים מחמת כבודו, והנה איך שהתחיל לעיין בזה איזה דף או כמה דפים מיד הפסיק, ואמר שאינו יכול להמשיך יותר, וכששאלוהו לטעם הדבר נענה אאמו"ר ואמר שראה שם איזה ביטוי כלשהו נגד הגאון מהרא"ל צינץ זצ"ל שהיה מגדולי האחרונים, ואמר שמעתה שוב אינו מוכן להמשיך לעיין בקונט', הרי לנו עד כמה היה זהיר בכבוד גדולי הדורות, למרות שהוא עצמו היה גאון הגאונים.
בקרב קדושים יתקדש
הרב זצ"ל היה ידוע כמסוגר עם עצמו והוגה בתורה עשרות בשנים, עם אלו גדולי ישראל היה לו קשר?
"האמת היא שאאמו"ר כמעט לא הסתובב אצל גדולי ישראל, וכפי שאמרתם מטבעו היה מתמיד מכונס ושקט, מלבד אצל הרב בענגיס זצ"ל שהיה נכנס רבות למעונו והיה משוחח עמו בלימוד בארוכה ואף קיבל ממנו היתר הוראה שהפליג בשבחו למרות שטרם הגיע אז לגיל השלושים, (כמו"כ שמעתי ממקור נאמן שבשמחה מסוימת ישב אאמו"ר ליד הגרמ"מ אפשטיין זצ"ל ושוחחו יחדיו בלימוד כשהגרמ"מ התפעל מכוחו של אאמו"ר) אולם דבר גדלותו בתורה של אאמו"ר הגיע ברבות השנים לרבים מגדולי הדור הקודם שאף החלו לשלוח אליו שאלות בהלכה.
"לדוגמא, איני יודע אם אאמו"ר היה מגיע למעונו של מרן הגאון מטשעבין זצ"ל, אולם זאת אני יודע בבירור שהגאון מטשעבין היה שולח בערוב ימיו שאלות הלכתיות לאאמו"ר, ואף התבטא לכמה ת"ח שעלו לביתו שעל פסקי אאמו"ר ניתן לסמוך ללא עוררין.
"כך גם הרבה מגדולי הדור ששמעו עליו היו שולחים אליו שאלות בהלכה, כמו מרנן ראשי ישיבת מיר הגרא"י פינקל והגר"ח שמואלביץ זצ"ל, מרן הבית ישראל מגור זי"ע, וכן מרן החלקת יהושע מביאלא זי"ע שאף התבטא שפסקי הרב אלישיב הרי הם מקובלים בשמים.
"הרה"ק מביאלא הכיר את אאמו"ר דרך הגרש"ח פרוש זצ"ל שהיה חסיד ביאלא והיה מגיע הרבה לאאמו"ר, ודרכו נוצר הקשר בין אאמו"ר להרה"ק מביאלא.
עם מרן השפע חיים מצאנז זי"ע
שמענו על הקשר הנדיר בין אבא זצ"ל למרן השפע חיים מצאנז זי"ע…
"וודאי… אהה… היה זה קשר מדהים, הרבי מצאנז היה מיודד ביותר עם אאמו"ר עשרות בשנים, יש בשו"ת 'דברי יציב' כמה שאלות שהרבי שאל את אאמו"ר והרבי קבלו כהכרעה ללא עוררין.
"בשו"ת דברי יציב (ח"ה אבהע"ז סי' קי"ד) יש תשובה ידועה אודות חליצה ביבם שנקטעה רגלו ששלח הרבי אל אאמו"ר בשנת תשל"ה וראו בשלהי התשובה באלו ביטויים מתבטא הרבי כלפי אאמו"ר, ביטויי כבוד ויקר כאל אחד הגדולים, …"ובודאי שלא באתי להורות הרואה כנגדו ומכ"ש בענינים חמורים אלו של איסור תורה … באמת הגיע אלי מכתב כקת"ה אבל לא עלתה בדעתי ומחשבתי שכת"ה ברב כוחו וחילו לאורייתא ירצה דעתי הפעוטה בענינים חמורים כאלה שראוי אך לגדולי ישראל… נתתי לבי לחקור בשורש דברי קדשו אשר האירו לנגד עיני ונהניתי בהם הרבה אולם תורת אמת כתוב בה… הכ"ד הכותב בכל יותרת הכבוד לגדול בתורה ומעש"ט". חי"ק.
"כבר התפרסם הסיפור שבשמחת הנישואין של בנו כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א, שהה אז אאמו"ר למנוחה בגלי צאנז, ולקראת השבע ברכות האחרון הזמין הרבי את אאמו"ר להשתתף בשמחתו. והיות כי אאמו"ר נהג כשיטת הגאונים בזמן ביה"ש וצאה"כ, ע"כ הודיע הרבי כי לכבוד תורתו יראה לברך ברהמ"ז ו"שבע ברכות" מוקדם יותר ולא ימתין לזמן ר"ת! לימים התבטא אאמו"ר בענותונותו לאחד ממקורביו, "איננו יודע מה ראה בי כ"כ הקלויזנבורגער רב להקדים לברך ברכה"מ לכבודי…"
"כמו"כ שמעתי ממקור נאמן שטרם הניתוח הקשה שעבר הרבי על לבו בשנת תשל"ט, ביקש להביא ליד מיטתו בעת הניתוח כת"י של גדולי הדורות שהיה לו למשמרת כמו מזקנו ה"בני יששכר" ועוד, וכן ביקש להוסיף גם את התשובות שאאמו"ר כתב לו כסגולה לרפואה.
הערכתו של הגרי"ז מבריסק
"ברצוני לספר לכם עובדה שרק לאחרונה שמעתי זאת, ומסתמא זה מתפרסם עתה לראשונה מעל גבי הבמה הנכבדה של 'המבשר תורני'.
"שמעתי מאברך הלומד בכולל שלנו ששמע את העובדה הבאה מגיסו שהוא שמעה מרבו המובהק הג"ר מאיר סולוביציק זצ"ל בן מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל על הערכתו של מרן הגרי"ז זצ"ל לאאמו"ר.
"וכה סיפר לו הגר"מ סולוביציק: כאשר עלו בני הגרי"ז מבריסק זצ"ל ארצה הם קבעו את מקום לימודם בביהמ"ד המיתולוגי 'אוהל שרה' שהיה מקום שקט, ושם כידוע גם למד אאמו"ר במשך עשרות בשנים בהתמדה נוראה.
"בביהמ"ד 'אוהל שרה' ישבו ולמדו בהתמדה הג"ר מאיר סולוביציק זצ"ל, הג"ר יעקב משה ליבוביץ זצ"ל בן מרן הברכת שמואל זצ"ל וכן מרן הג"ר דוד סולוביציק זצ"ל.
"בתקופה מסוימת למדו שם בני הגרי"ז מסכתות 'קדשים' וכאשר הגיעו לסוגיית זריקת הדם הם התחבטו בהגדרת הזריקה ואיך עושים זאת, אולם למעשה, הם לא הגיעו לעמק השווה.
"על אתר החליטו ללכת ולשאול את השאלה לאביהם הגרי"ז, ר' מאיר הגיע לאביו הגרי"ז והציג את השאלה, בסופו של דבר לא יצא להם תשובה ברורה. ר' מאיר לא נותר חייב ושאל את אביו הגרי"ז, מה יהיה אם מחר יבנה ביהמ"ק איך יהיה עלינו לנהוג? מרן הגרי"ז ענה לו: "יש אברך ב'אוהל שרה' בשם ר' יוסף שלום אלישיב, בטח אתם מכירים אותו, והוא בקי מופלא ולומד היטב את הסוגיות עד להלכה למעשה, בטח הוא יוכל לומר לכם מה לעשות. למותר להאריך ולומר שבהוראת הגרי"ז הם הגיעו לאאמו"ר והוא ישב להם עד לאחת את שאלתם ברוב התפעלות.
"את הסיפור הזה שמעתי ממקור נאמן מגיסו של תלמידו של ר' מאיר, ומי שהכיר את ר' מאיר יודע עד כמה הוא היה מדייק בכל עובדה עד להפליא.
מהיכן הכיר מרן הגרי"ז מבריסק את אבא זצ"ל?
"ראשית, כנראה הוא שמע עליו מבניו שלמדו ב'אוהל שרה', כמו"כ היה לאאמו"ר שכן הגרי"ח קרסינצקי זצ"ל שהיה מגדולי תלמידי מרן הגרי"ז, ואף היה מיודד עם אאמו"ר והיה משוחח עמו בלימוד ומסתמא הוא סיפר להגרי"ז על גדלותו של אאמו"ר, וכן היה להם רופא משותף, בשם ד"ר אהרונוב שהיה רופא של הגרי"ז וכן הרופא של הבית שלנו, והבנתי שהוא סיפר לו על התמדתו של אאמו"ר.
***
"מורי חמי"
בהמשך פנינו לשיחה עם חדב"נ הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א רבה של רמת אלחנן ומגדולי הרבנים בדורנו. הגר"י שליט"א, הוא מגדולי מעבירי תורת חותנו פוסק הדור זצוק"ל לעמך בית ישראל. ציבור הרחב עליו נמנים אברכים בני תורה, ציבור רחב של שואלים מכל גווני הקשת וטובי ובכירי הרופאים בארץ שציפו תמיד לשמוע את הכרעתו של "מורי חמי" בדיני נפשות.
בחיבה מיוחדת ולמרות זמנו העמוס נעתר הגר"י שליט"א לספר לנו על דמותו הענקית של מו"ח זי"ע.
טהרת האמת
האם ניתן להגדיר ולמצות מי היה מרן זצ"ל?
"מו"ח זצ"ל היה ממש אישיות נדירה. יותר מלאך מבן אדם! כל מעשיו ופסקיו היו על טהרת האמת. הכל ראו ששרתה עליו רוח של חכמה ודעת בהכרעותיו ההלכתיות, נפגשתי עם הרבה אנשים גדולים במעונו של מו"ח ומעולם לא ראיתי מקרה שמישהו ישאל שאלה ויאמר שמו"ח לא צודק!
"מרן החזו"א זצ"ל נפגש עם מו"ח פעמיים וכפי שידוע לנו הוא אמר עליו שהוא לומד תורה לשמה. עליה נאמר 'זוכה לדברים הרבה'. ואכן הרבה מהמעלות הכתובות שם במשנה ראינו אצל מו"ח זצ"ל.
כולו תורה
"לראשונה התוועדתי לאישיותו הגדולה במסיבת התנאים שלי. היו שם גדולי הדור מרנן ראשי ישיבת מיר זצ"ל גדולי הדיינים דאז זצ"ל ועוד, ומי שנכנס שמע את מו"ח דן בדברי תורה, זה היה נראה שזה 'מושב בית דין' ולא תנאים של בתו של כזה 'רעדען אין לערנען' ללא מנוחה והפוגה כלל.
"זכורני, כי תוך כדי הדברים בא אחד משומעי השיעור ב"תפארת בחורים" ואמר לו: "רב'ה ממתינים לשיעור", ומו"ח קם והלך לשיעור ואח"כ חזר לתנאים. בעורקי גופו לא זרם דם, אלא גמרא ויראת ד'.
"עד היום חקוק בלבי המראה המופלא כאשר לאחר נישואי הגעתי לליל הסדר לביתו, והנה, אחרי שהסתיים ליל הסדר בשעה מאוחרת קרא מו"ח את מגילת שיר השירים למרות השעה המאוחרת. סבור הייתי שאחרי עמל של יום שלם בערב פסח ואחרי השעה המאוחרת שנסתיים הסדר יהיה איזה שינוי בשעת הקימה שלפנות בוקר, בכל זאת הוא עלה על יצועו בשעה מאוחרת. אולם כשהגיעה השעה 2:00 שעת הסדר המקודשת נשמע קול לימודו בחשק ובניגון מתוק ובנעימה ומסביר את לימודו לעצמו כמו שיושב חברותא לצדו.
"הייתי שם בבית חמישים שנה, אינני זוכר מושג כזה של רפיון. הקביעות שלו וסדריו היו מחושבים להפליא.
"אחד הנכדים סיפר לי עובדה פלאית. היה זה בתקופת הבחירות לראשות עירית י-ם, מו"ח הפעיל אז את כובד משקלו למען בחירתו של ר"א לופיאנסקי לראשות העיר כאשר סבר שבחירתו של שומר תורה תביא לקידוש ש"ש. במוצאי הבחירות היה הציבור החרדי כולו שרוי במתח מתוצאות הבחירות האם יצליחו לראשונה להביא לבחירת ראש עיר שומר תורה.
"הנכד ששהה בתורנות בבית מו"ח באותו לילה ושמע את תוצאות הבחירות שלראשונה נבחר ראש עיר חרדי ביקש לבשר למו"ח, הנכד עמד לידו בעת שקם לפנות בוקר כדרכו, ותיכנן לבשר לו את הבשורה, אולם למרבה הפלא כאשר החל לדבר עמו, נפנף מו"ח לעברו בידיו בתנועה המורה לו לבל יפצה את פיו עתה, היות והוא הולך ללמוד עתה כרגיל ואף הוסיף לו "ניט יעצט" – "לא עתה", וכך נסוג הנכד ולא דיבר עמו מילה אחת בדבר, מו"ח התחיל אז בלימודיו כדרכו, רק לאחר שסיים תפלת שחרית, לאחר שלא היה אדם בארה"ק ובעולם כולו שלא שמע על התוצאות, בישרו הנכד את הבשורה. כך תמיד כל הדברים כולל הדברים המשפחתיים החשובים ביותר המתינו לאחר התפלה לאחר סיום סדריו הקבועים שהיו אצלו כברזל.
"הסברתי זאת, כי מו"ח עשה את המוטל עליו לעשות, למען כבוד ה'. אולם לאחר הבחירות כבר ממילא אינם בידו לפעול, וא"כ למאי נפק"מ לשמוע את הבשורה על חשבון סדריו.
הפלא הוא, שלמרות שמו"ח היה עייף מלימודו, אבל מעולם לא ראו אותו נרדם באמצע הלימוד. מתי הוא כן נרדם? בשבת. בשעת אכילת הצו'לנט. הוא היה משבח את הרבנית ע"ה על מאכלי השבת הערבים שהכינה אבל יכל להירדם באמצע הסעודה מחמת עייפותו אבל חלילה לא באמצע לימודיו. ספרתי זאת לד"ר קלינמן רופאו האישי והוא אמר שזה פלא…
אני זוכר בצעירותי שהיתה שאלה והרבנית אמרה לי שהוא לא ישן כל הלילה. הוא לא לקח מהסדרים שלו אלא על חשבון שעות השינה שלו…
כל התורה כולה
מוסיף הגר"י שליט"א בהתפעלות: "בכח התמדתו זכה להגיע למה שהגיע בידיעת התורה הפלאית שלו. בכל פעם שהיתי משוחח עמו בלימוד הייתי יוצא ממנו בהתפעלות על כוחו המופלא בתורה כאשר כל התורה הייתה פרוסה לפני כשמלה ממש, ועפ"י זה היה מכריע הכרעותיו.
"על הפסוק בפרשת שלח: "ונהי בעיננו כחגבים וכן היינו בעיניהם" אומר הגה"ק מקאצק שהעבירה הכי גדולה של אדם הוא כשרואה עצמו כחגב ולא רואה את מעלת עצמו. כל פעם שיצאנו ממעונו של מו"ח, הרגשנו את ההרגשה הזו: 'ונהי בעיננו כחגבים'. ליד הענק הזה, הרגשנו אנחנו כחגבים קטנים…
"דבר נוסף שראינו אצלו, ישנן סוגיות בש"ס של חשבונות מה שנקרא בפי הלומדים 'סוגיות יבשות' והלומדים לא מאריכים בהם, אולם מו"ח בשיעוריו למד בעומק העיון כל סוגיא וסוגיא בש"ס והיה מוצא שם דבש. כשהייתי בא לשיעוריו בפרט כשהיה לומד סוגיות כאלו הייתי יוצא בהתפעלות ובתחושה של "ונהי בעיננו כחגבים".
עמוד ההוראה
ממתי הוכר כפוסק הלכה?
"הראשון שגילה אותו בעולם, היה הגאב"ד מרן הגרז"ר בענגיס זצ"ל. מו"ח היה אברך צעיר בשנות העשרים והרב בענגיס התייחס אליו כמי שיכול להורות הוראה בכל מקום. סיפר לי הג"ר משה הרשלר זצ"ל מגדולי י-ם שנכח בביתו של הרב בענגיס והוא שאל שאלה קשה מרש"י נדיר. פתאום נפתחה הדלת ומו"ח נכנס. כשראהו הרב בענגיס אמר לנוכחים, עוד מעט יאמרו לכם איפה הרש"י ומה הפירוש ברש"י. ואכן כשהוצגה השאלה לפניו, על אתר אמר היכן הרש"י ועומק הפשט.
מתי החלו עמך בית ישראל לבא אליו בדבר ד' זו הלכה?
"עובדא ידענא, שבהיותו בגיל עשרים כבר כתב היתר עגונה על בחורה שעלתה מהגולה, וגדולי ירושלים דאז הסתמכו על היתרו של מו"ח.
"האמת היא שמו"ח ברח מאנשים. מחותני ראב"ד טבריה הגר"ר קוק זצ"ל התבטא בפני פעם: רציתי להתקרב אליו אבל הוא לא רוצה לדבר… אך כשאביו זצ"ל נפטר מינוהו למג"ש ב'תפארת בחורים' בעל כרחו.
"לשיעורו הגיעו בעלי בתים והוא הרעיף ידיעות בכל מכמני התורה עד שכולם ראו לפניהם את גדלותו. זוכרני שהגרח"י גולדוויכט זצ"ל ששמע את שיעוריו ב"תפארת בחורים" לפני עשרות בשנים אמר לי: "שחמיך הוא צדיק נשגב כולם רואים, אבל מי שיש לו מעט חוש הריח רואה שמדובר באחד מגדולי הדור.
"כך הרבה מגדולי הדור החלו לשלוח אליו את שאלותיהם בהלכה. מרן "החלקת יהושע" מביאלא זצ"ל ששלח אליו שאלות רבות בהלכה אמר לי פעם שברור לו כשמש שמה שמו"ח פוסק כאן, כך פוסקים בשמים! הגר"ב ז'ולטי זצ"ל אמר לי כמה פעמים שברור שפסקיו הם ברוח הקדש ומבהיל לראות איך תמיד הוא קולע למטרה. גם מרן ה'שפע חיים' מצאנז זצ"ל התחשב בדעתו ההלכתית, והיה אומר תמיד שמילה של הרב אלישיב היא המילה האחרונה אצלו בהלכה.
האמת נר לרגליו
מה מאפיין את פסקיו ההלכתיות?
"ראשית, עלינו לדעת שהאמת היתה נר לרגליו, וכן כל תשובה היתה משולבת בחכמה והיא אשר אפיינה את פסיקותיו. כאשר הבין שהשואל אינו דובר אמת היה אחת דתו בניתוק קשרים לעולם!
ברשותכם אביא כמה דוגמאות לכך:
"היה מעשה במחותנים. אבי החתן עשה 'אופרוף' בשבת לפני החתונה ואבי הכלה היה אמור להגיע כמקובל. לפני שהגיע הוא שח למחותן שהוא מקפיד על הכשר מיוחד ובמיוחד מקפיד על שוחטים יראי ה' מיוחדים. האם תוכל לדאוג עבורי לשבת ה'אופרוף'? אבי החתן הבטיח שיביא מההכשר המיוחד ולא עוד אלא שיביא משגיח מיוחד שיקפיד על ההשגחה והשוחטים. אבי הכלה מאד שמח על הדבר ונפשו היתה רגועה.
"כשהגיע לשבת ה'אופרופ' נכנס למטבח ומצא את המשגיח שהוזמן. לשאלתו אומר לו המשגיח: יש כאן בדיוק מה שהזמינו. הוא שמח מאד.
"אחרי שבת, בא אלי המשגיח ואומר: אני סיפרתי שקר, אבי החתן קנה הכשר זול ולא מהודר. כשבא המחותן בערב שבת ושאל היה ברור לי שאם אומר לו את האמת על הסחורה שהגיעה, יתבטל השידוך. החלטתי לשקר ואמרתי שהגיע: 'בדיוק מה שהזמינו'. לא הוצאתי מפי שקר אבל גנבתי את דעתו. מה דיני שאל המשגיח?
"עליתי למו"ח והצגתי בפניו את השאלה. והוא ענה לי: ח"ו לשקר הוא היה חייב לומר את האמת. שאלתי: הרי מותר לשנות מפני דרכי שלום? ענה מו"ח: מפני דרכי שלום הכוונה ששרה אמנו אמרה "ואדוני זקן" והקב"ה אמר "ואני זקן" אבל כאן זה דבר אחר לגמרי, זה לא אמת הדיבורים שאמר אותו משגיח. אמרתי לו שהשידוך יתפוצץ אם ידעו ששיקרו כאן, מו"ח לא נבהל מזה ואמר אבל הוא שקרן. ראיתי שלא יעזור שום שכנוע. מהאמת הצרופה הוא לא זז כמלוא נימה.
"אספר לכם מעשה נוסף: היה מקרה שהיו צריכים על פי דין לתת גט לאשה. המדובר היה בבעל של"ע הכה את אשתו. לא היו עדים על כך אבל זה היה אמת. בני המשפחה שכרו שני עדים שקרנים בכסף והם העידו לבית הדין על מעללי הבעל ובית הדין כפה לתת גט. אח"כ באו ואמרו: הכל אמת אבל העדות היתה עדות שקר. באו ושאלו אותי ואמרתי שזה שאלה חמורה של גט פסול וקיימתי "וקמת ועלית" למו"ח.
"מו"ח אמר לי: הגט פסול אבל אני יאמר לך מה לעשות. צריך לגשת לבעל ולומר לו כהאי לישנא: בין כך יש גט ואתה יודע את האמת על מעלליך, תתן גט רגיל. פה רואים מלבד על הקפדתו על האמת גם את פקחותו העצומה של מו"ח זצ"ל.
"מעשה נוסף אספר לכם: הייתי בירושלים בבין הזמנים בדאצ'ה ובאתי לבקר את מו"ח. ראיתי שבכניסה עומדים בחורה ואביה ויש שם המולה כלשהיא. רציתי לברר מה קורה.
נכנסתי ושאלתי את הבחורה מה קרה? וסיפרה לי שהיא גרה בחו"ל ונפגשה עם משודך והיא אמרה לחתן שהיא בת 21 והוא בן 22 למעשה היא בת 23. לומר לו כעת את האמת היא מפחדת שהוא ידע שהיא יותר מבוגרת.
הבחורה ספרה לי שהיא ממשפחה של חסידי גור והם הלכו לשאול את הרבי ה"בית ישראל" זצ"ל. הרבי אמר שהוא לא מוצא עצה תשאלו את הרב אלישיב.
נכנסנו למו"ח והצענו בפניו את השאלה. מו"ח שמע את השאלה ושאל: היא תצטרך עוד פעם לשקר? הבחורה הבטיחה שיותר לא תשקר אף פעם והוא הורה שהיא לא צריכה לומר שוב את גילה המדויק.
"שאלתיו מנין הוראה זו, והוא אמר לי שהנידון מופיע בשו"ת חת"ס בבחורה מבוגרת שהציגה עצמה כצעירה ושם זה שקר שעבידא לאיגלויי וזה מקח טעות כי היא היתה בת 40 ואמרה שהיא בת 25 וספק אם תוכל ללדת ולכן קבע החת"ס שהוא מקח טעות, אבל כאן שנתיים בגיל צעיר יותר, זה לא כלום ואיחל שיהיה למזל טוב.
להשלמת הענין, שאלתי פעם את חמותי ע"ה מהי ההקפדה היתירה על האמת של מו"ח זצ"ל?
"היא השיבה לי ב'ווארט' מאחיה הגרח"י לוין זצ"ל אב"ד פרדס חנה: יש הרבה מידות טובות אבל חותמו של הקב"ה הוא אמת מדוע? אם אדם הוא עניו אבל לא עניו עד הקצה של הענוה, הוא גם נקרא עניו. אדם הוא ותרן אבל לא עד הסוף, הוא אדם טוב. אבל במידת האמת, שיש אחוז אחד שהוא לא אמת – הוא שקרן!
"כך גם משנתו של מו"ח היתה לא לקפח בני אדם. ואפרש את שיחתי:
הגיעה לפני שאלה קשה. אשה שהלכה מהעולם ל"ע בגיל צעיר והילדות נשארו יתומות קטנות עם אבא וידעו את מצבן. היתומות בקשו שהאב יתחתן בזיווג שני עם הדודה, אחות האמא ע"ה. כל המשפחה רצו וגם הילדות כי היא היתה דודה מאוד מסורה עבורם. הבעיה היתה שהדודה היתה משודכת לבחור.
שאלו את הדודה מה היא אומרת? והשיבה: "אם הרב אלישיב יאמר לה לבטל את השידוך ולהתחתן עם הגיס היא תעשה זאת, רק הבעיה שהחתן אמר שבשום אופן אינו מסכים לוותר על הכלה, למרות שיש יתומות, אבל הוא גם בן אדם, וכי רק על יתומות צריכים לרחם ועלי לא?!
באתי וספרתי את הדברים למו"ח והוא אמר בפסקנות: אין מה לעשות אי אפשר לקפח אותו (את המשודך לאחות האם) והוציא לי את ה"בית מאיר" הכותב שההבטחה של התנאים זה לא רק קנס אלא הבטחה קנינית. אמנם, אני מבין את כל הצדדים הנוגעים בדבר, אבל אם הבחור לא מוכן אי אפשר לבטל את השידוך. אחרי כמה ימים נפגשתי עם כ"ק האדמו"ר מנארול זצ"ל וספרתי לו את המעשה. הוא אמר לי שהיה כזו שאלה אצל מרן מהר"ש מבעלזא זצ"ל וגם פסק כך.
עובדה נוספת אנו שומעים מהגר"י שליט"א המאפיינת את מידת האמת שלו: "סיפר לי אחד מזקני י-ם שיום אחד נכנס יהודי למו"ח לשאול שאלה ואמר לו את שמו. מו"ח אומר לו: הגרעינים הם שלך… והלה לא הבין מה מו"ח רוצה ממנו. עד שמו"ח הזכיר לו שלפני עשרות בשנים כשהיה ילד היתה לו מריבה עם חברו על גרעיני המשמש והם כילדי מאה שערים באו לשאול את חוות דעת מו"ח עם מי הצדק ומו"ח פסק שהשני צודק ואחרי זמן למד את הנושא וראה שהוא צודק אז אחרי עשרות בשנים של עמל התורה ויגיעה עצומה הוא זכר את המקרה ושטעה בהוראתו ואומר לו הגרעינים שלך אתה צודק…
זהו כוחו של "איש האמת" שמכיוון שטעה בהוראה זכר זאת לאורך כל השנים וכעת הזדמן לפניו לפרוע את חובו
***
"מורי זקני"
לסיום, נועדנו לשיחה עם נכדו חביבו הרה"ג ר' אברהם צבי ישראלזון שליט"א מו"צ בב"ב, מי שזכה שנים רבות לקירבתו הנדירה, ולשהות במחיצתו זמנים טובא בשבתות וחגים, וכך זכה לעקוב מקרוב אחר הליכות קדשו של רבינו זצוק"ל.
מאה שנה של דבקות בתורה
את דבריו פותח הגרא"צ שליט"א באמרו: "לדעתי, ההסתכלות על כל הסיפורים על מרן מו"ז זי"ע צריכה להיות, שאין כאן פרשיות ותקופות חלוקות, אלא הכל היה סיפור אחד ארוך של כמאה שנה של דבקות בתורת ה' ללא כל הפסקים".
"בירושלים של אז כבר לפני שבעים שנה ויותר כבר פקיע שמיה כענק בתורה וכמתמיד בה"א הידיעה.
"גדולי אותו הדור כבר שוחחו עליו בהתפעלות מיוחדת. שמעתי ממקור נאמן שמרן הגרא"י פינקל זצ"ל שהיה זקן ראשי הישיבות כשמו"ז עוד היה אברך צעיר, אמר פעם: "מהרב אלישיב למדתי איך עושים דאצ"א (הבראה), כל השנה הרי צריכים למסור שיעורים, לענות על שאלות, לקבל קהל, לדבר עם נדיבים וכו' כל מה שיש לראש ישיבה על הראש, מהרב אלישיב למדתי שבדאצ"א עושים נופש מכל הדברים והטרדות ואפשר ללמוד בשקט. לפנות בוקר לומדים, אחרי שחרית לומדים, ואחרי ארוחת בוקר לומדים, לפני ארוחת צהריים לומדים, ואחרי ארוחת צהריים לומדים, בתחילת הלילה לומדים, בסוף הלילה לומדים, עושים חופש מהכל ורק לומדים זה נקרא 'דאצ"א'.
"לא יאומן כי יסופר עד היכן הגיע דבקותו בתורה. היה זה בליל שבת לפני הקידוש כשנה ומחצה לפני הסתלקותו כשכבר עבר את הגיל המאה אז לא היה לו כח להרים את הכום כפשוטו, לא מדובר בכוס מיוחד או גדול שקשה להרימה אלא כוס רגיל, כוס השוקל 150 גרם לא היה לו כח להחזיקו! וכל זמן הקידוש היה צריך לתמוך בו מתחת ידו להחזיק את הכוס. כ"כ חלש היה ואפילו לאכול בקושי יכל, והיה צריך לשכנע אותו לאכול עוד קצת ועוד קצת. והנה, לאחר שגמר את סעודתו הלך לישון שזה הסתכם כידוע בשלוש שעות. וסיפרה בתו א"מ שתחי' שכל הלילה היא ישבה על ידו משום שחששה לבריאותו, שמא ח"ו יקרה לו משהו עקב החולשה הנוראה, או שמא יהיה צורך לעזרה כלשהיא, ותוך כדי ישיבה ממושכת היא נרדמה ופתאום התעוררה והנה היא שומעת קול גדול בוקע מהחדר הסמוך, "זאגט די גמרא…" בניגון נפלא ושובה לבבות ובקול גדול וברוב מרץ! אמי שתחי' סיפרה כי הכירה היטב את קולו, אך היא פשוט לא האמינה שזה באמת הוא, היא הלכה מהר לראות, ואכן היא ראתה אותו יושב ולומד בשקיקה רבה ובחשק גדול במשך כארבע וחצי שעות רצופות. היא שאלה את עצמה וכי אתמול בסעודה באמת לא היה לו כח לאכול ולא היה לו כוח אפי' לזוז? הרי עכשיו כוחו במותניו כמו נער צעיר שלומד עם ברען נפלא…
"כן אני זוכר כי בלילי שבתות של החורף היה כבר משכים קום בשעה 12 בלילה, וכך הוא המשיך ללמוד עד תפלת שחרית בשעה שבע וחצי בבוקר במשך 7 שעות ברציפות בקור הירושלמי, בניגון במרץ ובשמחה מבלי להפסיק וכמובן מבלי להירדם ולו לרגע אחד.
"מי שעמדה לימינו כל השנים היתה הסבתא ע"ה, תמיד היתה משכימה קום לפנות בוקר ביחד עמו בלי שעון כאשר היה לה עול ושיעבוד מכך בכדי לשמשו. אולם בשנות זקנותה כשנחלשה כבר, היתה רק מתעוררת משנתה ובימי החורף הקרים בירושלים דאז היתה צועקת ממיטתה למו"ז ומזכירה לו להדליק את התנור, לפעמים היא צעקה הרבה פעמים עד שהוא הדליק. פעם שאלתי אותה למה היא צועקת ומזכירה לו כ"כ הרבה פעמים, והיא ענתה לי: מכיון שאם הוא לא ידליק את התנור לפני שהוא מתחיל ללמוד שוב לא ידליק אח"כ באמצע הלימוד, וגם אם הקור יתגבר יותר הוא לא יפסיק בשביל זה את הלימוד אף לא לרגע אחד של הדלקה, ולכן אם היא לא תתפוס אותו קודם הוא יישאר ללמוד ללא כל חימום שעות מרובות.
לרגעים תבחננו
עובדה אופיינית על התמדתו הנדירה מספר לנו הגרא"צ שליט"א: "באחד התתי"ם בב"ב היה מנהג שבכל סוף שנה היה המלמד של כיתה ח' נוסע עם הילדים למו"ז להתברך מפיו, וזה היה הטיול השנתי שלהם שכל תלמיד מקבל ברכה ממו"ז ולוחץ את ידו. וסיפר לי המלמד שפעם אחת אחרי שיצאו התלמידים מבית מו"ז סיפר לו אחד הילדים בהתפעלות בכהאי לישנא: "נכנסתי הראשון מבין הילדים, וראיתי שהרב אלישיב יושב רכון על הגמרא ולומד בקול רם עם האצבע בתוך הגמרא. כשנכנסנו כולנו ועמדנו בקודש פנימה וכל הילדים המתינו שהרב ירים את ראשו מהגמרא ויביט בהם, אך הרב בשלו ממשיך ללמוד בריכוז מוחלט ואינו שם לב לכל הרעש וההמולה של הילדים, והמתנו כולנו שהרב יפסיק מלימודו. וכשזה לא קרא ניגש אליו נכדו ר' אריה שליט"א ואמר לו שהתלמידים הגיעו כמתוכנן. מיד הרים הרב את ראשו כשהאצבע עדיין נעוצה בגמרא, וכשראה את קבוצת התלמידים מיד החליף הרב את אצבעו הימנית באצבעו השמאלית והצביע בגמרא עם אצבע ידו השמאלית והושיט לנו הילדים את ידו הימנית, וכל הזמן אצבעו השמאלית נעוצה בגמרא. אני נשארתי לעקוב עד הסוף, התחבאתי שלא יראו אותי וראיתי שאחרי שגמר להושיט ידו לילדים עוד לפני שהילדים עזבו את חדרו ועוד לפני שהחליף את האצבעות כבר התחיל ללמוד כשידו השמאלית עדיין מצביעה בתוך הגמרא הוא כבר למד בקול רם, כשהילדים עדיין לא הספיקו להתחיל לצאת מחדרו".
עובדה נוספת ומעניינת אנו שומעים במהלך השיחה המיוחדת: "בצעירותי כששהייתי בשבת עם משפחתי בבית מו"ז, היינו אמורים במוצ"ש ללכת ביחד עם מו"ז לבר מצוה של אחד הנכדים וסיכמנו שבשעה שמונה וחצי יוצאים לבר מצוה. בינתיים ישב מו"ז ליד השולחן והנה בשמונה ורבע אני רואה אותו לובש את החליפה בכדי לצאת מהבית, אמרתי לו "הרי סיכמנו שיוצאים בשעה שמונה וחצי לבר מצוה"? ענה לי מו"ז אני הולך ל'אהל שרה' ולא לבר מצוה, לא הבנתי את דבריו, ואמרתי לו פעם נוספת שעכשיו כבר שמונה ורבע ועוד מעט צריך לצאת, הרים מו"ז את קולו ואמר לי: "חמש דקות הלוך, חמש דקות חזור, וחמש דקות ללמוד לא כדאי?! ועוד לפני שהספקתי לקלוט מה הוא אמר, כבר שמעתי את הדלת למטה נסגרת… בכזו תקיפות בכזו חוזקה… ולא ניסה בכלל לראות איך אני מגיב, מזמן כבר היה בחוץ, ושלא תטעו בשמונה וחצי הוא כבר היה בבית בחזרה, חשבתי שאחרי המשפט הזה אולי עכשיו הוא כבר יתעכב שם עוד איזה חצי שעה… אולם כמסוכם הוא חזר בשמונה וחצי אז יצאנו לבר מצוה.
"מעובדה זו למדתי שמלבד הניצול הזמן, הוא העדיף את הלימוד האיכותי ללא כל הפרעות ב'אוהל שרה' אפילו אם זה יהיה פחות זמן, מאשר ללמוד יותר זמן בבית שזה לרוב עם הפרעות.
כבוד הבריות
לסיום, שח לנו הגרא"צ שליט"א על כבוד הבריות של רבינו וכבוד ת"ח כפי שראה אצלו.
"מדהים לראות עד היכן היתה זהירותו בכבוד הבריות. עקבתי אחר תשובותיו והבחנתי כשהוא מצטט אחרונים אפילו מבני דורו ומקשה עליהם לפעמים קושיות עצומות, מעולם הוא לא מסיק בלשון 'ודלא כפלוני' או 'ואין הלכה כדבריו' וכדו' אלא כותב את ההשגות ולא מסיק כלום, ועל הקורא מוטל להבין הכוונה.