"אמנם, מדתו של הלל הזקן עולה על כל אלה, שכבר לא היה מקפיד על שום דבר ואפילו התעוררות של כעס לא נעשה בו (עיין שבת לא, א). זה הוא ודאי הנקי מן הכעס מכל וכל" (מסילת ישרים פרק יא).
סיפר הגאון רבי חיים שאול קרליץ זצ"ל: "בערב שבת חנוכה, כמחצית השעה לפני כניסת השבת התהפכה החנוכיה עם השמן, ונאלצתי לחייך… וכבר החלטתי שאאלץ להדליק בנרות ולא בשמן" [ולבסוף בס"ד הספיקו לסדר החנוכיה עם השמן].
ואז הוסיף: "כשבת"ת מגיע ענין של כעס, אני מתחיל לחייך"… ורצה ללמד בזה כיצד מתגברים על מידת הכעס – ע"י החיוך.
וכך היתה דרכו בישיבה לצעירים תשב"ר, כשהיה אחד התלמידים מכביד בשאלות ומרבה לשאול יתר על המידה, היה הוא מחייך ומשיב לו, והיה ניכר שזו דרכו לבטל ולסלק את הכעס.
(אחת שאלתי)