יש משהו מיוחד בקריאת סיפורים אלו של אנשים בני זמננו – זה יותר מחייב, אך מצד שני, קל ונעים יותר להתחבר. כי אכן זה לא מגיע כל כך ממקום גבוה, שאנו לא בסדר. להיפך, תראו ותסתכלו, אנשים שכמונו-כמוכם, קיבלו את ההחלטה הנכונה והצליחו, הצטרפו גם אתם!
במסגרת הניוזלטר היומי הפופולארי של 'דרשו', הולכים ומתפרסמים סיפורים ייחודיים המגיעים למערכת מיהודים כמונו המעבירים את סיפורם האישי בעניין לימוד 'הדף היומי', לצד סיפורים מפעימים על התקדמותם בתורה בעקבות הצטרפותם למסגרות מבחני 'דרשו'. ללא ספק, מיזם זה – המצטרף לעשות המיזמים המפוארים לקראת מעמדי 'סיומי והתחלות הש"ס' – יביא אחריו גל מצטרפים להתחלה מחודשת שיביאו אחריהם עוד הרבה סיפורים חיים…
מובן, שבמסגרת זו לא נוכל להביא את מלאי הסיפורים ההולכים ונערמים במערכת, אך היות שפטור בלא כלום אי אפשר נביא סיפורים רק כדוגמא וכמראה מקום.
♦ ♦ ♦
"טררררר טררררר טררררר", אלו היו הקולות שהייתי שומע כל בוקר בשעה שהייתי מתניע את מכוניתי הישנה והחבוטה. ושוב, "טררררר טררררר טררררררררררר", עד שהמכונית הואילה בטובה להניע. מכונית זו שימשה אותי בנאמנות מספר שנים ולא רציתי להיפרד ממנה, עד שבשלב מסוים הגעתי למסקנה כי אכן הגיע הזמן להחליפה במכונית חדישה יותר. גם תלונות ילדיי על כך שהמכונית שלנו היא טרנטה ואינה נוחה כלל לנסיעה, הצטרפו לחישוב. עד שביום מן הימים התחלתי להתעניין ברכישת רכב חדש.
היות והמכונית בעיניי אינה סמל למעמד או לתפקיד אלא אך ורק אמצעי להגיע ממקום למקום, החלטתי שאיני משקיע כסף ברכישת רכב חדש אלא ברכישת רכב מיד שניה. כאשר הדגם שמצא חן בעיניי, לפי הצרכים והנסיבות, היה רכב מסוג 'מאזדה אמ-פי-וי', שידידים טובים המליצו לי עליו מכמה סיבות.
התחלתי לברר על עלות רכב שכזה, והמסקנה היתה כי מחיר הרכב מיד שניה עומד על 55 אלף שקלים, זאת בזמן שההחלטה המקורית שלי הייתה להשקיע ברכב לא יותר מ-40 אלף שקלים. המחיר קצת הרתיע אותי, ולפיכך התחלתי לברר על רכבים נוספים. אך עד מהרה התברר לי שרכבים אלו אינם עונים על צרכיי. שבתי לברר על הרכב מהסוג הנ"ל, שכאמור המחירון שלו עמד על 55 אלף שקלים. מבירורים פה ושם התברר לי כי ניתן להשיג רכבים כאלו בעלות של 40 אלף שקלים, אך מטבע הדברים ישנה סיבה לעלות הנמוכה – כנראה שהרכב עבר איזו תאונה או שהוא סובל מבעיה כזו או אחרת.
הצעה אחת מבין ההצעות הנמוכות שהגיעה אלי מתושב 'כפר חרות' שבשרון,= הייתה נשמעת לי דווקא בבחינת 'נישט קשה'. ראיתי תמונות של הרכב, אמנם הוא לא היה יפה מדי, אבל יחסית למחיר זה היה נשמע סביר. מי שרוצה מחיר זול צריך לוותר על משהו, לא נורא.
בבוקר שלמחרת קמתי, כשתכניתי לסיים את התפילה ולצאת מביתי שבביתר עילית לאזור השרון, לראות את הרכב במו עיניי, לנסות אותו קצת, ומטבע הדברים לסגור עם המוכר על רכישתו. אני שב לביתי לאחר התפילה, אוכל ארוחת בוקר, ומתארגן בזריזות ליציאה. הרי ככל שאצא מוקדם יותר אסיים מהר יותר, ואוכל לחזור להמשך סדרי היום.
אבל אז מתחיל משהו לדגדג לי במוח: 'פנחס… פנחס… מה יהיה עם הדף היומי. אתה הרי משתדל כל יום לפתוח את היום בלימוד הדף היומי, ומה יהיה עם לימוד זה'. אין בעיה, הבטחתי לעצמי, מיד כשאחזור אתיישב ללמוד את הדף כמו בכל יום. בכל מקרה, עד שעת מסירת השיעור כבר אספיק ללמוד ולהתכונן. אבל הקול לא הרפה: 'פנחס… יש לך קביעות, אל תבטל אותה'. כאן כבר הסתבכתי. הרי מצד אחד ככל שאצא מאוחר יותר העניינים יימשכו יותר זמן וכך אשוב מאוחר יותר לסדרי היום. אך מאידך, יש כאן קביעות ומה אעשה עמה. ההתלבטות לא הייתה קלה, אך בסייעתא דשמיא החלטתי להתגבר ולא לוותר על הקביעות. נשארתי ללמוד.
האמת, שמבחינתי הסיפור הסתיים. הודו לה', זכיתי והתגברתי וכך שמרתי על קביעותי בתורה. אך היות שההמשך מפתיע ואולי גם יביא תועלת, אז חבל שלא להשלים את הסיפור. היה זה בהמשך; השעה כבר התאחרה עד שסיימתי את לימוד הדף היומי, ואני מסתפק האם לצאת עכשיו ולאחר את המשך סדרי היום. ובכלל, מתעקש איזה יתוש לנקר לי במוח – האם עשיתי בכלל נכון שהתעכבתי…
או אז נפלה לי בראש הרעיון, אולי כדאי לבדוק שוב באותם מקומות הפרסום שבהם חיפשתי בתחילה. חיפשתי ודי מהר אני מגלה מודעה חדשה-חדשה שפורסמה כעת: "מאזדה אמ-פי-וי למכירה".
באצבעות רוטטות אני מתקשר לבעל הרכב, ולפליאתי מתברר כי מדובר ברכב השייך לחברה לייצור תרופות בבית שמש. הנהג שנהג בו הוא סמנכ"ל הכספים של החברה ששמר עליו מכל משמר, כאשר כל טיפול שצריך לעשות נעשה, כך שהרכב מתוחזק במצב מצוין וממש כמו חדש.
"איפה אני יכול לראות את הרכב?", אני מתעניין, והוא עונה לי: "יש איזה יישוב חרדי בגוש עציון. איך זה נקרא. אה… ביתר… ביתר עילית. שם בכניסה שמנו את הרכב". בביתר עילית, עיר מגוריי, מחכה לי הרכב. לא בשרון ולא בשום מקום אחר. יצאתי לראות את הרכב שאכן היה פשוט מושלם. שאלתם אולי מה המחיר? ובכן… 38 אלף שקלים בלבד… זה מה שהחברה ביקשה על הרכב למרות היותו שמור ומתוחזק ביותר. כך ששוב נראה בחוש שמקביעות עתים לתורה לא הפסדתי; להיפך, בזכות שהתעכבתי ולמדתי את הדף הרווחתי ובגדול. גם בגשמיות, אבל כמובן, בעיקר ובעיקר ברוחניות.
תודה להרה"ג ר' פנחס זלצמן שליט"א, ראש כולל ש"ס באסטאן בעיר ביתר עילית, על העברת הסיפור המפעים לזיכוי וחיזוק רבבות אלפי ישראל.
♦ ♦ ♦
מה עושה יהודי שהצטרף ללימוד 'הדף היומי', אך לצערו מתברר לו שזה לא קל עבורו להוכיח עקביות בקביעות כל יום? לפניכם 'סיפור יהודי' מרגש ומדהים. מובא לפניכם ככתבו וכלשונו.
ברצוני לשתף אתכם במה שעזר לי הרבה. מאז שהתחלתי ללמוד את 'הדף היומי' היו לי הרבה קשיים להמשיך ברצף ולא לחסר אף יום אחד. ליצר הרע היו הרבה יותר עצות איך להפסיד הלימוד; פעם אומר ללמוד בבוקר ופעם בערב, ופעם לא תפסתי שעבר היום ושכחתי ללמוד, בום…
קמתי בבוקר והיצר אומר: "היום תלמד אחר התפילה", ואחר התפילה אתה ממהר ל… ושכחתי ללמוד.
נזכרתי (או לא נזכרתי) בלילה, עייף ויגע יושב ללמוד ומתנמנם… ומחליט 'חבל, אבל אצטרך להשלים למחר'!
ואם חסרים יום ויומיים וקשה להשלים כמעט ברור שזה יקרה עוד פעם ועוד פעם. בקיצור: היה לי מאוד מאוד קשה לקבוע עתים לתורה בכל יום, כפשוטו.
–
באמצע סדר נשים במסכת נזיר חנן אותי ה' בדעת. החלטתי שהדבר הראשון בבוקר הוא הלימוד הדף היומי. וכדי להגביל הקבלה שזו תהיה בר-תוקף קיבלתי על עצמי ש"אין טועמים כלום לפני סיום הדף".
האמת שזה לא דבר קל. כל יום; יש יום שאתה מתעורר מאוחר ואתה צריך 'לרוץ' לשחרית, וממתינים לך ב…
וכל היום הוא גלגל הסובב, ובכלל, תמיד נחמד לשתות את הכוס-קפה לה אנו רגילים כבר ימים ושנים. אבל את זה ידעתי: לא אוכלים ולא שותים 'כלום' לפני לימוד הדף. הרבה פעמים לא הכנסתי כלום לפי עד שעות אחר הצהרים אך ורק בגלל שעדיין לא סיימתי את הדף היומי.
הגיע מוצאי תשעה באב. כלם ממהרים מיד תיכף עם סיום מעריב לאכול. ואני מוצא את עצמי במיצר. אני רעב, כבר חייב לאכול. אבל, ידעתי גם ידעתי שאם רק אטעם 'משהו' אחרי מעריב (בחשבון שתיכף אני הולך ללמוד) עלול אני להפסיד את הדף של היום, וזה כולל בהמשך את כל מעגל הלימוד.
כך בסייעתא דשמיא עמדתי בקבלה – לא טועם כלום לפני הדף!!!
ברוך ה', אנו עומדים לסיים בקרוב את מסכת נדה, ואני יכול לומר ולהעיד: מתחילת מס' סוטה (הערת העורך: ב' טבת תשע"ו – קרוב לארבע שנים!) עד עכשיו לא חיסרתי או דילגתי אף יום על הלימוד!
כעת אני כבר מרגיש בחוש שכל הקשיים שווים, אפילו כאבי הראש שדפקו לי הרבה פעמים בשעת הלימוד כי עדיין לא שתיתי קפה. עכשיו אני בבחינת "אף חכמתי עמדה לי".
תודה להנהלת 'דרשו' שאפשרו לי לשתף אתכם בהצלחתי. ומאחל לכל אחד מכם הצלחה…