השבוע למדנו:
* מהו המיקום הראוי לבדיקת עופות מ'טריפות' ביום טוב? * האם מותר לאדם למוּל בפעם הראשונה ביום טוב? * עופות זרים שנמצאו בשובך פרטי – האם מותר לאוכלם?
הלכות שונות בנוגע לשחיטה ביום טוב
* בעלי חיים המיועדים לאכילה, והם במצב של 'ניצודים ועומדים', כך שאין בהם איסור מלאכת 'צידה' – אם הם ממוקמים בתוך העיר, או בקירבת מקום לעיר, בטווח של לא יותר משבעים אמה וארבעה טפחים, והמקום שבו הם נמצאים שמור – אינם מוקצה ביום טוב, ומותר לשוחטם ולאוכלם. ואף כשאינם עונים לתנאים הנ"ל, והם מוקצה – ניתן לייעדם מראש לשחיטה ביום טוב, אולם, אין די בייעוד כללי של קבוצת בעלי חיים, כגון באמירה: "ממקום זה אקח עופות לשחיטה ביום טוב", אלא יש צורך בייעוד של כל אחד מהם.
* בהמה או עוף שיש בהם לְקוּת – מחמת מחלה, מכה, וכדומה – אשר סופם למות מחמתה, הרי הם 'טריפה', ואסורים באכילה. ואם נשחטו ביום טוב ונמצאו 'טריפה', לדעת השולחן ערוך אסור לטלטלם, משום איסור 'מוקצה'. ויש אומרים שלדעה זו, יש לקיים את הבדיקה הנעשית בבהמה ובעוף לאחר שחיטתם כדי לראות אם יש בהם טריפה, במקום שניתן להותירם בו עד למוצאי יום טוב, שהרי אם תימצא בהם טריפה, יֵאסר טלטולם למקום אחר. אבל לדעת הרמ"א מותר לטלטלם; ויש אומרים שאף לדעת הרמ"א אסור לטלטלם, משום איסור 'נולד'.
* עופות שאינם מסוגלים לפרוח למרחוק, אלא רק מעט, וייעדום לאכילה ביום טוב, מותר לאוכלם ביום טוב רק אם נמצאו במקום שבו עמדו בשעה שייעדם, או שניתן לזהותם בבירור.
מֵהלכות יום טוב
* רבותינו הראשונים הנהיגו בנוגע לברית מילה בשבת, שאדם שלא מל תינוק מעולם, אסור עליו למול בפעם הראשונה בשבת. ונחלקו הפוסקים אם כך הדין גם ביום טוב.
* מלאכת 'הוצאה' מותרת ביום טוב אף כשלא מדובר בהוצאת האוכל עצמו, אלא בהוצאת כלי האוכל, וכדומה; גם כשהיה ניתן לעשותה בערב יום טוב.
מֵהלכות 'מוקצה'
* 'מוקצה מחמת היום שעבר' – יש אומרים שאם הוקצה בכניסת היום מחמת איסור דאורייתא, הריהו מוקצה לכל היום, ואם הוקצה מחמת איסור דרבנן, אינו מוקצה לכל היום.
* חפץ שהיה בספק איסור בכניסת השבת, ובמהלך השבת התברר דינו, וכגון מאכל שהיה ספק לגבי כשרותו, ובשבת הורה מורה הוראה שמותר לאוכלו – מאותה שעה ואילך אין בו איסור מוקצה.
הלכות שונות
* עופות זרים שנמצאו בשובך פרטי, בסביבה שיש בה שובכים פרטיים נוספים, אסור לבעל השובך להשתמש בהם או לאוכלם, משום איסור גזל דאורייתא.
* בדרך כלל, 'דבר שיש לו מתירין' אינו בטל בתערובת, אך אם האיסור התערב בהיתר לפני שחל עליו האיסור, והתערובת היא 'לח בלח', האיסור בטל למרות שיש לו מתירין.
* בזמן חכמינו ז"ל היה נהוג שלפני כל שחיטה היה השוחט מביא את סכינו לבדיקה אצל אחד מחכמי מקומו, מפני כבודו של החכם. ובמשך הדורות, התבטל מנהג זה, וסומכים על כך שאין השוחט רשאי לשחוט ללא הרשאה מחכם, המכוּנה 'כתב קבלה'.
* כל שלא ידוע בוודאות כי 'כלו חודשיו' של ולד בהמה, יש לחשוש שהוא 'נֵפֶל', ואסור באכילה, ולכן אסור לאכול מבשר הוָלד עד חלוף שבעה ימים מלידתה, שאז יש להניח שהוא 'בר קיימא'.