מיועד לחזרה בלבד, ואין לסמוך להלכה.
סימן ל"ב סעיף י"ח אותיות שנתקלקלה צורתם או שנדבקו ר' שכתבה ד' או ו' שכתבו ר' או ך שהגג רחב ונראה ד' וכל כהאי גוונא שנעשה בכתיבה אחת, יש להחמיר שאינו מספיק לגרור הירך או הגג, אלא צריך לגרור שניהם. ואם כתב ר' ואח"כ הוסיף בו ועשאו ד' יכול לגרור רק את הגג, או את הירך עם התג, ויחזור ויכתבנו ר'. ך' שעשה הגג רחב ונראה ר' כתב המ"א שיאריך את הרגל שתהיה פי שניים מהגג, ואם אין מקום לעשות כך אינו מועיל למחוק את המיותר דהוי חק תוכות, אלא צריך למחוק כל הגג, ומותר לעשות כך אף במילת אלוקיך, אך יזהר שלא ימחק הרגל. ושיטת הבה"ל שצריך לגרור כולו ורק במילת אלוקיך יש להקל למחוק רק הגג אם אינו יכול להאריך הרגל. ב' אותיות שנדבקו ואפי' כל שהוא ולא נשתנית האות מצורתה פסול, ויכול לגרור ולהפרידם, ולא מיקרי חק תוכות כיון שהאות עצמה נכתבה כתיקונה, ודווקא כשלא נשתנתה האות מצורתה, אבל אם נשתנתה ואין התינוק יכול לקרותה או שיקראנה כאות אחרת לא מועיל לגרור רק הדיבוק. ואם כל אורך האות דבוקה לחברתה נחלקו האחרונים אם מועיל לגרור הדביקות. וכתב השו"ע שבין נדבקו קודם שגמר לכתוב האות ובין לאחר שגמר לכתוב האות מועיל לגרור הדביקות, אך י"א שאם נדבקו קודם גמר כתיבת האות אין להקל אלא בתפילין ומזוזות שהמשיך לכתוב דפסול משום שלא כסדרן, אבל בס"ת או כשלא המשיך לכתוב לא מספיק לגרור הדביקות. ואם נתפשטו האותיות מכח לחות הדיו ונראין כדבוקין אך באמת אין האותיות נוגעות כשר. אם האות מגיעה לקצה הקלף (ואינו מוקף גויל) מועיל לגרור קצת, ואין בזה משום שלא כסדרן, ומותר לעשות כך אף באותיות השם. ק' או ה' שנגעו הרגלים בגג אם יש הפסק כחוט השערה כשר, אך אם יש חיבור אפי' כחוט השערה ואפי' התינוק קוראו כתיקונו צריך לגרור הרגל, ולא מועיל לגרור הדביקות דהוי חק תוכות, אך א"צ לגרור כל האות. אך אם נעשה הדיבוק לאחר הכתיבה יש להקל בק' שיבטלנו מצורת אות או שיגרור קצת מהגג שעי"ז יהיה הרגל מחוץ לגג וימשוך הגג למעלה מהרגל, ומועיל אם אין בזה משום שלא כסדרן. ואם נוגעים הרגלים בגג אך התינוק קוראו ה' או ק' א"צ להוציא ס"ת אחרת (דיש מכשירים בזה, וגם יש לצרף דעת הרמב"ם שמתיר לקרוא בס"ת פסולה). ומש"כ הגר"א להקל אינו אלא בנוגע כחוט השערה אבל נראית ה', אבל לא בדיבוק עב שנראית ח', וכ"כ עוד פוסקים, אך אין להקל בזה נגד דעת השו"ע שמחמיר אפי' בלא נשתנתה צורת האות, ובמקום הדחק צ"ע. אם רגל הא' נוגעת כולה בגג, או שהי' העליון שבא' נוגעת כולה בגג שתחתיה (דאם אינה נוגעת כולה ונשאר הפרש מעט א"צ שום תיקון), פסולה, ואינו מועיל גרירה דהוי חק תוכות, אלא יגרור כל הרגל או כל הי' העליון. ואם נפלה טיפת דיו אחר הכתיבה א"צ למחוק כל הרגל ודי לבטלה מצורת אות. ויש מחמירים בנדבק י' העליון בעת הכתיבה לגרור כל הא' כיון שהי' הוא תחילת כתיבת הא', אך בדיעבד צ"ע אם יש להחמיר בזה. ואם נגע עוקץ הי' לגוף הא' כשר ע"י גרירה וא"צ למחוק כל הי'. וכתב הפמ"ג דדעת המ"א שאם נגע י' העליון בגוף הא' ואח"כ השלים את כל האות, אין די בגרירת הי' אלא צריך לגרור כל הא', אבל שיטת הבה"ל שאין זו כוונת המ"א ודי במחיקת הי' כמו בנגע רגל התחתון, ולכתחילה נכון להחמיר כהפמ"ג אבל בדיעבד א"צ להחמיר. וכתב רעק"א שצריך לגרור גם את הקו העקום דחשיב נעשה בפסול כיון שדבוק אליו הי', וצ"ע בזה, ואם כתב הקו העקום לפני הי' ודאי שא"צ לגררו. ש' צ' ע' פ' שנגע הי' שלהם בגוף האות ונעשה קו ישר צריך לגרור כל מה שנעשה בפסול ולא מספיק לגרור ולהפריד הי' מגוף האות. וכן אם הרגל השמאלית של הת' נעשתה ישרה. והלבושי שרד נשאר בצ"ע למה לא מועיל להאריך את הי' (אם לא כתב התיבות שאח"כ). כוונה לשמה בכתיבה בתחילת כתיבת פרשיות התפילין יאמר בפיו "אני כותב לשם קדושת תפילין". אבל מחשבה לא מועילה אפי' בדיעבד. ואם אמר כך בתחילת הכתיבה מהני לכל הפרשיות אפי' הפסיק ביניהם, ומ"מ טוב לומר בתחילת כל פרשה. אם אחר התחיל לכתוב והוא ממשיך, צריך לומר גם הוא בתחילת כתיבתו. אם כתב אפי' אות אחת שלא לשמה פסול, ולא מועיל להעביר קולמוס לשמה על האות. גם תיקון אותיות שנפרדו לב' חלקים צריך שיהיה לשמה. בכל פעם שכותב אזכרה צריך לומר שכותב לשם קדושת השם, וזה מועיל גם אם כותב ב' אזכרות יחד. וי"א שנכון שיאמר בתחילת הכתיבה שגם כל האזכרות יהיו לשם קדושת ד', שמא ישכח. וכתב הרמ"א שי"א שלאזכרות מהני לשמה במחשבה, כיון שהזכיר בפיו בתחילה שכותב לשם קדושה, ויש להקל בדיעבד. אבל לכתחילה צ"ל בפיו בכל פעם, אע"פ שאמר בתחילת הכתיבה שכל האזכרות יהיו לשם קדושת השם. מנמנם לא יכתוב, מפני שאינו כותב בכוונה. חסרות ויתרות- אם חסרה בתפילין אות אחת ואפי' קוצו של י' התפילין פסולות, ואפי' אין שינוי בקריאת המילה. וכן אם יש אות אחת יתירה פסול, ואם יש אות יתירה בין השיטין או בין המילים ואינה מחוברת לשום מילה יש מכשירים ויש פוסלים. והמניחים תפילין עם חסרות ויתרות ברכתם לבטלה ולא קיימו מצות תפילין, ועונש הסופר מרובה. הזהירות הנצרכת בכתיבת התפילין מי ראוי להיות סופר- צריך שיהא הסופר (והמתעסק בתיקון התפילין) ירא שמים וחרד לדבר ד'. ואין להניח נערים מתלמדים לכתוב פרשיות ולמוכרם, כי כוונת הנערים ליפות הכתב ולא לשם מצוה, וצריך כוונה לקדושת תפילין ולא לשם בעל התפילין, ועונש המוכר פרשיות אלו מרובה. ועל כן יש למנות כותבי תפילין ראוים כמו שנזהרים בשוחטים ובודקים. הכתיבה- יכתוב אותיות טובות ושלמות ולא שבורות, ויכתוב במתון ובכונה גדולה, ולא ימהר כדי להרויח ממון. והכותב תפילין כשרים שכרו גדול. ההגהה- אחר כתיבת כל פרשה יקראנה היטב בכונה ודקדוק פעמיים ושלש, (שאם אות אחת חסרה נפסלו הפרשיות שאחריה משום שלא כסדרן), ויחזור ויקראנה קודם שיכניסה לבית התפילין, כדי שלא תתחלף פרשה בפרשה. כשמתחיל לכתוב טוב לבדוק את הקולמוס שאין עליו יותר מידי דיו. כתיבת השם- קודם כתיבת השם יקרא מה שכתב באותה פרשה, כדי שלא יבוא לידי גניזה. וכשמתקרב לכתיבת השם יניח אות אחת ואז יטבול הקולמוס ויכתוב את האות הזו ואח"כ יכתוב השם, ואם לא השאיר אות ימלא אות אחרת או תג ואח"כ יכתוב השם. ואם צריך עוד דיו והוא באמצע כתיבת השם יטבול הקולמוס באותיות לחות, ויש מתירים לטבול אף באותיות השם עצמם, ואם אין האותיות לחות יטבול הקולמוס מחדש, ויחפש אות או תג שצריכם תוספת דיו כנ"ל. וכל זה הוא למצוה ואינו מעכב בדיעבד. אם חסר אות אחת פסול כל מה שכתב אחריה משום שלא כסדרן, ואין תקנה להכשירם. ואם אין שם לאחריה יגרור כל מה שכתב אחריה ויחזור ויכתוב כסדרן. ועיין בה"ל שדן אם צריך לגרור ואח"כ להשלים את החסר, או לא. אם יתר אות אחת אם היא בתחילת או סוף תיבה כשר ע"י גרירה, אבל אם היא באמצע תיבה לא מועיל לגוררה כיון שישאר מקום חלק ויראה כשני תיבות. אא"כ האות שלפניה היא ב' כ' ד' ר' שיכול להאריכם, אבל לגרר רגל אותיות אלו כדי למשוך האות ללפניה פסול כיון שביטל צורת האות, ויכול לעבות את האות קצת. וילה"ס אם מועיל להאריך את האות למטה ולא למעלה (כגון בצ'), ואם אחר שהאריך נראה כשתי מילים פסול. (אם בכתיבת האותיות נכנס רגל אות אחת מתחת האות הבאה באותה תיבה כשר, אך אין לעשות כך לכתחילה). ואם כתב תיבה מיותרת יגרור כל התיבה, וימשוך אות מהתיבה שלפניה (אף אם עי"ז לא יהיה רגל הה' או הק' בסוף האות), או שישאיר חלק דכשר אם אין במקום החלק כדי כתיבת ט' אותיות. וכתב הפמ"ג שבתיבה כפולה טוב למחוק השניה, אא"כ רק כשמוחק הראשונה יכול להאריך האות ועי"ז לא יהיה רווח אפי' של ג' אותיות, דאז ימחוק הראשונה כדי לחוש לשיטת ר"ת ששיעור ההפסקה בין ב' פרשיות הוא ג' אותיות. ומעשה באחד שכתב פעמיים "השמרו" ומחק ו' ראשונה והשמר שני, ומשך הר' עד הו' השניה, וכן צריך לעשות לשיטת הפמ"ג. ואם כתב תיבה שאינה מענין תפילין כלל י"א שאפשר להשתמש באות ממנה לתפילין, וצ"ע שהרי אף אם נכתבה לשמה הרי אינה מענין תפילין כלל, וצ"ע. אין כדאי למחוק דיו לח אלא ימתין שיתייבש ויגרור, ויכול לכתוב על מקום הגרר או המחק אפי' אזכרה, ואם נשאר רושם דיו כתב הפמ"ג שיש לחוש אפי' בדיעבד ואפי' בתיבה שאינה אזכרה. שלא כסדרן בנתקלקלה האות אות שנתקלקלה ונראה לעין כל שאין צורתה עליה פסול משום שלא כסדרן, אפי' אינה נראית כאות אחרת, ואפי' תינוק קוראה כראוי, ואפי' נתקלקלה לאחר הכתיבה. כמה אופנים לפסול הנ"ל- נגע רגל הא' או פניה בגג, נגעו רגל הה' או הק' בגג אפי' כחוט השערה, אות שהיתה חלוקה לשניים- כגון צ' שחילק הי' מהנ', או ש' שכתבה ע' וי', או מ' שכתבה כ' ו', או ח' שכתבה ב' זיינין ואין חיבור ביניהם אפי' אם עשה חוטרא ע"ג הזיינין, וכן אם אין להם צורת אות אחרת כגון י' בלא הרגל הימני (אבל בלא השמאלי כשר ע"י תיקון) או א' בלא הי' העליון, בכל אלו אף ע"י תיקון פסול משום שלא כסדרן. אות שנפסלה וצריך לגרור ממנה כדי לתקנה, אם אחר הגרירה אין צורתה עליה פסול משום שלא כסדרן. אות שלא נפסדה צורתה לגמרי כגון שיש הפסק דק באמצע וצורתה עליה, או שהי' שעל הא' והש' לא נוגעים בגוף האות, והתינוק קוראו כתיקנו אין בזה משום שלא כסדרן וכשר ע"י תיקון. ומלשון השו"ע משמע דדין זה הוא גם כשההפרדה ניכרת להדיא, דמ"מ כיון שלא אבדה צורתה כשר, וכ"כ רעק"א, אבל הפמ"ג מחמיר בזה, ובשעת הדחק יש להקל דמהני תינוק, ומ"מ אם ההפרדה נראית לעין כל מרחוק אין להקל. ואם אין ההפרדה נראית עד שמסתכל בה א"צ להראות לתינוק, אבל אם הראה ולא קראו אות אינו יכול לתקן. אות שהיתה חלוקה לשניים בהפסק דק מאד שאינו ניכר אלא ע"י שמסתכל היטב והתינוק קוראו יפה י"א שפסול ומקורם בפמ"ג, אך הבה"ל האריך להוכיח שמדינא כשר, ובמקום הדחק יש לסמוך להכשיר ע"י תיקון. ואף להפמ"ג עצמו אם רק נגד השמש נראית חלוקה כשר אף בלא תיקון, ומי שרוצה להחמיר די שיתקן אבל חלילה לפסול התפילין. אם החוטרא של הח' למעלה אינם נוגעים זה בזה ואינו ניכר להדיא, אע"פ שהתינוק קוראו ב' זיינין כשר ע"י תיקון. אותיות שנדבקו ועדיין צורתם עליהם יכול לגרר הדביקות ואין בזה משום שלא כסדרן. אותיות של שם שנדבקו- אם נדבקו בזמן הכתיבה מותר להפרידם, בין בדבוקים זה לזה ובין בדבוקים לאותיות אחרות, ויזהר שלא יגע הסכין בנקודה המדבקת עם השם. ואם נדבקו לאחר הכתיבה אסור להפרידם, ואם הוא מסופק מתי נדבקו מותר להפרידם. אותיות או תיבות שנמחקו קצת- אם כבר בכתיבתם לא היה הדיו שחור אלא דומה ללבן שהוכהה מראיתו או לאדום, א"א לתקנם דהוי שלא כסדרן. ואם כתבם כתיקונם אלא שנמחקו קצת, אם רישומם ניכר שתינוק יכול לקרותם, מותר לעביר עליהם קולמוס ואין בזה משום שלא כסדרן. אמנם אם ירד כל הדיו ולא נשאר אלא רושם אדמומית פסול משום שלא כסדרן. ועל כן אין להראות לתינוק אלא את מה שלא נקלף ולכסות את מה שנקלף, כדי שלא יצרפו לקריאת האות. ואם נקלף השחרות העליון ונשאר ממשות דיו והוא אדום, דעת הפמ"ג דפסול משום שלא כסדרן, אבל החת"ס סובר שאם האדמומית היא מחמת יושן כשר. ומ"מ טוב להעביר קולמוס, ומותר לעשות כן אף בשמות. אמנם אם נשתנה לאדום ממש, או שנשתנה לאדמומית מיד לאחר הכתיבה פסול, ובשמות אסור להעביר עליהם דיו. כניסת אות לחלל אות אחרת- יש ליזהר שלא תכנס אות אפ' כל שהוא לחלל אות אחרת כגון ל' לאות ה' ח' א' ת' ד' ר' כ', או שרגל הך' תכנס לתוך ט' או ע' וכדו'. ואם נכנס ולא נגע כשר בדיעבד, אם לא שנשתנתה צורת האות עי"ז בקריאת תינוק. ואם נגע באות השניה פסול משום חסרון הקפת גויל. סופר שאין הפרשיות שגורות בפיו לא יכתוב בעל פה אלא מתוך הכתב, או מפי מקריא. ומצוה מן המובחר שגם בשגורה בפיו יכתוב מן הכתב. לכתחילה צריך להוציא כל תיבה בפיו לפני הכתיבה, ולדעת השו"ע דין זה הוא רק כשאחר מקריא לו. מי שאינו יודע לקרוא לא יכתוב. הנחת מקום חלק בקלף למעלה יש להניח מקום חלק כדי כתיבת גג הל', (ושיעורו בכתב בינוני ואפי' כותב כתב קטן). ולמטה כדי רגל ך' ון'. ויוסיף לזה עוד משהו כדי שיהיה מוקף גויל. וי"א שלכתחילה יוסיף עוד כדי חצי ציפורן. בתחילת השורה ובסופה א"צ להשאיר אלא משהו להקפת גויל, ונהגו הסופרים להניח קצת יותר, ויש מחמירים להניח כדי לגלול הפרשה. בין התיבות יניח כמלוא י', (ובדיעבד אין לפסול בפחות אם לתינוק נראה כשני תיבות). בין השורות יניח כמלוא שיטה, וי"א שדין זה הוא רק בס"ת, וכן נוהגים. בין האותיות יניח כחוט השערה, ובדיעבד אין לפסול בפחות אא"כ נראה כשני תיבות. בין ב' פסוקים לשו"ע יניח יותר מבין ב' תיבות, והמ"א והגר"א הכריעו שא"צ יותר מבין תיבה לתיבה. יציאת אותיות חוץ לשורה יהיו השורות שוות משום זה קלי ואנווהו, ולפחות יזהר שלא יצאו יותר מג' אותיות וב' אותיות מתיבה של ג' אותיות מותר, אבל תיבה מב' אותיות אסור, ואות אחת מותר, והלבוש אוסר. ואם התיבה בת ח' אותיות כאן מבואר שאין חילוק, וביו"ד מבואר שמותר אם רוב התיבה בפנים, והש"ך כתב להחמיר, והא"ר כתב שלפחות בתפילין יש להחמיר. אותיות השם (וכן שאר שמות שאינם נמחקים) צריך שיהיו כולם בתוך השורה ולא יצאו לחוץ. ובדיעבד אם הוא בס"ת ואין שמות בשורות שלמעלה, ימחוק אותם ויאריכם להשוותם עם השם, ואם יש שם איזה שם וכן בתפילין ומזוזות כשר בדיעבד, ויש פוסלים אף בדיעבד. ובתפילין ומזוזות אם האות האחרונה היא ב' ד' או ר' לכו"ע יכול למושכם, וכן אם הוא בשורה השניה יכול לכתוב את שאר השורות כמו השורה השניה וכשר. ואותיות הנטפלות לשם אין קפידא שיצאו מחוץ לשורה. ואם יצא מקצת אות כשר. ואם יצא כל השם מחוץ לשורה הבני יונה והגר"א מקילים, ורעק"א מחמיר. פרשיות התפילין פתוחות או סתומות שיטת השו"ע שיכתוב כל הפרשיות פתוחות (שיניח אחר הפרשה מקום ט' אותיות, ויתחיל הפרשה הבאה בתחילת השיטה בדף השני), חוץ מפרשה אחרונה שיעשנה סתומה, שכך הם כתובות בתורה (ופרשת קדש בתורה היא סתומה, אבל כיון שבתפילין נכתבת ראשונה ממילא היא פתוחה). אם שינה מפתוחה לסתומה פסול לכו"ע. אם שינה מסתומה לפתוחה לדעת השו"ע פסול, ועל כן פרשיות קדש ווהיה כי יביאך ושמע מתחילים בראש שיטה, ומשאירים מקום ט' אותיות בסוף פרשה שלפניה, ואם לא הניח מקום ט' אותיות מבואר בלבוש דפסול, וכתב הא"ר שיכול להתחיל בתחילת שיטה שניה, וכתב הבה"ל שיניח ב' שיטות בתחילת הפרשה לצאת ידי דעת הרא"ש. ואם לא התחיל בראש השיטה אפי' אין שם כדי ט' אותיות פסול להרמב"ם אף בדיעבד, ובהניח אות אחת או שתים צ"ע ולכתחילה יש ליזהר בזה מאד, ואם השאיר שיעור תיבת אשר (שיש בה שיעור יותר מו' אותיות קטנות) פסול אף בדיעבד. ובסוף שמע אין משאירים חלק, או שמשאירים מקום פחות מט' אותיות אמנם אף אם השאיר מקום ט' אותיות כשר, כיון שוהיה אם שמוע לא מתחיל בראש שיטה, והוי סתומה להרמב"ם, ויהיה כשר אף אם לא שייר מקום ט' אותיות בתחילת והיה אם שמוע, ומתחילים והיה אם שמוע באמצע שיטה העליונה, ומניחים לפניה כדי ט' אותיות (והיינו לכתחילה כדי ג' תיבות אשר וב' רווחים של אות קטנה ביניהם, ובדיעבד כדי ט' אותיות קטנות והיינו י'. ושיעור האותיות הוא לפי גודל הכתב שכותב), ובאופן זה נמצא שג' הפרשות הם סתומות בין להרמב"ם בין להרא"ש, ופרשה אחרונה היא סתומה לדעת הרמב"ם, ואף שלדעת הרא"ש היא פתוחה מ"מ א"א לעשותה סתומה אף להרא"ש, דבס"ת עושים רווח ט' אותיות באמצע שורה, וזה לא שייך בתפילין שמתחיל כל פרשה בעמוד אחר, ונהגו כהרמב"ם שהוא עיקר ההלכה. והט"ז המציא עצה שיניח בסוף שמע פחות מט' אותיות קטנות, ורווח כזה יניח גם לפני והיה אם שמוע, ובזה נקראת סתומה כיון שאין רווח ט' אותיות במקום אחד, וכן מבואר בכמה אחרונים. ואם שייר רווח ט' אותיות גדולות מכל צד כשר, ויש שנהגו לעשות כך לכתחילה, ונהרא נהרא ופשטיה. והגר"ז כתב דאין לעשות כהט"ז כיון שהרבה פוסקים ס"ל שאין מצרפים הרווחים, ומ"מ בודאי אין למנוע מהנוהג כהט"ז. הרמ"א כתב דיש מכשירים בדיעבד אם כולם פתוחות (שאע"פ שבתורה והיה אם שמוע סתומה, מ"מ אינה צמודה לפרשת שמע), וכן נוהגים, שאע"פ שאינו אלא דיעבד אין להוציא לעז על הראשונים. וי"א שיותר טוב לעשות כהשו"ע. ואם אין רווח לפני והיה אם שמוע כדי ט' אותיות פסול לכו"ע. בסוף והיה אם שמוע א"צ להניח שום רווח, וכן נוהגים לסיים על הארץ בסוף שיטה תחתונה. בתפילין של ר"ת להרמ"א יעשה כולם פתוחות, והנוהג כהשו"ע יתחיל קדש ווהיה כי יביאך בראש שיטה, ויניח בסוף קדש כדי ט' אותיות, ובסוף והיה כי יביאך לא יניח חלק או שיניח פחות מכדי ט' אותיות, ואח"כ יכתוב שמע (בקצה הקלף בעמוד הרביעי דהא בעינן כסדרן) ויכתבה בראש השיטה, ואח"כ יכתוב והיה אם שמוע וישייר לפניה ואחריה כדי ט' אותיות, ולהט"ז יעשה כנ"ל ויישיר בסוף והיה כי יביאך ובתחילת והיה אם שמוע פחות מט' אותיות קטנות. בתפילין של ראש א"צ להקפיד בזה, אך נהגו לכתחילה להקפיד גם בזה. ואם התחיל כל פרשה באמצע שיטה כשר, ולהפמ"ג פסול. ואם לא הניח בפרשה הקודמת חלק כדי ט' אותיות יש להקל. הפמ"ג מסתפק אם הניח מקום ט' אותיות ואכלוה עכברים אם כשר. ובשל ראש יש להקל. דיני העור של התפילין איזה עור כשר לתפילין- עור הבתים וכן עור התיתורא והמעברתא צריך להיות מעור בהמה חיה ועוף טהורים, ונבילתם ג"כ כשרה, וקלף ועור שליל כשרים בין לבתים בין לרצועות, אלא שצריך להשחירם. ומה שמניחים בין הבית לתיתורא כתב בספר לשכת הסופר שגם זה צריך להיות מעורות טהורים כנ"ל, אבל הבה"ל כתב דיתכן דדומה לדבק דא"צ שיהיה כשר אלא לכתחילה, וצ"ע. עור הדג להדרכי משה אינו כשר, וצ"ע בזה. אם יש ספק אם עור התים או הרצועות כשר יש להחמיר, דספיקא דאורייתא לחומרא. עיבוד העור לשמה- צריך שיהיה עור הבתים מעובד לשם הבתים, ואם עבדו לשם הרצועות לא מהני. ואם א"א יכול לקחת עור שאינו מעובד לשמה, כי לשיטת הרמב"ם לא בעי לשמה, ועדיף מלהתבטל לגמרי ממצות תפילין. ונחלקו הפוסקים אם יניחם בברכה. והמ"א כתב דיכול לברך, אמנם לכאו' בעור שאינו מעובד כלל לא יברך, אמנם מהמקור שמביא הגר"א משמע שגם בזה יכול לברך. אמנם לעיקר הדין כתב הבה"ל דצ"ע אם אפשר לסמוך על המ"א ולברך, ואם יש ספק נוסף יש להקל. עור אחד- יעשה בשל ראש ד' בתים מעור אחד, ושל יד בית אחד מעור אחד. ואם תפר וחיבר חתיכות עור המ"א והחת"ס מכשירים, אבל בדבוקות החת"ס מחמיר, ודעת הגר"ח צאנזאר שע"י דיבוק כשר וע"י תפירה פסול, ויש שמסתפקים אם דיבוק חיבור והחיי אדם מיקל בין בתפורות בין בדבוקות, וכן המנהג. אמנם לכתחילה ראוי לעשותו מעור אחד. ועור אחד שחתכוהו לרצועות ועדיין מחובר באמצעו, ומדבקים אותו בצדדים, י"א שגם בזה פסול, אך הבה"ל מוכיח שכשר באופן זה. ולדבריו אם נעשה נקב במקום הריבוע נחשב עור אחד, וע"י תיקון ודאי כשר. ד' הבתים צריך שיהיו פרודים זה מזה ולא מדובקים, ואם הדביקם צ"ע אם כשר, (דאם ע"י הדיבוק נחשב אחד א"כ אין כאן אלא בית אחד), ועל כן גם בעור אחד טוב לא להדביק. בתי התפילין ריבוע הבתים- הלכה למשה מסיני שיהיו בתי התפילין מרובעות, בין בשל יד בין בשל ראש, וצריך שיהיו מרובעות בתפרן התפירה המחברת את חלקי התיתורא שתחת הבית (למעלה ולמטה, אך אם אין מרובעות בתפרן למטה צ"ע לגבי דיעבד), וכן הבית צריך להיות מרובע שיהיה ארכו כרחבו, בין מלמעלה בין מלמטה לכל גובהם, וימדוד ארכו ורחבו שיהיו שווים, וכמו כן ימדוד ששני אלכסוניו הם ב' חמישיות יותר מהאורך והרוחב. וגם מקום מושבם צריך שיהיה מרובע, ועל כן יחתוך במעברתא המקום שעוברת בו הרצועה משני הצדדים כדי שיהיה ניכר ריבוע התיתורא. דין הריבוע מעכב בדיעבד, ואם אין לו אחרים יניחם בלא ברכה, עד שימצא אחרים. וצריך להשגיח מאד על זה, וכן להשגיח שלא יהיו הנקבים של החוט גדולים ועי"ז ימשך החוט ולא יהיו התפירות מרובעות. בשל ראש יהיה הריבוע ע"י ארבעת הבתים יחד. הריבוע צריך להיות מהבית עצמו, ולא ע"י דבר אחר שמטיח עליו. אף שמרובע בתכלית הצמצום הוא כמעט מן הנמנע, מ"מ כל מה שיכול חייב לעשות. ואם עשאו כתיקונו ונפגם כשיעור חגירת ציפורן ואפשר אפי' מעט יותר לא נפסלו התפילין. א"צ להקפיד שיהיה גובה הבתים שווה למידת אורכם ורוחבם. עשאם מרובעות ונתקלקל ריבועם צריך לרבעם, ומ"מ אין לחוש אם לא ראה שנתקלקלו. ואם נתעקם התיתורא ונראה כאינו מרובע יחזור ויתקן. ואם נתקלקל הריבוע במיעוטם ג"כ פסול. ואף אם הבתים גבוהים ובגובהם אינם מרובעות פסול. ואף אם נתקלקל הריבוע בצד הבית ולא בפינות הבית פסול. יעשה ד' הבתים שווים בגודלם, ואינו מעכב בדיעבד. עור הבתים ידקדק לעשותו שחור וכ"ש שהשין יהיה שחור, וי"א שדין זה מעכב בדיעבד, ובמקום דלא אפשר יש לסמוך על המקילים, כדי שלא להתבטל ממצות תפילין. ושחרות הבתים תהיה מדבר שאין בו ממש, ואם יכולים לפוררו ולהסירו אין להחמיר בדיעבד, אך אם יכולים לקלף את הצבע כנייר פסול. החריצים שבין בתי התפילין של ראש צריכים להגיע עד התפר, ואם לא הגיע כשר, ובלבד שיהיה החריץ ניכר מבחוץ, אבל אם אינו ניכר אע"פ שבפנים יש ד' בתים פסול, וסימן בעלמא לא נחשב ניכר. והנוהגים לעשות התפילין ע"י דיבוק ד' עורות, להחיי אדם מהני אם שדבקם יחד ומשייר למעלה מעט חריץ, ובלבד שהחריץ הוא בבתים ולא בצבע. אך לחת"ס צריך שיהיו מובדלות לגמרי, והמנהג כהחי"א, אך לכתחילה יעשה הבתים נפרדים. ומ"מ טוב שידביק למטה, או שידביק העורות בין הבתים באמצע ולא בצדדים, אך יזהר שלא יקרע העור שבין הבתים. גודל הבתים- אין שיעור לאורך ורוחב וגובה הבתים, ומ"מ נכון לעשותם לא פחות מאצבעיים על אצבעיים כולל התיתורא, ולא יותר מד' אצבעות על ד' אצבעות ואם הוא כאצבע על אצבע יש פוסלים אף בדיעבד, ויזהר שלא ללבוש פעם אחת תפילין קטנים מאד ופעם אחרת גדולים פי שלשה. ולא יעשה התפילין גדולות מאד שעי"ז לא יוכל להניחם במקומם כראוי. שין של תפילין הלכה למשה מסיני שיעשה בשל ראש ש' בולטת מעור התפילין. בצד ימין יעשה ש' של ג' ראשים ובצד שמאל של ד' ראשים, בין באדם רגיל בין באיטר, ואם היפך אינו מעכב. אך אם עשה שניהם של ג' או ד' פסול. וכ"ש אם חיסר ש' אחד. יעשה השין מקמטי העור שיתפוס את העור וימשכנו, ואם חקק מחוץ לש' י"א דאינו לכתחילה, וי"א שזה מהודר יותר, וכן המנהג. ואם הדביק עור אחר בצורת ש' פסול. אם נתקלקל הש' ואינו ניכר צריך לתקנו מחדש. א"צ לעשות הש' מכתב סת"ם אלא דוגמא, ויש נוהגים להדר לעשותה אשורית. תחתית הש' צריכה להגיע עד מקום התפר, ובדיעבד כשר אם ניכרת צורת הש'. וצריך שגם חודה התחתון של הש' יהיה נראה, ובדיעבד צ"ע. הי' האמצעי שבש' צריך ליגע בשולי הש', ובש' השמאלית יגעו ב' היודין בשולי הש', (כ"כ הרבה פוסקים וכן ראוי לעשות, וי"א שבשמאלי ידקדק שלא יגעו ולדבריהם יעשה י' מקו פשוט ולא בתמונת י' ואם עשה קו פשוט והוא נוגע בשוליים פסול). ואם אינם נוגעים למטה פסול, ובש' השמאלית אם שניהם לא נוגעים כשר, ואם אחד נוגע ואחד אינו נוגע פסול. וצריך שיגע הי' בקו שלו, ואם עשה רק קו פשוט י"ל דפסול אפי' רק י' אחד נעשה כך, אמנם בשני הי' האמצעיים שבש' השמאלית יש להקל. התיתורא והמעברתא- הלכה למשה מסיני לעשות בתחתית התפילין חתיכת עור לכסות פי הבתים, ונראה כעין דף של גשר הנקרא תיתורא. וכן הלכה למשה מסיני שיעשה את התיתורא ארוכה יותר מצד אחד, (ואם נפסקה מותר לתופרה) ושם תעבור הרצועה ועל כן היא נקראת מעברתא, ויחתוך בשני הצדדים בסוף ריבוע התיתורא במקום שמתחילה המעברתא, כדי שיהיה ניכר ריבוע התיתורא. א"צ שיהיו התיתורא והמעברתא מעור אחד עם הבתים, ומ"מ טוב להדר בזה. הכנסת הפרשיות לבתים יגלגל כל פרשה מסופה לתחילתה למצוה ולא לעיכובא. יכרוך הפרשיות בקלף קטן, או בחתיכת בגד אם אין לו קלף, ואם לא כרכם כשר בדיעבד אם אין לו אחרים, ויש מקפידים שלא לכורכם בקלף בהמה וחיה טמאה (ובגד כשר גם לדעה זו). והלכה למשה מסיני שיכרוך על הפרשה שער בהמה או חיה טהורים (ונהגו בשל עגל וכן כל תיקון תפילין עדיף בעור עגל, ואם לא מצא כורך בשל פרה או שור), ואם לא כרך השער פסול. ונוהגים לכרוך שער ומעליו קלף ומעליו חוזרים וכורכים שער (כי יש מחלוקת מה קודם). וירחץ השיער היטב שיהיה נקי. וצריך שקצת משיער זה יראה חוץ לבתים, י"א שיהיה ליד הבית שמונחת בו פרשת קדש, וי"א ליד והיה אם שמוע, וטוב שיצא מוהיה אם שמוע לכיוון קדש. שיעור שיער היוצא הוא פחות משעורה. יעמיד הפרשיות זקופות, ואם העמידם מושכבות אין לפסול התפילין, ומ"מ יוציאם ויניחם זקופות. ויעמיד הגליון באופן שהכתב יהיה ישר ולא הפוך, ואם העמיד הפוך יש פוסלים אף בדיעבד. ויניח ראש הפרשה (שהוא סוף הגלילה) לימין, שאם בא לפותחם ולקוראם יהיו מונחים כהלכתם. אם כתב ד' הפרשיות בקלף אחד ואין רווח ביניהם כדי לחותכם באופן שישאר מוקף גויל, כשר אע"פ שמכניסם שלא בזקיפה, ובלבד שיפסיק בחוט או במשיחה או בגיד בין בית לבית. וי"א שגם כשהפרשיות מובדלות יש לשים הבדל בין הבתים, וכן יש לנהוג, ואינו מעכב בדיעבד. פרשיות של יד- בשל יד כותב כל הפרשיות בקלף אחד, וגוללם וכורכם ומכניסם כמו בשל ראש. ואם כתבם על ד' קלפים והניחם בארבעה בתים או בבית אחד יצא, אבל יכסה את הבתים בעור שיהיה נראה כבית אחד, ויכסה גם את הש' והרמ"א כתב שאם מניח בבית אחד לכתחילה ידביקם בדבק מבהמה טהורה שיהיה הכל כקלף אחד. אם כתב של יד בד' קלפים נחשב כדיעבד, ומותר להניחם לכתחילה, וכן אם נמצאה טעות בפרשה רביעית, מותר לכותבה מחדש בקלף נפרד ולהדביקה. אם ציפה את הבתים בזהב או בעור שאינו כשר פסולים אע"פ שהש' נראה, אבל אם ציפה את הבתים בעור כשר והש' נראה כשרים, וכ"ש אם צבע התפילין בצבע עב שמצהיב את התפילין דכשרים. תפירת התפילין ע"י גידים דיני הגידים- תופר התפילין ע"י גידי בהמה וחיה טהורים וגם נבלתם כשרה, וטוב לתפור בגידי שור, ואם אין לו יקח בהמה דקה, אבל מטמאה פסול בדיעבד, ובגיד הנשה צ"ע. ואין לתפור בגידי עוף טהור כי אין ידוע מה נקרא גיד בעוף. לוקחים הגיד מהעקב שהם לבנים, ואם הם קשים מרככים באבנים עד שיעשו כפשתן, וטווים ושוזרים אותם, ונחלקו הפוסקים אם צריך לטוות לשמה. אין לקנות הגידים מאינו יהודי שמא הם מבהמה טמאה, אמנם אם הנכרי הביאם לשוק למכור מותר לקנות ממנו דבסתמא רוב הגידים מכשרה דכל דפריש מרובא פריש, ואם מוכרים בחנויות אסור דהוי קבוע כמו במוכרים בביתם. אמנם לשיטות הנ"ל שצריכים טוייה לשמה אין לקנות מנכרים גידים טווים. אם אין גידים מצויים יתפור בחוטים הנעשים מקלף שלא להתבטל ממצות תפילין, וכשיזדמנו גידים יתירם ויתפור בגידים ולא מהני לתפור על התפירה מקלף. וי"א שאין יוצאים בחוטים מקלף, ועל כן לא יברך עליהם. תפירת הבתים- יתפור ג' תפירות בכל צדדי בתי התפילין, ס"ה י"ב תפירות (כנגד י"ב שבטים, ואינו מעכב), והתפירות יהיו גם מעל התיתורא וגם מתחתיו, באופן שהתפירה תהיה מסובבת משני הצדדים, ולא יתפור בשפת התיתורא, ויתפור את עור הבתים יחד עם התיתורא (והברוך שאמר פסל כמה תפילין מחמת זה), וי"א שאסור להדביק לפני התפירה וצ"ע, ויעביר חוט התפירה בין כל בית ובית (אינו מעכב), וי"א שיעשה כל התפירה בחוט אחד (ואם החוט נקרע באמצע התפירה, א"כ הוא חוט חלש, וי"א שצריך להחליפו ולא לקשור לו חוט אחר, ואם אין לו אחרים יכול לקשור חוט אחר, ואם נקרע אחר התפירה עיין בסימן ל"ג). יכניס הרצועה לתוך המעברתא, ויעשה קשר (לשמה, ולא ע"י קטן, ולא יעשהו עניבה, ולא קשר שיוכל להשמט אנה ואנה), בשל ראש יקשור כמין ד' (ויש שעושים כמו ם שיש בה שני ד', וטוב יותר לעשות ד'), ובשל יד כמין י', ובזה משלים אותיות ש ד י יחד עם הש' שיש על הבית של ראש, ולכתחילה יעשה אותיות אלו לפי הסדר ש ד י. אם הותר קשר של י' יש לחזור ולהניחם. כתב הרמ"א שנוהגים להעביר עור על הבית של יד לרוחב היד ויהיה רחבו כרוחב הבית, והטעם כדי שלא יתנדנד ויפסד, וכתב המ"ב שעכשיו באלו הארצות לא נהגו בזה. סימן ל"ג: נקרעו בתי התפילין של יד- אם נקרע הבית של יד פסול, אף שהתיתורא קיימת. של ראש- אם נקרעו ג' בתים פסול אפי' בחדשים ואפי' נקרע בכל בית רק דופן אחד. ואם נקרעו שני בתים, אם אינם סמוכים זה לזה כשר בין בחדשים בין בישנים (חדשים היינו שאם מושכים ברצועות הבית מתפשט ונפתח, וסימן זה שייך אם המעברתא היא מעור אחד עם הבתים, ואם אינו נפתח נקרא ישן). ואם ב' הבתים שנקרעו סמוכים זה לזה (אע"פ שאין הקרעים סמוכים), שיטת השו"ע שישנים פסולים כיון שנתקלקלו מחמת יושנן, וחדשים כשרים (אפי' הקרע בשני דפנותיהם, ודלא כהפ"ג שמחמיר בזה), והרמ"א כתב די"א שישנים כשרים וחדשים פסולים דאגלאי מילתא שהעור מקולקל, ואם נעשה הקרע ע"י סכין נמי יש להחמיר, ומ"מ דבוק מהני בכהאי גוונא אפי' לנוהגים לעשות התפילין מעור אחד, והסיק הרמ"א לפסול בין בחדשים בין בישנים. ועל כן אם עושי הבתים חותכים בין הבתים כדי שלא יהיה בולט ומחפים מקום החתך פסול. (לשיטת הנ"י אינו תלוי בסמוכים, אלא אם החתך בב' אוירים פסול ובאויר אחד כשר). השו"ע כתב שאין מכשירים בהנ"ל אלא אם מושב התפילין (-התיתורא) קיימת, אבל בב"י והרמ"א כתבו שאין מכשירים אלא בנקרע מבפנים בין בית לבית, אבל הצדדים צריכים להיות שלמים, ואם נקרעו פסול אפי' בבית אחד. נקרעו התפירות לשיטת הרמב"ם אם התפירות זה אצל זה, או שנקרעו ג' תפירות אפי' אינם סמוכות וכל אחד בצד אחר פסול, ושאר פוסקים מקילים בשני תפירות אפי' סמוכות, ובג' פסול בין בחדשים בין בישנים, ואינו מועיל תיקון. לשיטת השו"ע דווקא בישנים פסול, אבל בחדשים (שאם אוחזים מקצת העור שנקרע ותולים בו התפילין ואינו נקרע) כשרים, אם עור מושב התפילין קיים, ולשיטת הרמ"א גם הבתים צריכים להיות קיימים. והרמ"א כתב די"א שחדשים פסולים וישנים כשרים, ויש לחוש לשני הסברות. הבה"ל כתב דלפעמים עי"ז הקרע בתפירות מתקלקל הריבוע, ומהרמב"ם משמע שריבוע התפירות לעיכובא, ואולי הפוסקים סוברים שאינו לעיכובא, וצ"ע. אם אינו יכול לתופרם מחדש ואין לו אחרים יניחם בין בחדשים בין בישנים, אך בנקרעו ג' תפירות לא יברך עליהם. רצועות התפילין עור הרצועות יהיה מעור בהמה חיה ועוף טהורים, ודין זה הוא לעיכובא, והפמ"ג מסתפק אם דין זה הוא מדאורייתא או מדרבנן, ונ"מ בספיקות. רצועות בין מעור בין מקלף כשרות, וילה"ס אם מותר לעשות רצועות מקלף המעובד לסת"ם. לשמה- צריך שיהיה העור מעובד לשמו, ודין זה הוא לעיכובא, וספק לקולא. וצריך להשחירם לשמה, ואם לא עיבדם לשמה אינו מועיל מה שישחירם לשמה, וי"א דמועיל. שחרות הרצועות- הרצועות צריכות להיות שחורות מבחוץ (לצד השיעור שהוא מקום החלק), בין בשל ראש בין של יד, ודין זה הוא לעיכובא, וכתב בספר ברוך שאמר שצריך שיהיו הרצועות שחורות כעורב, עוד כתב שצריך להשחירו ג' פעמים, וכתב הבה"ל שאינו אלא למצוה, אבל לעיכובא כל שחל עליו שם שחור סגי, ואפי' אם דומה לכחול כשר. ואם נתיישנו ונתמעך השחרות צריך להשחירם מחדש (ודבר זה מצוי במקום הידוק הקשר), ומבפנים א"צ להשחירם וכל צבע כשר חוץ מאדום, ואם השחירם רק מבפנים לא מהני. וכתב הפמ"ג שא"צ שיהיה השחור דווקא בצד השיער, ויכול להשחיר בצד השני וללובשו כלפי חוץ, ויש מזה חומרא גדולה שאם הרצועה תהיה מונחת הפוכה והצד השחור למטה לא יצא יד"ח, ויש חולקים על זה. הבה"ל מסתפק אם חייב להשחיר את כל הרצועות, או רק את שיעור הרצועות המחויב. השחרה לשמה- לשיטת השו"ע טוב שישחיר ישראל ולא אינו יהודי, ובדיעבד כשר בין בבתים בין ברצועות. ושיטת הרמ"א בבתים כשר בדיעבד ע"י אינו יהודי, אבל ברצועות אפי' בדיעבד פסול (וגם עשית הרצועות צריכה להיות לשמה), וכן פסול אם נעשה ע"י ישראל שלא לשמה. ואשה כשרה וקטן ועכו"ם כשר בגדול עומד על גביו ומצווהו לעשות לשמה (ובעשית הבית והש' ותפירת הבית והקשר אם עשאו שלא לשמה פסול, ואין לסמוך בזה על סתמא לשמה אלא בדיעבד, ויש להמנע מלעשותם ע"י אשה או קטן וכד'). ואם השחירם עכו"ם נחלקו הפוסקים אם מועיל שיחזור הישראל וישחירם, ובבתים יש להקל בזה, וכן כשצבע ישראל בסתמא יש להקל ולצרף השיטה דסתמא לשמה ולחזור ולצבוע, ויש לעיין אם יועיל בזה שיצבע בסקרא או ירוק ולבן ויחזור ויצבע עליו בשחור, והפמ"ג כתב שיהפוך הרצועות וישחירם בצד השני, אם אין לו רצועות אחרים.סיכום הדף היומי בהלכה גליון מס' 5 סימנים ל"ב–ל"ג
הגה"ק מפיאסענצא זיע"א: "חג הפסח בחינת אהבה, לפי שהאדם מרגיש בעליל את כל מצוות הפסח"
לשם מצת מצוה
ימי ניסן הגדולים...
ליל סדר מוצלח, תלוי מאד ברמת ההכנה...
השנה יהיה רגוע:
מרגישים אבודים מול הבלגן? התחילו בפינוי!
עשה חניית ביניים בניו-יורק, אך ורק כדי להתפלל במנין!
כור ההיתוך הישיבתי
"הלו, אתה, למה לא קמת בזמן? מישהו צריך אותך!"
בהחלטה של רגע החליף הנהג את המספר ל-402!
ה'שירות החשאי'...
הכרת הטוב על הלוואה, האם זה מותר?
"עד דלא ידע" - השנה עושים את זה נכון!
חבילות של עשרת אלפים דולר צנחו על הדלפק. "איי דונט בליב איט", אמרה הפקידה ומיהרה לטלפון...
"מבצע! במקום ארבעים – שישים שקלים לקילו"!!
תענוג ווינאי מוגזם...
"המוכר בדק את תוצאות ההגרלה וברק עלה בעיניו..."
"אני מתלבט לרגע להיכן יכול היה להעלם האשראי, ואז - נקישה בחלון..."
"המלצתי בחום על הנהג האדיב. טעות קטנה אבל קריטית עשיתי..."
קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה, הארות והערות יתקבלו בברכה