"ואלה המשפטים" (שמות כ"א, א')
בשנת תש"ב הופיעה בבית ר' יחזקאל צוובנר בירושלים ישישה מהונגריה בת למעלה משמונים שנה, ואמרה לו כי ברצונה להשתטח על קבר סבו רבי אברהם שאג, גאב"ד קויברסדורף, אשר נלב"ע בשנת תרל"ו בעיר הקודש ומנוחתו כבוד בהר הזיתים.
על הגורמים שהניעו אותה לבוא ולהשתטח על קברו של אותו צדיק, סיפרה לו מעשה נפלא זה:
אמה הייתה משרתת בבית רבי אברהם. באחד הימים אירע שבאמצע לימודו הביאו לו סכום גדול להפקיד אצלו, כדרכו לקח את שטרות הכסף הניחם במעטפה מיוחדת עליה רשם שם המפקיד, אולם מתוך שנחפז לחזור לתלמודו שכח להניח את המעטפה במגירתו והניחה בטעות בתוך הספר שבידו, וכשסיים לימודו הניח את הספר בארון ואת דבר הפיקדון שכח.
ויהי היום, והמפקיד הגיע לבקש את פיקדונו. התחיל הרב לחפש במגירה ולתמהונו הגדול לא מצאו. נכנס בלבו חשד אולי לקחה אותו המשרתת. אולם הוא לא רצה לפגוע בכבודה וכן אף לא ניסה לשאול ולברר אצלה, אלא החליט לשלם מכיסו הפרטי לבעל הפיקדון את כל הסכום. וכיוון שסכום כזה לא היה לו בבית, ביקש מבעל הפיקדון שיואיל לבוא בעוד כמה ימים, ובינתיים קיבל הלוואה ממכיריו וביום המיועד שילם למפקיד את הכל עד הפרוטה האחרונה, ולא גילה דבר לאיש. רק לאשתו הרבנית אמר שתשים עין מהיום והלאה על המשרתת.
עברו כמה חודשים ובפרוס ערב פסח כשניקה ובדק ספריו, נפלה מעטפת הפיקדון מהספר. הוא נזכר במעשה, ובמקום להתמלא שמחה כי הושב כספו שאבד לו, בא לידי צער עמוק על שהרהר בלבו חשד שווא על בת ישראל כשרה, אף שלא אמר לה דבר וחצי דבר על כך. הוא קרא לה, ובבכי גדול סיפר לה את כל העניין, פייסה וביקש ממנה מחילה. ולא נתקררה דעתו של אותו צדיק עד שאמר כי לאות פיוס הוא מוכן לתת לה מה שתבחר מחפציו בבית.
ענתה המשרתת: "חלילה, אין לי שום תרעומת עליו ולא נפגעתי ממנו. רק בקשה אחת יש לי, היות שכבר חלפו חמש עשרה שנה מאז נשואיי ועדיין לא נפקדתי, לכן אבקש כי יברכני שאפקד בזרע של קיימא. רבי אברהם בירך אותה כי עד סוף השנה תפקד, וגם תאריך ימים.
סיימה הישישה את הסיפור: "אני היא בתה של אותה משרתת, שנולדתי מברכתו. אמי עליה השלום השתוקקה כל ימיה לעלות לירושלים ולהשתטח על קברו של אותו צדיק, ועתה זיכני ה' ובאתי לארץ הקדושה למלא רצון אמי".
('אמונה שלמה' מתוך 'לפיד אש' עמ' יב)