סיפר הרב נסים יגן זצ"ל: פעם למדתי לקח מאלף מסבי, שהיה 'בעל הבית' אך מלא תוכן ויראת שמים. ומעשה שהיה כך היה:
סבי היה נוהג לבוא מוקדם בבוקר לבית הכנסת ולומר שם פרקי תהילים. הוא היה רגיל לשבת בפתח בית הכנסת ולא בתוכו. מדוע? משום שבתוך בית הכנסת אור השמש שחדר פנימה לא הספיק, והיה קשה לו לקרוא תהילים, ומאחר ולא רצה להדליק את החשמל בבית הכנסת במשך היום ולבזבז כספי ציבור, לכן ישב ממש בפתח בית הכנסת כדי שיוכל לקרוא לאור היום.
פעם אחת הזדמנתי בבוקר לאותו בית כנסת, והנה אני רואה יהודים נכנסים במרוצה לבית הכנסת, וכשראו אותו, יהודי זקן עם ספר תהילים בידו, חשבוהו לקבצן [למרות שלא הושיט יד] והנהגתם היתה בהתאם: אחד הושיט לו עשר אגורות – והוא לקח ושם בכיס… השני הושיט לו חצי שקל, והוא שם בכיס… וכך היה כל אחד היה זורק לו מספר אגורות ונכנס לבית הכנסת, והוא שם בכיס.
אני נפגעתי עד עמקי נשמתי, כעסתי על סבי מאוד, הרי לא חסר לו כסף. אחרי שסיימתי את התפילה ניגשתי אליו ואמרתי לו: סבא, הרי אינך צריך את הכסף, מדוע אתה מבייש את המשפחה ולוקח כסף לעצמך? אתן לך משכורת חודשית, רק אל תיקח כספים מאחרים.
סבי גער בי ואמר: "הרי אתה רב, לא? עליך להבין לבד מדוע אני עושה זאת!" והוא הסביר: "תראה, אני לא ביקשתי כסף מהמתפללים, לא פתחתי את ידי, ובכל זאת בא אדם וחשב שאני עני והושיט לעברי עשר אגורות. אם הייתי נרתע בתיעוב ואומר לו: 'מה, אני קבצן?! זוז מפה, תתבייש לך'… הוא היה נפגע. אינני רוצה לפגוע בבני אדם. לכן אני מוכן להתבייש שיחשיבוני קבצן, העיקר שאחרים לא יתביישו בגללי".
אחרי זה הוסיף ואמר: "ובאמת, מה הפסדתי? הנה, את כל הכסף שנכנס אני לוקח ושם בקופת הצדקה של בית הכנסת"… כמה נפלא: גם העניים הרוויחו וגם הנותן לא התבייש!
זוהי גדלות של בן אדם! הרי כל אחד מאיתנו, אם היה יושב בתור בקופת חולים, ומישהו היה חושב שהוא קבצן ומשליך לעברו עשר אגורות – הרי היה צועק עליו: מה קרה לך, תתבייש לך, נראה שאני קבצן?!… אבל אדם גדול אינו נוהג כך. הוא מוכן להחשב בעיני הבריות כקבצן עלוב – העיקר לא לבייש את הזולת!!
(גיליון 'מסורת אבות' מתוך ספר 'נתיבי אור' להרב יגן זצ"ל)