הרב יהודה לב
בעמח"ס "לב המועדים"
בית הקברות
בית הקברות נקרא "בית מועד לכל חי" (איוב ל', כ"ג) וכן בשם 'בית עולמים' (קהלת י"ב, ה') "כי הולך האדם אל בית עולמו", ובלשון המקובל בהמון העם 'בית עלמין' (סנהדרין י"ט, א) וכן יש שקוראים אותו 'בית החיים', הטעם בשם זה: לפי שיש אשר נאמר עליהם 'צדיקים במיתתם נקראים חיים' ולכן נקרא 'בית החיים' (הדר"ק דף ט"ז).
הטעם שנקרא בשם 'בית' ולא 'שדה': על פי הא דאמרינן בגמרא (מועד קטן ט, ב): "האי עלמא אושפזיא וההוא עלמא ביתא" [ופירש רש"י קבר הוי בית שעומד לעולם], וביומא (סו) מובא שר' אליעזר בתשובותיו קרא את הקבר בשם בית (מהרי"ל צירלסון ז"ל).
מקור ההשתטחות בקברי צדיקים
המקור הראשון: מצאנו אצל יוסף שהשתטח על קבר אמו שירד למצרים וענתה לו אימו שה' יצילו מכל רע (ספר הישר) וכן כלב שפירש מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים (סוטה לד, א).
כמו כן, מצאנו במדרש (בראשית רבה פרשת פב אות י) לגבי רחל שקברה יעקב בבית לחם כדי שיעברו הגלויות שם תבקש עליהם רחמים.
ואמרו בזוהר (שמות דף טז ע"ב) "שאם לא תפילת המתים עבור החיים, לא היו החיים מתקיימים אפילו חצי יום".
טעם להשתטחות על קברי צדיקים
בספר חסידים (סימן תנ) כתב שיש הנאה למתים שבאים אוהביהם על קבריהם ומבקשים על נשמתם, שעל ידי זה מיטיבים להם בעולם הבא וגם כשמבקשים מהם הם מתפללים על החיים (עיין קב הישר פרק עא).
טעם אחר: לפי שבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים הוא קדוש וטהור והתפילה שם מקובלת יותר (משנ"ב תקפא ס"ק כז, כה"ח צה, פמג"ד א"א שם ס"ק טז, מג"א תקפא ז).
טעם אחר: "דבית קברות מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור, והתפילה נתקבלה יותר, והמתפלל על קברי צדיקים אל ישים מגמתו נגד המתים אך יבקש מהשי"ת שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר" (מג"א תקפא ז בשם מהרי"ל באר היטב שם).
טעם אחר: לפי שיש בזה תועלת לחיים כאומר לפניו יתברך הרי אנו חשובים לפניך כמתים (גמרא תענית טז, א).
ברכה בבית הקברות "אשר יצר אתכם בדין" (ברכות נח, ב)
הנכנס לבית הקברות צריך לברך ברכת הראיה שנתקנה על הרואה קברי ישראל ברכת "אשר יצר אתכם" וכו' (טושו"ע רכד יא). והמנהג להוסיף ולומר את ברכת "מחיה המתים אתה רב להושיע" בלא ברכה (מעבר יבוק מאמר שפתי רננות פ' כ, ש"ך ס' שעו ו).
הטעם בברכה זו: כדי להצדיק דינו של הקב"ה על המתים הקבורים שם וכדי לעורר את האדם החי להזכירו חיים והמוות והתוחלת לתחיית המתים אחר המות (מסכת ברכות נח, ב ספר הבתים שער יג אות ו).
מקום הברכה
יש אומרים: שיש לברך את הברכה כשהוא סמוך לקברים בתוך ד' אמות (ערוה"ש רכד ח), והטעם: משום שברכה זו נוגעת למתים (גשר החיים ח"א עמוד שיא). יש אומרים: שעדיף לברך חוץ לד' אמות (הגר"ש דבילצקי בהגהותיו לספר פני ברוך עמוד תצו, ספר נשמת ישראל).
הרואה בית קברות מרחוק כגון הנוסע לכיון ירושלים ורואה את הר המנוחות או הרואה בית קברות מביתו
יש אומרים: שיכול לברך (עיין ערוה"ש רכד ח, שו"ת בצל החכמה ח"ג ס' מ).
ויש אומרים: שלא יברך אלא עליו להתקרב ואז לברך וכן יש לנהוג (שו"ת באר משה ח"ב סימן יג, גשר החיים ח"א עמוד שיא), והטעם: כיון שהברכה היא התעוררות גדולה לאדם להזכירו החיים והמוות וזה שייך רק כשהוא מתקרב ממש לבית הקברות אבל הנוסע ברכב בכביש הסמוך לא שייך ברכה זו (שו"ת באר משה שם).
ויש שכתבו לחלק שאם עוצר מכוניתו ומסתכל על הקברות מברך, ואם ראיה בעלמא אגב הנסיעה לא מברך (תשובות והנהגות ח"ג סימן פ).
ברכה בקבר של יחיד או מספר קברים בלבד: על קבר של יחיד אין מברכים ברכה זו, כגון קבר של ר' מאיר בעל הנס, קבר רחל שקוברים לא בבית קברות, והטעם: כיון שברכה זו נתקנה בלשון רבים (משנ"ב רכד ס"ק טז בשם י"א).
טעם אחר: לפי שאומרים בברכה "ויודע מספר כולכם" ובקבר אחד או מספר קברים גם לנו ידוע המספר (תשובת הרדב"ז ח"ג סימן תקסט).
ברכת ראייה בקברי צדיקים
הטעם במנהג העולם שאין מברכים ברכת הראיה כשעולים לקברי צדיקים עתיקין כגון מערת המכפלה, במירון שקבורים שם רשב"י ובנו, קבר האר"י ז"ל והבית יוסף בצפת ועוד.
כיון שעיקר הברכה הוא על המקום שרגילים לקבור שם, או שמתו לפני כמה שנים וניכר עוד כבית הקברות, ועל זה תיקנו ברכה אבל במקום עתיק שלא ניכר עוד כבית הקברות וגם הקברים עצמם אולי אינן שם אלא עצמות צדיקים – לא נהגו לברך (תשובות והנהגות ח"ד סימן נו).
טעם אחר: ע"פ הנציב (העמק שאלה שאילתא יד) שאין איסור לועג לרש כשהמת קבור בעומק עשרה טפחים משום שנחשב כרשות אחרת, ולפי זה בצדיקים שקבורים במערה מונחים בעומק של המערה ולכן לא מברכים דאינו בגדר "הרואה" (תשובות והנהגות שם).
טעם אחר מדוע אין מברכים בבית הקברות בצפת: כיון שהיו שם כמה רעידות אדמה א"כ קברותיהם עמוקים ואינם לפנינו ואינו בגדר הרואה (מנוחת אמת פרק יג הערה כט).
ברכה אחת לשלושים יום
מי שבירך ברכת "אשר יצר אתכם בדין" על קברים שראה בבית קברות אחד, אינו חוזר לברך ברכה זו עד שעברו שלושים יום מראיתו הראשונה, והטעם: ככל ברכות הראיה שתקנו חז"ל אחת לל' יום (טושו"ע או"ח רכד יג).
אם נתחדש עוד קבר צריך לברך אף בתוך ל' יום (תשובת הראב"י סימן לג, ערהו"ש רכד ח, ספר נחלת יעקב עמוד ש מפנקס הקהל תקנות של רע"א הנכתב על כמה פתחי בית הקברות במדינת פאזען, רדב"ז תתקצט).
הולך לבית קברות אחר תוך ל' יום
יש אומרים: שיכול לברך שוב (הלק"ט ח"א סימן ריב, השולחן שלמה רכד), ומה שכתב בשו"ע שאם ראה תוך ל' יום אינו חוזר ומברך, דווקא שראה אותו בית הקברות דומיא דמלך שאינו מברך תוך ל', דווקא שראה אותו מלך אבל מלך אחר כן, וה"ה לענין בית קברות אחר (רדב"ז בשם הראב"ד הובא במג"א רכד י).
ויש אומרים: שלא יברך, והטעם: דשם קברי ישראל חד הוא, ולא דמי לראית מלך אחר שצריך לברך דשאני מלך דכל אחד יש לו כבוד חלוק בפני עצמו (שו"ת יד אליהו מלובלין סימן לא, כפה"ח רכד לח בשם המ"מ אות ב), ויש אומרים: שיברך בלא שם מלכות (פתח הדביר אות יב).
מי שהולך להשתטח על כמה קברות באותו יום הנמצאים בבתי קברות שונים, יברך ברכת "אשר יצר אתכם" על בית הקברות הראשון ויכון לפטור בה את שאר הקברים שעתיד לראות באותו יום (עיין רדב"ז ח"ג סימן תקסט, שו"ת בצל החכמה ח"ה סימן פד אות ט).