המעשה דלהלן אירע לפני כשלושים שנה, בתקופה שזקני כ"ק אדמו"ר מתולדות אהרן זי"ע נהג מפעם לפעם לטייל עמנו, נכדיו, ביער ירושלים – טיול שהיה מוקדש כולו לחינוך, להחדיר בנו מוסר ויר"ש, בעוד הגבאים נשארים מאחור וממתינים מחוץ ליער.
באחת הפעמים עברה בסמיכות ליער 'משאית זבל'. הנהג ראה מרחוק אדם ישיש עם זקן אהר"ן שיורד לו על מידותיו ומראהו כלבנון, וחשב לתומו כי כנראה תועה הזקן בדרך. מיד קפץ מהמשאית, רץ פנימה לתוך היער ואמר לזקני כי יש לו משאית, שאמנם מלאה וגדושה בזבל, אבל בשמחה יכול הוא לטרוח ולפנות לו מקום בתוך הררי הזבל ולהביאו למחוז חפצו.
אנו הנכדים, בשמענו את דברי תמימותו, צחקנו בלבנו פנימה. לא כן זקני, שהתפעל מאוד מרצונו הטוב, ולכן אחרי שענה לו במאור פנים שאין לו צורך בכך, הוסיף וצירף לו את ברכתו הטהורה, ברכה שלא רבים זכו ממנו לברכה כדוגמתה, והכל בזכות רצונו הטוב להושיבו אחר כבוד בתוך משאית הזבל…
זקני לא התחשב כלל אם זה לפי כבודו אם לאו – לא היו לו מושגים כאלו, אדרבה, הוא שמח והחשיב את הדבר הזה מאוד, באומרו שאפילו 'פשוטי עם' הם רחמנים ביישנים וגומלי חסדים. גם לאחר מכן, אחרי שנסעה משם המשאית עם הררי הזבל שבתוכה, לא גמר זקני להפטיר בהתפעלות: 'מי כעמך ישראל'! כאלו מושגים של חסד, ועוד בעת עבודתם!
אכן, זוהי הענווה שעליה אומר שלמה המלך (משלי כב ד) "עקב ענווה יראת ה'".
טרם אירוסיי בשעטו"מ, אמר לי זקני זי"ע כי הוא רוצה להעניק לי דורון דרשה. ואם תשאלו מהו אותו ה'דורון דרשה' שנתן לי, האם שעון זהב או 'א זילבערנע לייכטער'? – התשובה היא 'לא'. אלא כך אמר לי: "ברצוני ליתן לך מתנה דבר תורה – 'א חסידיש ווארט' שיהא זה לך לדורון".
ואז פתח ואמר לי על הפסוק בשירת האזינו (דברים לב י) "ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישימון, יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו", שאפשר לומר בכוונת הכתוב כך: "ימצאהו" – היכן אפשר למצוא את הקב"ה? – "בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון". הדרך למצוא את ה' היא רק כשישים עצמו ויבטל את כל רצונותיו כמדבר, שהוא מקום תוהו של יללה ושממה. ואז יזכה בשכר זה – "יסובבנהו יבוננהו יצרנו כאישון עינו", שתהיה לו שמירה עליונה בכל העניינים. עכת"ד. כי לו נאה כי לו יאה לומר הדיבורים הללו – נאה דורש ונאה מקיים.
(הובא בגיליון 'תורה ומידות טובות')