הרב בנימין בירנצוויג
האם יש דין תשלומין לתקיעת שופר של חודש אלול?
המנהג לתקוע בשופר בכל חודש אלול לאחר התפילה, כתב הרמ"א (סימן תקפא סעיף א) שיש לעשותו לאחר תפילת שחרית. וכן כתב במנשה ברורה (ס"ק ג) שיש לתקוע בכל בוקר לאחר התפילה.
במקרה שלא תקעו בציבור בבוקר, בגלל שלא היה שופר או מכל סיבה אחרת, האם יש ענין של תשלומין, לתקוע אחר תפילת מנחה?
בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סימן כא אות ה) כתב, שיש ענין לתקוע לאחר תפילת מנחה אם לא תקעו בשחרית, כיון שהמנהג הוא לתקוע פעם אחת ביום כדי לעורר הלבבות, אלא שקבעוהו בתפילת שחרית כיון שכולם נמצאים בבית הכנסת, וגם כדי לעורר את העם לתשובה קודם יציאתם למלאכתם, אבל אם לא תקעו בשחרית נשאר הענין של חיוב התקיעה לפחות פעם אחת ביום, ויתקעו לאחר תפילת מנחה.
מאידך, דעת הגרי"ש אלישיב (הליכות והנהגות תשרי עמוד 3) שהתקיעה נקבעה לאחר תפילת שחרית ואין ענין בהשלמת התקיעה לאחר תפילת מנחה באם לא תקעו, וכמו כן דעתו היא (שם) שאם מתפלל ביחידות באלול, אין צריך לתקוע אח"כ כשיש לו ציבור, וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סימן מח).
האם תקיעת שופר של חודש אלול, נחשבת כהפסק 'בין הפרקים' ובאמצע שמונה עשרה?
קורה הדבר שמנין אחד אין להם מי שיתקע את התקיעה שבסוף התפילה בחודש אלול, וישנו אחד כזה, רק במנין השני אבל שם אוחזים באמצע ברכות קריאת שמע, השאלה שנשאלה האם יכול זה האוחז באמצע ברכות קריאת שמע, לתקוע למנין הראשון שאין להם בעל תוקע, האם זה נחשב כהפסק, שהרי אסור להפסיק באמצע קריאת שמע וברכותיה?
שאלה זו נשאל בשו"ת מהר"ם בריסק (ח"ג סימן כו) וכתב שיכול לתקוע למנין האחר בין הפרקים, שהרי לא גרע תקיעת שופר מלשאול בין הפרקים בשלום אדם נכבד שמותר, וא"כ הוא הדין כשעומד באמצע פסוקי דזמרה.
ואם עומד אדם באמצע תפילת שמונה עשרה, והאריך בתפילתו, וכבר אוחזים הציבור בסוף התפילה בתקיעת שופר, דעת הגר"ח קניבסקי (נתיבות ההלכה גליון 31 עמוד 168) שמותר לו להפסיק מתפילתו ולשמוע את התקיעות ואין בזה משום הפסק בתפילה. וכן כתב בשו"ת משנת יוסף (ח"ט סימן סז).
מה תדיר יותר מחברו בתפילת ראש חודש אלול?
בכל חודש אלול, כתב המשנה ברורה (סיתן תקפא ס"ק ב), נוהגים לומר אחר התפילה בוקר וערב, מזמור 'לדוד ה' אורי וישעי'. וכתב המשנה ברורה, שבמקומות שאומרים אותו לאחר תפילת שחרית, ואומרים גם שיר של יום בסוף התפילה, יש להקדים לומר שיר של יום, ובראש חודש אלול שאומרים 'ברכי נפשי' יש להקדימו לפני אמירת 'לדוד ה' אורי וישעי'.
ובטעם הדבר שיש להקדים את אמירת שיר של יום, לאמירת 'לדוד ה' אורי', כתב במטה אפרים (ס"ו) כיון שהוא תדיר וקודם למזמור 'לדוד ה' אורי' שאינו תדיר.
נדון מעניין ישנו בתפילת ראש חודש אלול, שהרי אומרים בשיר של יום את מזמור 'ברכי נפשי', ובזה יש לדון האם 'ברכי נפשי' גם נחשב כתדיר יותר מ'לדוד ה' אורי וישעי' כמו כל שיר של יום שנחשב יותר תדיר, או כיון שאמירת 'לדוד ה' אורי וישעי' נאמרת יותר פעמים ממזמור 'ברכי נפשי' היא נחשבת יותר תדירה?
במטה אפרים (שם) כתב שגם אמירת 'ברכי נפשי' בתפילת ראש חודש אלול, קודמת לאמירת 'לדוד ה' אורי וישעי', כיון שהיא תדירה בזה שנאמרת בכל ראש חודש. אכן הגר"י קמינצקי כתב (אמת ליעקב ס"א) שלכאורה אמירת 'לדוד ה' אורי וישעי' תדירה יותר שהרי היא נאמרת במשך 30 ימי חודש אלול, משא"כ 'ברכי נפשי' נאמר רק בכל ראש חודש, אלא שמכל מקום כתב שמקדימים את אמירת 'ברכי נפשי' מפני שאמירתו היא מחמת היום של ראש חודש, משא"כ 'לדוד ה' אורי וישעי' שאינו נאמר מחמת היום, ולכן 'ברכי נפשי' קודם.
מתי יוצא לומר 3 פעמים ביום 'לדוד ה' אורי וישעי' בתפילות חודש אלול?
כתב המשנה ברורה (סימן תקפא ס"ק ב) ונוהגין במדינותינו מראש חודש אלול עד יום הכיפורים לומר בכל יום אחר גמר התפילה מזמור "לדוד ה' אורי וישעי', בוקר וערב, ואומרים אחריו קדיש, ואנו נוהגים לאומרו עד שמיני עצרת ועד בכלל.
ומדבריו שכתב שאומרים אותו בוקר וערב, יוצא שאומרים אותו פעמיים ביום, וזמן אמירתו אחר תפילת שחרית, ומה שכתב גם בערב, במטה אפרים (ס"ו) כתב שזמנו הוא לאחר תפילת מנחה, וזה הכונה 'בערב', ובאלף המגן (ס"ק י) כתב שתלוי הדבר במנהגים, שיש נהגו לאומרו אחר תפילת מנחה, ויש נהגו לאומרו לאחר תפילת ערבית.
דבר מצוי הוא שאחד הנוהג לאומרו לאחר תפילת מנחה, מזדמן למנין של תפילת ערבית שהם נוהגים לומר לאחר ערבית את המזור 'לדוד ה' אורי', האם יש לו לאומרו איתם אף שכבר אמר לאחר תפילת מנחה, וגם בשחרית, וכבר יצא ידי המנהג לאומרו בוקר וערב בכל יום?
דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה ראש השנה אורחות הלכה הערה 3) שעליו לאומרו עמהם שנית [ומסתבר שה"ה להיפך אם נוהג לאומרו לאחר תפילת ערבית והזדמן למנין של מנחה שאומרים מזמור זה לאחריו, שיש לאומרו עמהם אף שיאמרו אח"כ בתפילת ערבית כמנהגו].
אכן דעת הגרי"ש אלישיב (באר ישראל להגרא"צ ישראלזון עמוד יח) שאם אמר כבר בתפילת מנחה, אין צריך לחזור ולאומרו בתפילת ערבית. וכן כתב המשנה הלכות (נתיבות ההלכה גלליןן 24 עמוד 38).
ולהשלים הענין נוסיף כאן עוד שתי הלכות מענין של אמירת מזמור זה בחודש אלול: אם גמר תפילת הלחש של ערבית והציבור אומר 'לדוד ה' אורי', והוא עדיין לא אמר עלינו לשבח, הורה הגר"נ קרליץ (ימי הרחמים, הרב ספטימוס עמוד ו) שיאמר 'לדוד ה' אורי' עם הציבור ואח"כ יאמר עלינו לשבח.
ו'ברכו' שנוהגים לומר לאחר התפילה, הורה החזו"א (אורחות רבנו ח"א עמוד ע) שיש לאומרו לאחר אמירת 'לדוד ה' אורי', שכיון שתיקנו לומר 'ברכו' בסוף התפילה בגלל המאחרים לתפילה, עדיף לאחר לאומרו בסיום התפילה.
פניני הדף היומי בהלכה
סימן לג הלכות תפילין
האם מותר להשחיר את הרצועות בדיו שנעשה מקליפי שביעית?
בענין רצועות התפילין, כתב השו"ע (סימן לג סעיף ג) שיש לעשותן מעור בהמה חיה ועוף טהורים, וביאר המשנה ברורה (ס"ק טז) משום שלא הוכשרה למלאכת שמים אלא בהמה טהורה בלבד.
אכן, מלבד הרצועות עצמם שיש לעשותן מעור בהמה טהורה, ישנם עוד שני דברים בעשיית הרצועות שיש לדון בהם האם יש לעשותן 'מן המותר בפיך', הצבע השחור שצובעים בו את הרצועות, וכן השומן השקוף שמורחים על הצבע כדי ליפותו.
לענין הצבע השחור שמורחים על הרצועות, כתב בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת או"ח סימן ג בתשובה מבן המחבר) שיש להחמיר בו שיהיה 'מן המותר בפיך', וכן כתב בקסת סופר (סימן כג ס"ב). וראה בשו"ת מהרש"ג (או"ח סימן כד) שנקט להקל ויל"ע.
ולענין השומן השקוף שמורחים על הצבע השחור כדי ליפותו, כתב בשו"ת נודע ביהודה (שם) שיש להקל לעשותו גם מדבר שאינו 'מן המותר בפיך', ובקסת סופר כתב (שם) שאף על פי ששומן זה כשר, מכל מקום ראוי לכתחילה לעשותו 'מן המותר בפיך'.
נדון מעניין התברר בתשובתו של הגרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה ח"א סימן מב), האם מותר להשחיר את רצועות התפילין מדיו שנעשה מקליפי שביעית, האם הנאת מצוה שיש מצביעה זו, נחשבת כהנאה ולא כהפסד, שהרי גופו לא יכול להנות אחרי הצביעה מקליפי השביעית, והביא מהרידב"ז (פאת השלחן פ"ה ה"ט) ומשו"ת אמרי יושר (ח"א סי' ק) שאסרו להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית, וכתב שלפי דעתם גם להשחיר הרצועות בצבע של שביעית יהיה אסור, שכיון שקי"ל שמצות לאו להנות ניתנו אם כן הרי הוא מבער הדיו שלא על מנת להנות, אמנם הגרש"ז אויערבך עצמו הסיק שגם הנאת מצוה נחשבת כהנאה ולא כהפסד ומותר לצבוע התפילין בדיו זה, והביא שכן כתב בר"ש סירילאו על מס' שביעית (דף קכב, א). אכן, בדרך אמונה שביעית (פ"ח ס"ק מט) כתב שדעת החזו"א לענין נר חנוכה לאיסור ושם בביה"ל (ה"ח ד"ה שמדליק) כתב לדחות הראיה מהרש"ס. וראה עוד לענין נר חנוכה בביאורים ומוספים משנ"ב דרשו (סי' תרע"ג ס"ק ב הע' 4 בסופה).
*נדונים הלכתים אלו נכתבו על מנת לעורר לב הלומדים, ולהלכה יש לעיין במקורות. והובאו בביאורים ומוספים משנה ברורה מהדורת 'דרשו'.