יום רביעי י"ז בתשרי תשע"ט
האיסור המיוחד לישראל המוּכָּר לגוי להנות ממלאכת הגוי בשבת
גוי שעשה מלאכה בשבת עבור ישראל – במלאכה דאורייתא, אסור להנות ממנה בשבת, וכן במוצאי שבת, עד שיחלוף זמן המספיק לעשיית המלאכה; ובמלאכה דרבנן, האיסור הוא רק למי שהמלאכה נעשתה עבורו. ואם עשאהּ הגוי עבור עצמו – מותר לישראל להנות ממנה אף בשבת, (בדרך כלל, ראה במקורות).
אולם, כאשר מדובר בישראל המוּכָּר לגוי, ובמלאכה כזו שהגוי עלול להוסיף בכמוּתהּ לצורך הישראל – אסרו חכמים לישראל זה להנות מהמלאכה, מחשש שהגוי אכן יוסיף בעשייתה לצורכו, ונמצא שנהנה ממלאכה שהגוי עשה עבורו.
לדעת ראשונים רבים, החשש הוא שמא מוסיף הגוי כעת בעשיית המלאכה לצורך הישראל. ועל פי דעה זו, כתבו הפוסקים שהאיסור הוא רק כאשר הגוי אכן יודע בשעת עשיית המלאכה כי הישראל מעוניין בה, ומאידך – האיסור הוא אף כשהגוי עושה את המלאכה שלא בפניו, שהרי יודע הוא כי הישראל מעוניין בה. וראה להלן.
[שו"ע שכה, יא, משנ"ב סו, שעה"צ סח; וראה עוד שם; וראה שו"ע שם, ד, ומשנ"ב טז]
משרת גוי שעשה מלאכה בשבת עבור עצמו – האם מותר למעסיקו להנות ממנה?
בהמשך לאמוּר: יש מהראשונים שמפרשים כי החשש בנוגע לישראל המוּכָּר לגוי הוא, שבראותו שהישראל נהנה ממלאכתו, אזי בעת עשיית מלאכה זו בעתיד, בשבת, עבור עצמו, יוסיף בעשייתה לצורך הישראל. ולכן, לדעתם, אסור לישראל זה להנות מהמלאכה אף כאשר הגוי אינו יודע בשעת עשייתה כי הישראל מעוניין בה.
ולהלכה, בעת הצורך ניתן להקל כדעה הראשונה, ולהנות מהמלאכה כאשר הגוי אינו יודע כי הישראל מעוניין בה. אולם, כאשר מדובר בגוי המשמש כמשרתו של ישראל, יתכן שלכל הדעות אסור למעסיקו להנות מהמלאכה, כיון שבאופן זה מתעצם החשש כי בראותו שהישראל נהנה מהמלאכה יוסיף עבורו בעשייתה בעתיד.
ובמוצאי שבת, מותר אף לישראל המוּכָּר לגוי להנות מהמלאכה, אף אם הגוי יָדע בשעת עשייתה כי הוא מעוניין בה, ואינו צריך להמתין עד שיחלוף זמן המספיק לעשיית המלאכה.
[משנ"ב שכה, סו-סח, שעה"צ סט, וביה"ל ד"ה אם]
גוי הדליק את האור בפינת הישיבה במלון בשבת – האם מותר לישראל להתיישב בה?
דוגמאות להלכות הנ"ל: גוי שהביא מים מרשות הרבים לרשות היחיד לצורך עצמו, והשתמש במים לצורך עצמו – מותר לישראל להשתמש במים הנותרים; אולם, ישראל המוּכָּר לגוי, אינו רשאי להשתמש בהם, מחשש שהגוי הוסיף – או יוסיף בעתיד – בכמוּת המים המובאים מרשות הרבים, לצורך הישראל. ואם הגוי לא יָדע בשעת הבאת המים כי הישראל מעוניין בהם, והישראל זקוק למים – רשאי להשתמש בהם.
וגוי שהדליק אור לצורך עצמו, וכגון שישראל וגוי מתארחים במלון, והגוי הדליק את האור באחת מפינות הישיבה והתיישב בה – מותר לישראל להתיישב בה ולהנות מהאור, אף אם הוא מוּכָּר לגוי; מפני שלא ניתן להוסיף בכמוּת המלאכה לצורך הישראל. וזאת, אף אם הגוי יָדע בשעת הדלקת האור כי הישראל מעוניין לשבת בפינת ישיבה זו; ובתנאי, שלא הוּכח כי כוונת הגוי אף לצורך הישראל.
[שו"ע שכה, יא-יב, ומשנ"ב ע; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 58]