אכילת בשר ושתיית יין:
לבני אשכנז: האיסור מכניסת ר"ח (ליל א' באב), ויש להפסיק אפילו באמצע השניצל, פרט לנוהגים בכל ר"ח באכילת בשר (דרכי חיים ושלום). לבני ספרד: מלמחרת ר"ח (ב' במנחם אב), השנה, כמובן, מיום ראשון ג' אב – בן איש חי ושו"ת יחווה דעת ג, טל.
סיבת האיסור: בטלו קרבנות, בטל ניסוך היין, ולא משום אבלות (אבל ר"ל מותר בבשר ויין, "תנו יין לאובד וגו'"), ומכאן הלכות רבות להלן.
איסור אכילת בשר כולל: בקר, עוף, ואפילו תבשיל שנתבשל עם בשר ואפילו רק מרק צח – אסורים. דג ומאכלים בטעם בשר (טבעול) – מותרים. נפלה חתיכת בשר בתבשיל – אם יש פי שישים מותר התבשיל.
איסור שתיית יין כולל: מיץ ענבים, מיץ צימוקים, תבשיל או עוגה שיש בהם יין. אם טעם היין מורגש – אסורים (דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שלא כהט"ז), אבל משקה בטעם יין – מותר. מותרים בשתייה: ויסקי, קוניאק, ליקר, ערק, וודקה וכדומה (לא נוסכו על גבי המזבח). מעט יין כדי להירדם כשאין כדור שינה – מותר (שדי חמד).
יוצאים מן הכלל באיסור בשר ויין:
א. חולה ר"ל, מחלים, וחלוש – מותרים בבשר, ואם די להם בעוף – יעדיפו עוף (רוב הקרבנות מן הבקר).
ב. מעוברות ומיניקות – מותרות בבשר עוף עד ז' באב וכן יולדת תוך שלשים ללידה – מותרת בבשר.
ג. קטנים – לדעת המשנ"ב אין להאכילם בשר. אך הביא בשם החיי אדם שאין להחמיר בקטנים לפני גיל מצוות, אלא בשבוע שחל בו [ולעניין זה, השנה, אין שבוע שחל בו – ראה פסקי תשובות ו, עמ' פ"א]. ואף למחמירים: המנהג למעשה: שעד גיל חינוך 6-7 אין לאסור (דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שו"ת דברי יציב לאדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל או"ח ב, רלו וספר חנוך לנער להגר"י בלוי זצ"ל כ"א, הערה ה).
לדעת הגר"ע יוסף זצ"ל – בשר שנשאר משבת מותר לקטנים אף שהגיעו לגיל חינוך. ולגרי"ש אלישיב זצ"ל – לילדים שהגיעו לגיל חינוך (6-7) אף בנשאר משבת, אין להאכילם, רק עוף או תבשיל של בשר.
ד. הטועה וברך על בשר או יין – יטעם מעט (שדי חמד ושבט הלוי).
ה. סעודת מצוה: מראש חודש עד שבוע שחל בו – כל המשתתפים מותרים. משבוע שחל בו – מותרים בעלי השמחה, קרוביהם ועוד עשרה וכן הנשים אם מוזמנות תמיד לשמחה כזו, אך אסור לשלוח הביתה.
מהי סעודת מצוה: ברית מילה (אפילו שלא בזמנה), פדיון הבן (אפילו נדחה), ובעלי הברית מותרים בכל הסעודות באותו יום (התעוררות תשובה); בר מצוה (ביום שהגדיל או כשהחתן דורש – חיי אדם).
ו. סיום מסכת: אם רגילים לעשות תמיד סיום בסעודה. סיום לעניין זה: ספר במקרא (ישועות מלכו עשה סיום במוצאי ת"ב על איכה), מסכת משניות (לגר"ע יוסף זצ"ל אם למד שלא בעיון – יעשה לעצמו בלבד), כולל אבות דרבי נתן או מסכת סופרים אבל לא מסכת דרך ארץ – מהרש"ם. סדר משניות – אפילו לא בעיון; מסכת בבלי או ירושלמי וכן המסיים חיבור ספר.
כשמסיימים במחנה או קייטנה – מותרים כולם בבשר (קיצור הלכות בין המצרים לגר"מ פיינשטיין זצ"ל (הסכמת הגרש"ז אויערבך זצ"ל). אבל לא יוזמים סיומים לשם כך.