הרב בנימין בירנצוויג
"וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור וגו'" (כב, ה).
מביא רש"י הקדוש: "ואם תאמר מפני מה השרה הקב"ה את שכינתו על עובד כוכבים רשע? כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר אילו היו לנו נביאים חזרנו למוטב. העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם".
בילקוט 'לקח טוב' הביא שאלה מעניינת בשם הגר"א בקשט זצ"ל: אם יש אמנם לגויים פתחון פה לטעון שאילו היו להם נביאים היו חוזרים למוטב, מה תשובה היא זו שהעמיד להם חכם ונביא כבלעם?! הרי בלעם היה איש רע ובעל מידות רעות (כדמצינו במסכת אבות פרק ה יט) אם כן העמדת נביא מושחת במידות ופורץ גדרי עולם רק מחזקת את פתחון הפה שלהם?!
והוא תרץ נפלא!
הקב"ה העמיד לגויים נביא כמשה רבנו וכמאמר חז"ל "ולא קם בישראל נביא כמשה, אבל באומות העולם קם ומיהו? בלעם".
בתחילת דרכם היו משה רבנו ובלעם שווים בטבעם ומדרגתם הרוחנית, אבל ברבות הימים נפרדו דרכיהם, משה רבנו עלה והתעלה לאבי הנביאים! "בכל ביתי נאמן הוא"! ובלעם לאבי אבות הרשעים! ומדוע?!
לימוד התורה הקדושה! לימוד התורה אינה חכמה המחכימה את בעליה, היא חכמה המחייה את בעליה, התורה בשונה מכל חכמות העולם, היא חיים ללומדיה, היא מרוממת מדריכה ומגדלת את לומדיה, היא מתקנת ומשפרת מידותיו והנהגתיו של האדם, ומגדלתו ומרוממתו על כל הברואים! זוהי סגולתה וקדושתה!
משה רבנו התעלה מעלה מעלה בלימוד התורה הקדושה, והפך לאיש אלוקים קדוש הוא אשר בכל ביתי נאמן הוא, נקי ומזוכך מכל נגיעות גשמיות! בלעם הרשע שהיה חסר זאת, והתחנך רק לפי החכמה האנושית והפילוסופית, נפל לתהום הטומאה, התאווה, הכבוד והרשע!
מעתה נסתמו טענותיהם של הגויים! הנה העמדתי לכם נביא כמשה רבנו, בטבעו ובדרגתו היה הוא שווה למשה רבנו והוא ב'חכמתו האנושית' הפך עצמו לבעל תאווה, כבוד ושררה!
כדי לנסות ולהבין קצת את המושג הזה, נביא כאן סיפור שאירע לפני קרוב לאלפיים שנה. ברחובות אתונה טייל לו אדם, בלכתו הוא עצר כל אזרח שעבר לפניו ושאל את אותה שאלה: "האם אתה יודע כיצד לחיות?" כך שאל ושאל לאורך שנים, ואף פעם הוא לא קיבל תשובה שסיפקה אותו – כיצד לחיות??? השואל המעניין הזה לא היה אחר מאשר סוקרטס – הגדול שבחכמי אומות העולם, הוא שהגיע לדרגות גבוהות ביותר בחכמה, הבין שיש כאן שאלה – כיצד לחיות?? ואף פעם הוא לא קיבל עליה תשובה!
מסופר שבתקופה אחרת באותם רחובות אתונה, שהיתה בירת החכמה והפילוסופיה, הלך עוד אדם באמצע היום ובידו אבוקה גדולה. כאשר שאלוהו לפשר מעשהו, להחזיק אבוקה כשיש אור יום בחוץ, הוא ענה להם: "בן אדם אני מחפש!". הוא חיפש וחיפש ולא מצא. לאדם זה קראו אפלטון, וגם הוא היה מגדולי הוגיה וחכמיה של אותה תקופת זוהר של חכמי אתונה.
שאלה זו לא נשאלה אף פעם בבירות החכמה של העם היהודי – לא בעירו של רש"י גדול המפרשים, ולא בעירו של הרמב"ם גדול הפוסקים, לא בפרשבורג של החת"ם סופר ולא בוילנא של הגר"א, לא בראדין של החפץ חיים ולא בירושלים בכל דורותיה. הלא דבר הוא!
הטעם וההסבר להבדל גדול זה, הוא אחד ויחיד – לימוד התורה! ומדוע? חז"ל אומרים: "תכלית תורה תשובה ומעשים טובים" – התורה היא לא חכמה ומקצוע כשאר חכמות העולם. רבות הן החכמות שנתן ה' לבני האדם, חכמת הפילוסופיה, המדע, הפיסיקה, הכימיה, הכלכלה ועוד רבות, כל החכמות האלו מובילות את האדם לתוצאה מקומית בדבר מסויים, ולפעמים גם השפעתן רבה מאד, אך אדם – חכם עד כמה שיהיה – חכמתו זו לא מובילה אותו לדרך חיים, לא משאירה אותו עם מטען עצמי פנימי, הכל זה חכמה חיצונית חשובה ונכבדה, שאין לה כלום אם האדם המציאה.
התורה לעומת זאת היא תורת חיים – היא ספר הוראות לאלפי שנים, שלא נס ליחו ולא שונתה בו אות ופסיק בכל התקופות והמשברים, זה ספר חיים שהלומד אותו לא לומד חכמה או מקצוע אלא לומד דרך חיים, ועל ידה הוא מתרומם ומתגדל ונהפך לבן אדם השלם במידות ומעשים.
סיפור מרטיט ומחזק מאד יסוד גדול זה, קרה בשלהי השואה האיומה. ארגון הג'וינט התארגן לעזור לפליטי החרב באירופה, בחלוקת סלי מזון, ובעיקר לסטודנטים היהודים.
כמובן שהתחדש אז ביתר שאת הפולמוס הנוקב על מעלתם של בני הישיבות, ואנשי ההשכלה שבתוך הג'וינט סרבו לאשר חלוקת מזון לבני הישיבות הפליטים, בטענה כי הם 'לא מועילים' כלום בלימודם!!!
מספר הגאון רבי יונה ברומברג זצ"ל, משרידי בני הישיבות בליטא, שהוא נשלח לייצג את בני השיבות בוועד הג'וינט שישב בגרמניה. הוא בקש את רשות הדיבור וכך אמר: "הרב סניעג שהיה רב ראשי של צבא ליטא, ואח"כ התמנה לרבה של קובנא, בזמן המלחמה נלקח לאחד המחנות של הגרמנים ימ"ש. הם בנו את המחנה למרגלות גבעה גבוהה מאד, ומסילת הרכבת הייתה בראש הגבעה. זו היתה כוונתם הזדונית – שכל פעם שהובאו יהודים למחנה, היו צריכים להתדרדר בחולשתם את כל מדרון הגבעה עד פתח המחנה…
"משהסתיימה המלחמה שוב הגיעה רכבת לראש הגבעה, אבל הפעם של הצבא האמריקאי, שהביא חבילות מזון ליושבי המחנה. התעוררה בעיה כיצד יורידו את החבילות במדרון לפתח המחנה? לא היו מספיק חיילים לעשות זאת, אז הכריזו המפקדים כי מי שיעלה במעלה הגבעה לקחת חבילתו, יזכה בארבע חבילות. אחד השרידים הרב סניעג זצ"ל היה תשוש וחלוש מלעלות למרומי הגבעה, והוא ניגש לאחד הצעירים שהיה נראה יותר חסון ובקש ממנו: 'תעשה לי טובה, תעלה ותביא בשבילי חבילה אחת משלך, ואני אוכל ואתחזק ואוכל לעלות ולהחזיר לך חבילת מזון משלי". תגובתו של הצעיר היתה "לא מסכים!!".
אמר הרב בלומברג, שאת הסיפור הזה שמע מהצעיר עצמו! שאמר לו: "ומה נראה לך שהסכמתי לו? ודאי שלא! הגרמנים הפכו אותנו לחיות רעות… לא היו לנו הרגשים של בני אדם".
המשיך הרב בלומברג: "יש לי עוד סיפור קטן, והוא קרה במחנה עבודה אחר בזמן המלחמה. היה יהודי במחנה שקראו לו גרשון ליבמן [הלא הוא הגה"צ ר' גרשון ליבמן זצ"ל מגדולי תלמידי הסבא מנוברדוק]. יום אחד ראה ר' גרשון שסוחבים יהודי בשם יואל זוילער לחדר המתים של המחנה, הוא הלך בעקבותיהם וכשיצאו, ניגש אליו וראה שיואל זוילער עדיין נושם וחי.
"באותו זמן הוא שמע את הכרוז הקבוע המכריז על חלוקת המרק לאסירי המחנה, והנה לא הוזכר שמו של יואל זוילער, מבינחתם הוא מת. כהשזכירו את שמו של ר' גרשון, אץ רץ לקחת את צלחת המרק שלו ושב לחדר המתים, והכניס כפית אחר כפית לפיו של יואל זוילער, עד שהוא התאושש וקם על רגליו, והוציאו חזרה לצריף שלו".
ממשיך הרב בלומברג: "סיפרתי לאנשי הג'וינט את שני הסיפורים האלו, וסיימתי – תדעו לכם, הצעיר הראשון שלא הסכים לתת חבילה לזקן התשוש היה סטודנט! והצעיר השני שתרם את מנת המרק היחידה שלו שזהו כל אוכלו לאותו יום, היה בחור ישיבה!! בעוד אתם דנים מיהו סטונדט ומיהו בו ישיבה, תדונו דבר ראשון מיהו בן אדם!!!".
הדברים מיד הובנו, ועל המקום יו"ר האיספה של הג'וינט הכריע שמהיום יחלקו גם חבילות מזון לבני הישיבות.
מסיים הרב בלומברג: "אגלה לכם מדוע יו"ר הגו'ניוט נלחץ מאד, ומיד אישר את בקשתי לבני בישיבות: הוא עצמו היה הצעיר שסרב לתת חבילת מזון לרב סניעג! והוא זה שסיפר לי זאת בעצמו!! וכדי שלא אמשיך בתגליות האלו הוא מיד אישר את ההחלטה!!"
לימוד התורה מרומם את האדם, מחנכו ומלמדו אורחות חיים, עד שגם במצבים הכי קשים הוא אדם!! לימוד מחכמות העולם אין בכוחו אלא ללמד ידיעות מדע וחכמה, והלומד נשאר בהמי כמות שהיה, ובמצבים קשים מתגלה כי אדם בתוכו!!!