הכל יודעים על האכסניה המופלאה בבית החסד המפורסם בלונדון, שם התארחו כבביתם ממש כל גדולי ראשי הישיבות וכל מי שנקלע לבירת בריטניה וחיפש מלון אורחים. הפעם נקשתי על דלת משפ' לויסון (כיום בירושלים) לא בכדי לבקש מקום ללון, אלא בכדי לפגוש לשיחה את איש אמונם וסודם של גדו"י בשבעים השנים האחרונות. הרה"ג ר' יעקב (ג'קי) לויסון שליט"א נעתר לבקשת מוסף שבת קודש לחלוק דברים שראה ושמע אצל מרנן ורבנן ובפרט אצל מרן הפונוביז'ר רב זצוק"ל שהיה בקשר צמוד איתו עד ליום פטירתו ממש.
מיד בכניסתי פונה אלי אשת חבר הרבנית לויסון שתחי' ואומרת: מרן הרב מפונוביז' ובעלי זה כמו אב ובן, ומסמנת באצבעותיה איך היו בקשר צמוד כל השנים, ובאמת מרן הרב מפונוביז' קרא לו "מאין קינד" – "ילדי", כמו שיסופר בהמשך.
בראשית דבריי אני שואל את הרב לויסון, איך נוצר הקשר המיוחד עם מרן הרב מפונוביז'. הוא מספר שבבחרותו לאחר שסיים את לימודיו בישיבתו של הגאון רבי משה שניידער זצוק"ל היה לו רכב ממקום עבודתו, ובאהבתו את התורה ואת תלמידי החכמים, כאשר הגיעו ראשי הישיבות וגדולי ישראל לאנגליה, פנה אליהם והציע שבשהותם הוא יהיה להם לנהג ויסייע להם.
בפעם הראשונה כשמרן הגר"א קוטלר זצוק"ל היה אמור להגיע ללונדון, היה אמור להגיע גם אחד מחשובי האדמו"רים. כל לונדון רעשה מבואו של האדמו"ר, ולהגעתו של מרן הגאון רבי אהרן לא היה שום אזכור.
הרב לויסון חשש שיש כאן חוסר בכבוד התורה וחילול השם, על כן ארגן מספר אנשים שיצאו לשדה התעופה לקבל את פני מרן הגר"א קוטלר זצוק"ל. מכשהגיעו לבית האכסניה התעניין הרב לויסון: מי הנהג של הראש-ישיבה בשהותו באנגליה, ולא היתה תשובה.מיד הציע שהוא יהיה נהגו, וזכה להיות משמשו ונהגו של מרנא רבי אהרן. בפעם הבאה כשמרן הגר"א קוטלר זצוק"ל הגיע ללונדון הוא כבר היה מוכר, הרבה אנשים יצאו לקבל את פניו וחלקם אף רצו לזכות להיות הנהג שלו. מרן הגר"א סירב ללא הסבר, עד שראה את ר' ג'קי (כך כינוהו בידידות וחיבה) לויסון ואז אמר: 'דאר איז מאיין מנהיג' – הוא הנהג שלי והראה לו חיבה יתרה כל שהותו בלונדון.
בלונדון התגורר באותם הימים יהודי בשם ג'ק רוס שהכיר את מרן הרב מפונוביז', ושמרן הרב הגיע ללונדון בפעם הראשונה הוא קישר בין הרב ג'קי לויסון למרן הרב מפונוביז' זצוק"ל. וכך, כבר בגיל 18 היה לנהגו של הרב ברכבו בעת מסעותיו לנגידי אנגליה. חשוב לציין שמדובר בימים שלא הכירו בלונדון את מרן הרב מפונוביז' ורבים לא היו מודעים לזכותם וחובתם להחזיק תורה, ור' יעקב לויסון הסתובב עם "הרב" מבית לבית ולעיתים אף חטפו ביזיונות מאנשים. לשם תיאור המצב בשנים ההם מספר הרב לויסון את שסיפר לו מרן הרב, כי בשנים הראשונות שהיה מגיע לארה"ב לאיסוף כספים לישיבה, יהודי המקום היו כל כך מנותקים מהמודעות להחזקת התורה ואף לא הכירו את גדולי ראשי הישיבות – וכדי שדבר הגעתו יתפרסם, היה מרן הרב תולה בעצמו מודעות ש"מרן הרב מפונוביז' הגיע".
באותו יום שנפגש ר' ג'קי עם מרן הרב לראשונה, הוא נקשר אליו בעבותות אהבה. כשמרן הרב היה מגיע לאירופה ואף לארה"ב, היה ר' ג'קי מתפנה מכל עסקיו ועבודתו, ולפעמים גם למספר שבועות, והולך עם מרן הרב למען הישיבה. כל זאת בימים שהרב לויסון לא היה בעל אמצעים כלכליים אלא להיפך, ואעפ"כ ביטל ימים רבים מעבודתו כדי לסייע לרב ולשמשו. כך היה כשהגיעו תלמידי חכמים לביתו, היה בוכה בתפילת שמו"ע שיהיה לו כסף לקנות הרינג לכבד בו את תלמידי החכמים, ושום דבר לא מנע בעדו מלסייע לתלמידי החכמים בכלל ולרב בפרט.
רבים רואים ממרן הרב "רב אמן" בגיוס כספים, אך הרב לויסון מפתיע ומספר שלמרן גאב"ד פונוביז' היה קושי גדול מאוד לבקש תרומות מאנשים, עד שלפני שנקש על פתחי נדיבים היה מתפלל שהם לא יהיו בבית, מרוב אי הנעימות שהרגיש לבקש כסף עבור הישיבה. וכאשר תרמו לו, מרן הרב היה מקבל במאור פנים כל סכום שניתן והיה מכיר טובה בחיוך מכל הלב וכותב קבלה אפילו על דולר בודד.
מספר הר' לויסון מעשה שיש בו אקטואליה ולימוד לדורות. פעם מרן הרב הלך לחתונה יחד עם מקורביו – הרב לויסון ר' אברהם ליכטמן, ומרן הרב יצא מהחתונה מאד מחויך שלא כדרכו. סיפר להם מרן הרב שבחתונה ניגש אליו ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ואמר לו באידיש: 'כבוד הרב, הגיע הזמן לקחת את בחורי הישיבות לצבא'. ענה לו הרב: 'דוד בן גוריון, אתה ששמך רשום על כתלי הישיבות באותיות של זהב רק בגלל ששחררת את בחורי הישיבות מהצבא – את זה אתה רוצה להוריד…?' המשיך מרן הרב וסיפר שכעבור כמה דקות חזר אליו בן גוריון ואמר לו: 'נחשוב על זה'… והיה מרן הרב מאד מאושר שבכמה מילים הצליח לסדר שבחורי הישיבות יוכלו להמשיך ללמוד ללא הפרעה.
(מתוך כתבה במוסף שבת קודש יתד נאמן פרשת תזריע מצורע תשע"ח)