יום חמישי י"א באייר תשע"ט
גֶּשֶר בין מרפסות – כפתח לעניין 'עירוב חצרות'
כפי שלמדנו, 'עירוב חצרות' משותף לשתי חצרות ניתן לעשות רק כאשר יש ביניהן פתח או חלון המאפשר מעבר בני אדם או חפצים מזו לזו. ושתי חצרות שמשני צידי הרחוב, ובכל אחת מהן ישנה מרפסת הבולטת מאחד הבתים שבהּ לרחוב, והמרפסות ממוּקומות האחת מול השנייה – יכולות החצרות לערב זו עם זו על ידי הנחת 'גֶּשֶר', כגון קרש וכדומה, שיחבר בין המרפסות, ויֵחשב כ'פתח' המשמש למעבר מחצר לחצר.
ומכיון שנחשב כפתח, על הגשר להיות ברוחב ארבעה טפחים לפחות, כרוחבו המינימלי של פתח. ויש אומרים שבכדי שיֵחשב כפתח קבוע המאפשר עירוב חצרות, על הגשר להיות מחובר באופן שלא יִנָטֵל בשבת, או לפחות להיות כבד במידה כזו שמן הסתם לא יסירוהו בשבת; ויש אומרים שאף אם אינו מחובר ואינו כבד הריהו נחשב כפתח קבוע.
[שו"ע שעג, א, ומשנ"ב א, ב ו־ג; ביאורים ומוספים דרשו, 1, 4 ו־5]
מרווח של פחות מארבעה טפחים – גֶּשֶר וירטואלי
בהמשך לאמוּר: אם המרפסות אינן ממוּקמוֹת האחת מול השנייה, דהיינו שיש ביניהן מרחק של יותר משלושה טפחים באורך קיר הבית, כלומר, שהאחת ממוּקמת לצד מזרח, לדוגמה, והשנייה לצד מערב; או שיש ביניהן הפרש גובה של יותר משלושה טפחים – אין הגֶּשֶר נחשב כפתח, אם משום שאין דרך לעשות פתח בצורה כזו, ואם משום שאין דרך בני אדם לעבור בגשר שכזה, העומד באלכסון או בשיפוע, ואין זה נחשב שיש מעבר חופשי בין המרפסות.
אולם, אם המרחק האווירי ביניהן, ברוחב הרחוב (ובדוגמה הנ"ל – המרחק מדרום לצפון), הוא פחות מארבעה טפחים – מאחר וניתן לעבור מזו לזו בפסיעה רגילה ללא דילוג וקפיצה, אזי גם ללא גשר הרי זה נחשב כאילו יש פתח ביניהן, וממילא גם באופנים האמוּרים הרי זה נחשב כאילו יש פתח ביניהן.
[שו"ע שעג, א, ומשנ"ב ד, ה, ח, ט ו־י; ביאורים ומוספים דרשו, 2, 11, וראה שם, 13]
שתי חצרות שיש לבתיהן מרפסת משותפת – האם נחשבות כחצר אחת לעניין 'עירוב חצרות'?
בהמשך לאמוּר: באופן שבו יכולות החצרות לערב 'עירוב חצרות' זו עם זו, ולא עירבו – מלבד האיסור לטלטל חפצים מבתי חצר זו לחצר האחרת, ולהיפך; אסור לדיירי שתי החצרות גם לטלטל מבתיהם אל השטח שבמרפסות אשר מקביל לקו החיבור שלהן זו לזו; ולהיפך. וכל שכן שאסור לטלטל מהבתים אל הגשר, במידה וקיים; ולהיפך.
ואם קו החיבור של המרפסות – באמצעות הגשר, או באמצעות קירבתן זו לזו, כנ"ל – נמשך לכל אורך קיר הבית, או לאורך של יותר מעשר אמות – שתי המרפסות נחשבות כאחת, וכל עוד לא עירבו זו עם זו, אסור לדיירי שתי החצרות לטלטל מבתיהם לכל שטח המרפסות. אולם, החצרות אינן נחשבות בגין כך לחצר אחת, כיון שהחצר אינה פתוחה ישירות למרפסת; וכל חצר יכולה לערב לעצמה כדי להתיר את הטלטול מבתי החצר לחצר, ולהיפך; והעירוב המשותף נדרש רק עבור המרפסות.
[שו"ע שעג, א, משנ"ב ה-ז, ושעה"צ ד; ביאורים ומוספים דרשו, 8, וראה שם, 10]