הרה"ג מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א,
מורה הוראה נאות שמחה מודיעין עילית
מכות דף יא.
דנו הפוסקים במי שנתגלה שהתפילין שלו פסולות, ונתברר שלא הניח תפילין וביטל מצות עשה דתפילין, וגם ברכתו היתה ברכה לבטלה, או שכיון שמצדו עשה כל מה שיכול, והרוצה לקיין מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה.
הנה בסוגייתנו דנה הגמרא בדין תפירת תפילין, ורב מעיד שראה את התפילין של דודו רבי חייא, שהיו תפורים בפשתן ולא בגידים, שלדעתו א"צ דוקא גידים. והגמרא אומרת שאין הלכה כן, אלא צריך לתפור בגידים ואם תפרו בפשתן זה פסול, וכן נפסק בשו"ע שהלכה למשה מסיני לתופרם בגידין.
ולא יתכן לומר ח"ו שר"ח שהיו התפילין שלו תפורים בפשתן לא קיים מצוה, ובספר שבולי הלקט (שבולת ה') דן בברכת התורה, אם נוהג רק פעם אחת ביום, או בכל פעם שעוסק בצרכיו וחוזר ללמוד יברך ברכת התורה, ולאחר שהביא את דעות המחייבים ודעות הפוטרים, שסוברים שאם יברך נחשב ברכה לבטלה, סיים בלשון זה: "וכל איש מקבל שכר על מה שרואה בדעתו, אם דעתו מכוון לשמים". והביא ראיה מסוגייתנו שלהלכה תפילין שתפורות בפשתן פסולות, והתפילין של רבי חייא היו תפורות בפשתן, ובוודאי רבי חייא הגדול היה לו שכר תפילין כשאר החסידים, ואע"פ שתפורות בפשתן עכ"ד.
למדנו מדברי השבולי הלקט, שאם בדעתו כוון לשמים לקיים את המצווה, אף שעל פי הלכה לא קיים מצוה, נוטל שכר כאלו קיים את המצווה.
אכן יש חילוק גדול שמי שנהג ע"פ שיטתו בהלכה כרבי חייא, אז כך היתה ההלכה לגביו, וכמו שאמרו בשבת שבמקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים לעשות החמין בשבת, לצורך מכשירי מילה, כיון שלדעתו מכשירי מילה דוחים שבת. משא"כ מי שגילה שהתפילין שלו פסולות בחסרות ויתרות, או בשינוי צורת הכתב, הרי הוא שוגג ולא קיים מצוה לכל הדעות.
מצאנו להגאון רבי חיים פלאג'י בספרו שו"ת לב חיים (ח"ב סימן י'), שדן במעשה נורא באחד שמסר את התפילין להגהה, וכעבור עשר שנים מסר לסופר אחר לעשות הגהה, ומצא שאין פרשיות בכלל רק מלאות בגרעינים, ורוצה לקבל תשובה על מה שנתבטל מהנחת תפילין כל אותן שנים וברך ברכות לבטלה, ותחילה צדד בזכותו ע"פ החיד"א שהביא את דברי השבולי הלקט הנ"ל, שוב דחה שרבי חייא נהג לפי דעתו, ואין ראיה למי שנכשל בתפילין פסולות, וזה האיש יקבל תשובתו והסופרים אשר פשעו בדבר יקבלו עונשם, עוד האריך בראיות, ומסיק שיתענה ששים ואחד צומות על ביטול מצות עשה, ושלשים ושבע תעניות על ברכה לבטלה כפי שכתבו המקובלים, ומרומז בפסוק "לא יחל דברו" סופי תיבות בגימטריא שלושים ושבע. וכן "ככל היוצא מפיו" סופי תיבות עולה שלושים ושבע, וגם ילקה כמה ימים, וכיון שהיה הרבה שנים יעשה תיקון זה שלוש פעמים ושב ורפא לו.
עוד מצאנו וראינו להבן איש חי בספרו רב פעלים (או"ח ח"ד ס' ב'), בדבר שהגיע חכם לבגדד והוכיח לציבור שהתפילין שלהם פסולות, כיון שאינן מרובעות כראוי, ולמד את המומחים כיצד לרבע בצורה טובה, והכריז הרב זקנו של הבן איש חי, שלא יברכו על התפילין עד שיהיו מוכנות ברבוע גמור. והיתה נפש הציבור מרה עליהם שלא קיימו תפילין, ורצה הבן איש חי להמליץ בעדם מדברי השבולי הלקט הנזכרים, והאריך בראיות ע"ש.
מכל זה נשמע עד כמה חמור להשגיח על הגהת התפילין ועשייתן בצורה כשרה ומהודרת. ויש להעיר בזה שמצוי שהאותיות נפסקות מחמת קיפול הפרשיות והכנסתן לשל ראש, נוצר סדק באות במקום הקיפול. וגם יש פעמים שבזמן הוצאתן ובדיקתן, הבדיקה גורמת סדקים.
לכן יש להפקיד ביותר שיהיו חללים מרווחים שיוכלו להכניס את הפרשיות ללא דוחק, וגם להשגיח בהכנסת הפרשיות לא לקפלן בקיפול דק, רק בצורה רפויה שלא ייווצרו סדקים באותיות.
ומי שנכשל בתפילין פסולות, דעת כמה פוסקים שיזכה אנשים אחרים בהנחת תפילין, וגם שישתדל בעצמו לקנות תפילין מהודרות בתכלית ההדור לכל הדעות ללא חשש ופקפוק.
ומשפע מצוות תפילין יתמשך עלינו חיים ארוכים ושפע קודש מאת השי"ת.