"…וכמאמר אליהו 'אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו, שמעו שמוע ברוגז קולו' וגו' – זאת היא היראה האמתית שראוי לאיש החסיד שתהיה על פניו תמיד, ולא תסור ממנו" (מסילת ישרים פרק כד)
מעשה בתלמיד חכם פלוני שנכנס לפני חתונתו לאחד מגדולי הדור דאז, וביקש ברכתו והדרכתו. אמר לו: "לך ותלמד סימן קצ"ה ביורה דעה עם ר' ועלוול צ'צ'יק – וזה יספיק לך לכל ימי חייך"…
הלך ועשה כמצוותו, ולמד בצוותא עם רבי ועלוול את אותו סימן בשולחן ערוך.
"לעולם" – כך אמר אחרי עשרות שנים – "לא אוכל לשכוח את הפחד והרעד המוחשיים, את ה'דא לדא נקשן'. הרגשתי ממש את הגיהנום הפתוחה מתחת לרגלי רבי ועלוועל…"
והוסיף: "לא רק מושג של זהירות בהלכות שלמדנו קיבלתי, אלא למדתי שכל סעיף בשלחן ערוך זה אש… השכלתי לדעת כי הפתיחה הכוללת על ארבעה חלקי שולחן ערוך היא, שכל סעיף בשולחן ערוך זועק: 'ובחרת בחיים!', ולהיפך, כל סטיה ותהיה הקלה ביותר כחוט השערה ממש, הרי היא מוות בטוח רח"ל, מאבד עצמו לדעת ממש".
(ספר 'רבי משה מרדכי' כרך א' עמ' 130)