הרה"ג הלל מן שליט"א עם תירוצים על קושיית הבית יוסף בחנוכה
כשמדברים על ימי החנוכה, הכל מכירים את קושיית הבית יוסף הנודעת [תרע], מדוע קבעו חז"ל גם את היום הראשון חלק משמונת ימי החנוכה זכר לנס, והרי ביום הראשון לא אירע בו נס, שהרי היה בכד די שמן עבור יום זה.
הבית יוסף' עצמו הביא מספר תרוצים ליישב את קושייתו, כשהמכנה המשותף לכל התירוצים הוא ההסבר מדוע אכן אירע נס גם ביום הראשון, בעצם מציאת השמן או נס הנצחון במלחמה או נס שדלק רק שמינית מהשמן ועוד כהנה. אך על כך חזקה קושיית השפת אמת שאם אכן היה נס גם בלילה הראשון, למה הוצרך הקב"ה להמציא להם שמן טבעי, שהרי להבנת הבית יוסף שלא היה נס ביום הראשון והדליקו בשמן רגיל, ורק בשבעת הימים דלק להם שמן ניסי, נמצא שאם נקבל את תרוציו שגם ביום הראשון היה נס אזי יש להבין מדוע הוצרכו להמציא להם שמן טבעי שידלוק להם באורח ניסי, ולא דלק להם שמן ניסי ביום הראשון כביתר הימים.
דקדוק נוסף האריכו האחרונים בלשונם, שהרי לשון הגמרא בשבת [כא] הוא – ונעשה 'בו' נס, ומשמע שהנס נעשה בשמן עצמו, ולדברי הבית יוסף אין הלשון מדוייק, שהרי דליקת השמן עצמו אינה ניסית ביום זה, אלא שאירעו בו ניסים אחרים.
תירוצו של רבי דוד קמחי הלוי זצ"ל בעל טורי זהב
אם חפצים אנו להרחיב בתירוצי המפרשים לקושיא זו, נדמה שכמה גליונות 'לקראת שבת' לא יהא בהם סיפק להכילם, ולכן גמרנו אומר להביא כמה יישובים שיש בהם יסודות לאורחות האדם לצמוח ולגדול לאורם, שהרי ימי החנוכה במהותם הינם נצחון אור התורה על החושך השורר בחוצות קריה בימינו יותר מבימי חכמינו, ולכן אותם יסודות יוכלו לבטח להאיר את ליבינו בעלייתינו במיוחד בימים אלו.
אחד התירוצים הטומן בקרבו מסר מופלא לכל בר בי רב, הינו תירוצו של רבי דוד קמחי הלוי זצ"ל בעל טורי זהב, שהביא את דברי הזוהר הקדוש על הפסוק במלכים [ד, ב] 'מה יש ליכי בבית', ששאל אלישע הנביא מהאשה השונמית, מובא שאין הקדוש ברוך הוא שולח ברכה רק בדבר שישנו כבר בעולם, ואפילו הוא דבר מועט, והטעם לזה מפני שאין הקב"ה עושה נס לייצר בריאה מחודשת, אך בדבר שכבר קיים בעולם שם תמצא המקוס לחול נס עליו.
ולפי זה מתורצת היטב קושיית הבית יוסף, כי אלמלא נשאר בלילה הראשון קצת מן השמן, לא היה הנס יכול לחול על כלום, כך שגם בלילה הראשון היה נס.
ומרן החתם סופר זצ"ל הוסיף על כך, שבפיוט הנודע לחנוכה 'מעוז צור ישועתי' מוצאים אנו הסכמה מפורשת לתשובת הטורי זהב, שבה נאמר 'ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים, בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים', כלומר משום מה קבעו בני בינה חכמי ישראל שמונה ימים תמימים של חנוכה, הלא בלילה הראשון לא היה נס כל עיקר, ובאה התשובה – ומנותר קנקנים, כלומר ממה שבלילה ראשונה לא דלק השמן עד תומו, 'נעשה נס לשושנים' היה על מה לחול נס נוסף. לכך, על אותו חלק הנשאר קבעו את היום תראשון.
חקירתו של מרן הגאון רבי חיים סאלאווייציק זצוק"ל
אם נרצה לתור אחר תירוץ נוסף שיש בו להתיישב על לב הלמדנים, נוכל לפתוח בחקירתו של מרן הגאון רבי חיים סאלאווייציק זצוק"ל מבריסק, איך יצאו כלל ידי חובת הדלקת המנורה באותו שמן, הלא רק שמן זית כשר למנורה, והוא שמן היוצא מפרי שגדל על עץ זית, והשמן שבפך שמן של נס היה ולא שמן של זית, כי מן השמים הוסיפו על השמן הראשון עוד שמן שאינו שמן טבעי, ואכן הרד"ק במלכים חידש, שאותו שמן של נס שנבע בבית השונמית מברכת הנביא אלישע, היה פטור ממעשרות, כי חיוב מעשר חל רק על שמן טבעי.
מתוך דיוק עצום זה חידש מרן הגר"ח מבריסק שבהכרח הנס לא היה בכמות בתוספת שמן, שכלה שמן טבעי, וניתוסף שמן של נס, אלא באיכות, שכוח השמן הטבעי נתעצם והיה בכוחו לדלוק שמונה ימים, ממילא בכל לילה כלה חלק שמיני מהשמן הטבעי, ולא ניתווסף שמן של נס, ושוב אין עוד מקום לקושיית הבית יוסף, כי הנס ביום הראשון היה באותה מידה של שאר הימים.
עם יסודו של רבי חיים ניתן לבאר מחלוקת בית שמאי ובית הלל בסכום נרות החנוכה, לבית שמאי הוא פוחת והולך ולבית הלל הוא מוסיף והולך, כי לבית שמאי העיקר הוא כוח השמן, ואם כן בלילה ראשון היה לשמן הכוח לדלוק שמונה ימים, ובלילה השני היה בו רק כוח לדלוק שבעה ימים, ולכן סוברים הם שפוחת והולך, מאידך סוברים בית הלל שיש להסתכל על הבפועל ולא על הבכוח, כך שביום הראשון ראו הנס רק לצורך לילה אחד, ולמחרתו ראו בו צורך ללילה נוסף, כך בכל לילה הוסיפו לראות את הנס ולכן לשיטתם מוסיף והולך.
תירוץ מענין העלה בכתביו הגאון רבי אריה ליב צינך מפלוצק זצ"ל
תירוץ מענין העלה בכתביו הגאון רבי אריה ליב צינך מפלוצק זצ"ל, בהקדם מעשה שהיה בסוחר עשיר אחד שנסע פעם ליריד בלייפציג והיו עמו שמונה שקיות מלאות מטבעות של זהב, בדרך התנפלו עליו שודדים ושדדו ממנו את הכסף, ועל פי נס לא השגיחו באחד משקיות הכסף והיא נשארה אצלו, כשהגיע הסוחר אל הישוב הסמוך, שכר מיד איכרים שירדפו איתו אחרי הגזלנים, אותה שעה נדר נדר שאם יהיה השם יתברך בעזרו להציל את ממונו, הוא מבטיח להפריש מעשר לצדקה, תפילתו אכן נשמעה ונתקבלה, וכספו הוחזר, והסוחר נסע לביתו שמח וטוב לב.
כשבאו אצלו גבאי צדקה לגבות את המעשר שאותו התחייב מבעוד מועד, נתעורר ביניהם דין ודברים, הסוחר טען שהוא חייב לתת מעשר רק משבעת השקיות שנגזלו ממנו שאותם הצליחו אחר כך להשיב אליו בדרך נס, כי הרי בשקית השמינית לא נגעו השודדים לרעה כלל.
לעומת זה טענו הגבאים שהוא טועה טעות גמורה, ושהוא חייב לתת מעשר גם מן השקית השמינית, משום ששקית זו היא היא הגורמת לכל עיקר הנס, ואלמלא נשארה לו שקית שמינית זו, לא היה לו במה לשכור את האנשים לרדוף אחרי השודדים, ושוב לא היה ביכלתו להציל אפילו פרוטה אחת מכל אותם שקי זהב.
ואם כך הוא הדבר גם בנס פך השמן, שאלמלא הנס הזה שהיוונים פשפשו בכל בית המקדש, ועם כל זה לא מצאו את פך השמן הזה ולא נגעו בו, הרי לא היה שמן כלל שיחול בו הנס להאיר שמונת ימים לזכר הנס הראשון הזה, שגרם לשאר הניסים, אנו כוללים בין ימי החנוכה גם את היום הראשון מחמת כך.
חידוש מופלא שגם בראשון לא היה שמן כלל
דבר מופלא מצאנו בשבלי הלקט [ר"ח, קעד] שהביא שני טעמים מדוע גומרין את ההלל בחנוכה, לרש"י משום שחלוקה בנירותיה, ולרבי בנימין שכל יום נעישה נס חדש שנתמלא הפך לאותו יום, וזה מבאר את הנידון איך היה הנס של פך השמן, האם ביום הראשון כבר נתמלא הפך שמן שיהא מספיק לשמונה ימים, או אולי בכל יום נוצר שמן לאותו יום, דהיינו שהפך התרוקן ושוב נתמלא בדרך נס בכל יום, ולכאורה בזה נחלקו שני הטעמים שהובאו בשבלי הלקט, לדעת רש"י הנס היה ביום הראשון לכל שמונת הימים, ולכן התקשה מדוע גומרים את הלל בכל יום ויום, ועל כך תירץ משומ שכל יום חלוק בנרותיו כסוכות שגומרין את ההלל משום שכל יום חלוק בקרבנותיו. אך לטעם רבי בנימין הסובר שבכל יום ויום נעשה נס חדש לאותו יום, שהרי מצאו פך קטן ומשמע שלא היה מקום לשמן יותר מיום אחד, וכל יום נתמלא הפך מחדש, וכך נראה גם מהמשך הדברים שכתב שהרי הנס נתחדש בכל יום, ומשמע שבכל יום אותו פך שמן קטן נתמלא מחדש, ולכן אומרים הלל כל יום על חידושו של נס.
ומעתה, ענין זה אם הנס היה ביום הראשון שנתמלא הפך בשמן לשמונה ימים או שבכל יום נתמלא מחדש וכמו שנתבאר הוא מחלוקת הראשונים, ומעתה נדקדק בלשון הגמרא שלא מצאו 'אלא פך אחד של שמן', ולא אמרו בקיצור 'פך אחד שמן', ללמדך שהפך היה ריק באותו יום, ומצאו רק פך שמיועד לשמן אבל לא היה בו שמן, ונמצא שהנס היה גם ביום הראשון. ומה שאמרה הגמרא 'ולא היה בו אלא להדליק יום אחד', שהפך היה קטן כלשון השבלי הלקט, וזה מה שאומרת הגמרא שהפך הריק שנמצא הוא היה פך קטן שאין בו מקום לשמן עבור יום אחד, וממילא ברור ומובן למה בכל יום היה צורך לנס חדש שיתמלא בשמן לאותו יום, כי לא היה בו מקום ליותר שמן מכך, ונמצא שבכל יום ויום נעשה נס זה של מילוי השמן כולל היום הראשון.
חידוש מופלא שח החידושי הרי"ם
חידוש מופלא שח החידושי הרי"ם בשואלו אודות מהות החג שרק במצוותו מצינו את המושג 'מהדרין מן המהדרין', יותר מכל מצוה אחרת שלא מצאנו כן, והחידושי הרי"ם יישב זאת בהקדם קושיא נוספת – לכאורה לאיזה צורך הוזקקו לנס לכל השמונת ימים, הרי היתה בידם הברירה לחלק את חצי לוג השמן לשמונה חלקים ולהדליק עם פתילות דקות מאד שכך תוכלנה לדלוק שמונה ימים תמימים, ובהכרח הטעם שלא עשו כן, זהו משום שחפצו שההדלקה תיעשה בדרך יופי ובהידור, ולכן העדיפו להדליקם בפתילות מהודרות וספוגות בשמן, לפיכך מקפידין במצוה זו יותר מאחרות שתהיה על דרך מהדרין מן המהדרין.
ובזה העלה ארוכה ליישב קושיית הבית יוסף, שעצם הדבר שממנו למדו ההידור לכל יתר הימים, הוא המשמעות המיוחדת שהיה בנס היום הראשון, שלימד על ההידור בכל ימי החנוכה ולדורי דורות, שבני ישראל מהדרין בה עוד ועוד.
ונסיים בתירוצו של מרן הגרי"ג אדלשטין שליט"א על השואלים על הב"י איך חילקו השמן לשמינית אם לא די להדליק מעט, שהלימוד 'מערב ועד בקר' אין הכונה דהמצוה היא דוקא שידליק מערב עד בקר ואם לא נתן בו שמן רק לחצי לילה או פחות לא קיים המצוה כלל, אלא הפירוש מערב עד בקר שמשך המצוה הוא מערב עד בקר, ואם דלקה אפילו פחות משיעור זה, קיים המצוה עד זמן כלות הדלקתה.
תודתינו נתונה להרה"ג הלל מן שליט"א מרבני ישיבת נתיבות חכמה