זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן (בראשית מ"ט, י"ג)
הברון רוטשילד הראשון היה יהודי חרדי שהתגורר בפרנקפורט, בבית גדול ומרווח. מדי פעם היה מארח בביתו רבנים, ובסוף ימי האירוח ערך להם סיור בכל הבית וביקש שיאמרו לו מה עליו לתקן, האם יש בביתו איזה דבר שלא על פי ההלכה.
בהזדמנות אחת התארח בביתו אחד מגדולי ישראל, וגם לו נערך הסיור בבית. כשנשאל בסוף מה הן הערותיו, נענה ואמר לבעל הבית: "הכל נגד התורה!"…
"הכיצד?!", תמה הברון, והרב הסביר: "כתוב בתורה "וישמן ישורון ויבעט", ואצלך לא רואים זאת. "וישמן ישורון", רואים. אבל אינך בועט…"
להושיבי עם נדיבים
במעלתם הגדולה של מחזיקי התורה אמרו חז"ל (אוצר המדרשים, עמוד 235): "'זבולון לחוף ימים ישכן', שיהא תגר ויורד בספינה ומביא סחורה ונותן לתוך פיו של יששכר שהיה עוסק בתורה. וכן משה רבינו אמר: 'שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך' (דברים לג, יח), ולפיכך אמר שלמה בחכמתו (קהלת ז, יב): 'כי בצל החכמה בצל הכסף'".
מהפסוק "בצל החכמה בצל הכסף" למדנו, כי המקום המוצלח ביותר להשקיע בו, הוא להיות מחזיק תורה של תלמיד חכם היושב והוגה בתורה' ועל ידי זה יזכה ל"בצל החכמה בצל הכסף" – הקדוש ברוך הוא ילמד אותו את כל התורה של ה'יששכר' שלו!
מעשה בנדיב שתרם מכספו להחזקת תורה בישיבת סלבודקה, וכדי להוקירו הזמינוהו לארוחת צהרים חגיגית אחרי שיעורו של רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל. נדיב זה החליט שאם הוא כבר בא, יקדים וישמע את השיעור. והנה פותח רבי יחזקאל בדברי הגמרא, וכיד ה' הטובה עליו מסביר את שיטות הראשונים בסוגיא, ואז ציטט את הרמב"ם, שדעתו בסוגיא שונה והקשה שהרמב"ם לכאורה סותר את עצמו וכו' וכו'.
הבחורים מתענגים על כל מילה, ומיודענו הגביר, שכמובן לא מונח בסוגיא ולא יודע ולא מבין מה רוצים מהרמב"ם, הרי הוא היה יהודי טוב… ומדוע אומר הרב שהרמב"ם סותר את עצמו?…
הנדיב הרגיש מחנק, ושאל את הבחור היושב לידו: "מתי הרב יסיים?" ענה לו הבחור בתנועת יד שאומרת: "עוד הרבה זמן…" הנדיב שחרר מעט את קשר העניבה, פתח את החפתים, קיפל שרוולים, ולא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב שעמום. בסופו של דבר הסתיים השיעור, אז התרומם ממקומו בשמחה והתכונן לסעודת הצהרים שתערך בצוותא עם הגאון רבי יחזקאל אברמסקי.
נו… מה מבטיחים לתומך תורה שכזה? שבעולם הבא יישב ליד הגאון רבי יחזקאל אברמסקי?… מה הוא יעשה שם?… שם הרב לא יסיים את השיעור אף פעם… איזה מין גן עדן זה? על כורחך צריכים אנו לומר, ש"בצל החכמה בצל הכסף" הכוונה שהקדוש ברוך הוא ילמד את אותו 'זבולון' – מחזיק תורה, את כל התורה של ה'יששכר' – התלמיד חכם אותו הוא החזיק בימי חייו!
ומעשה היה עם אדוננו רבי חיים מוולוז'ין, אבי הישיבות, שאחד מתומכי ישיבתו נפטר, ולפני מותו ביקש מרבי חיים שילמד משניות לעילוי נשמתו. רבי חיים קיים את הבטחתו ולמד משניות, עם כל העומק הטמון בהן, הפלפולים, הקושיות והתרוצים, עד שהגיע למשנה אחת שבה נתקל בקושיה שלא ידע תירוץ עליה. והנה נפלה עליו תרדמה ובחלומו הוא רואה את אותו "זבולון", שבא והסביר לו את המשנה המוקשית.
כשהתעורר רבי חיים משנתו אמר למקורבו: "ידעתי שמלמדים ל'זבולון' את התורה, אבל לא ידעתי שכל כך מהר"…
(מתוך 'ומתוק כאור' – הגדה של פסח)