הנר של הרבי
אנחנו כבר עומדים בס"ד בסוף של המגיפה הנוראה אי"ה החיסונים כבר מגיעים אבל בימים האלה, ימי החנוכה, כך נראה, זה עדיין איתנו לא כולם יכולים להיות בכל מקום שהיו רגילים בכל השנים. אבל, מורי ורבותי: האש של נר החנוכה של כל יהודי שאנחנו עומדים להדליק, האש של נרות החנוכה של הצדיקים שידליקו בביתם, האש הזו מאירה לכל אחד בביתו, לכל יהודי היכן שהוא רק נמצא אנחנו סמוכים ונראים להילולא רבא של הרבי הקדוש רבי ברוך ממז׳יבוז׳ ביום כ' כסלו
זכינו ב"ה השנה להיות אצלו בציון במעז'בוז, הוא קבור ליד הסבא הגדול שלו, רבינו אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש זי"ע
התפללנו שם ברוב עם לישועת הכלל והפרט ספר עליו סיפור קצר שיכול ללמד אותנו איך להתחבר להדלקה של הצדיק מכל מקום ובכל מצב.
היה זה הלילה הראשון של חנוכה. באוקראיינה קור אימים. חורף סוער. ממש עכשיו ראינו שהמזג האויר בימים אלו הוא מינוס 3 מעלות עד מינוס 7 מעלות. ממש קר. ובתוך הביהמ"ד של הרבי ר' ברוך חם ונעים.
ציבור לא גדול עומד סביב הרבי ומתבונן ברבי מטיב את הנרות, מברך בדחילו ורחימו ומדליק את הנרות.
ידוע שפעם היה הרה"ק ר' אשר מסטאלין זי"ע אצל הרבי ר' ברוך בחנוכה, ור' אשר מסטאלין ראה את הנרות חנוכה שלו, את ההדלקה שלו והרבי מסטאלין היה אומר באידיש: "א קליין יודאלע, מיט א קליין לעכטעלע, און א שטילע ברכה און עס דער לייכט אין אלע עולמות" יהודי קטן, עומד עם נר קטן, אומר בשקט את הברכות, וזה מאיר את כל העולמות! לא ברעש ה'.
הרבי ר' ברוך מסיים את ההדלקה, את אמירת ״הנרות הללו״, ולפתע מבחינים החסידים שהשלהבת הקטנה מתחילה לרצד בעצבנות.
חשבו אולי יש איזה חלון פתוח, אולי הרוח נכנסה משם, או אולי יש דלת פתוחה אך לא, הכל סגור ומסוגר, אין שום משב רוח, אבל השלהבת קופצת! ולפתע השלהבת נהיית קטנה יותר ויותר, ונראה שהשלהבת נעלמת לגמרי. החסידים הביטו במחזה המופלא כשהם משתוממים, ממתינים לראות כיצד הרבי יגיב. האם יסתמך על כך שכבתה אין זקוק לה, או שמא ידליק את הנר מחדש ובכלל: מה בדיוק קרה לנר. איך הוא לפתע כמו נעלם, הוא לא נכבה כמו שנר נכבה.
ואילו הרבי– הוא נשאר עומד על מקומו מבלי לזוז, הרבי שקוע בהרהורים, והוא עדיין מביט אל החנוכיה, אל המקום שבו הייתה אמורה השלהבת להיות השעון מתקדם לאט לאט. הרבי ר' ברוך מתיישב ועורך טיש הוא פותח בשירת ״מעוז צור״, והחסידים מצטרפים אליו בשירה נלהבת. החסידים הוסיפו ושרו משירי חנוכה, האזינו לדברי אלוקים חיים שהרבי אמר. בספר בוצינא דנהורא מופיעים דברים עילאיים ונשגבים מאוד שהרבי ר' ברוך אמר בחנוכה הרבי ר' ברוך גילה גם שימי החנוכה זה סוף וגמר החתימה בזמן זה זוכים כולם לגמר חתימה טובה וזה הקשר של חנוכה עם הימים טובים שעברו
הוא גם אמר שכמו שאדם עומד בחנוכה במצבו הרוחני – כך הוא גם עומד בשבועות כי שניהם הם בחודש השלישי, וזה היסוד של "כי נר מצוה ותורה אור", ששניהם מגיעים אחרי שלשה חדשים, הנר מצוה – אחרי תשרי, והתורה אור – אחרי ניסן. זה רעיון מאוד עמוק.
אך אנחנו נמצאים באמצע סיפורף ולכן לא נאריך בזה, רק נציין שבחסידשע ספרים מובא ששבועות זה תורה שבכתב וחנוכה זה תורה שבעל פה, כך כתוב במגן אברהם מטריסק. הבני יששכר גם עומד על הקשר בין חנוכה לשבועות, ומציין שלכן אוכלים בשניהם מאכלי חלב.
אבל אנחנו אצל הרבי ר' ברוך: החסידים יושבים כעת בשולחנו של הרבי ר' ברוך בעיצומו של ליל חנוכה, רגשות נעלים, השעה כבר מתקרבת לחצות הנה אחד החסידים קורא לפתע בהתרגשות עצומה: ״רבי, רבי! הנר חזר!״ כל החסידים לא יכלו שלא להסתובב ולהסתכל הם מסתכלים על החנוכיה בפליאה גדולה ואכן הם רואים: האור הקטנטן מרצד במקומו. הנר דולק כאילו לא עברו כמה שעות מאז שהדליקו אותו כאילו הוא לא נעלם לפתע.
גם הרבי ר' ברוך הסתכל על החנוכיה, ואז אורו פניו באור יקרות והוא אמר: ״טייערער חסידים, חסידים יקרים, כדאי לנו לחכות עוד כמה דקות״, כך אמר. סתם ולא פירש. עוברים כמה רגעים שנראים כמו נצח ולפתע נשמע קול רעש מתקרב. רעש של עגלה רתומה לסוס. עגלה נעצרת ליד הבית מדרש של הרבי רבי ברוך. הדלת נפתחה ואחד החסידים שהתגורר בעיירה קטנה ורחוקה נכנס פנימה.
בגדיו של החסיד היו לא מסודרים. פניו העידו כי עבר עליו משהו.
ובכל זאת: העיניים של החסיד זהרו והאירו! החסיד ניגש אל הרבי ר' ברוך לקבל ברכת ״שלום עליכם״, "אגוטען חנוכה"
הרבי מקבלו במאור פנים מיוחד ביותר הרבי מבקש ממנו שיפנה להתפלל תפילת ערבית, שידליק נר ראשון של חנוכה, ואחר כך יחזור לטיש. כך עשה החסיד.
התפלל מעריב, הדליק נר ראשון והתיישב סמוך לשולחן. אז פונה אליו הרבי ר' ברוך ואומר לו: תספר לכולנו את מה שעבר עליך היום. החסיד פותח בסיפור מרתק וכל החסידים מטים אוזן ומקשיבים בדריכות: כבר לפני כמה ימים יצאתי לדרכי במטרה להגיע אל הרבי. רציתי להיות במשך כל ימי החנוכה במחיצת הרבי. הייתי אמור להגיע לכאן כבר אתמול, יום לפני נר ראשון של חנוכה.
אבל אז קרה מה שקרה: אתם בוודאי יודעים שמזג האוויר בחוץ קר וסוער, סערה עצומה, מאוד קשה לנסוע, השלג קפא על הכביש והכל מחליק ומסוכן,
האמת היא שהיה עלי לעצור באיזה אכסניה, באיזה פונדק, ולהמתין שמזג האויר ישתפר, ולפחות לא לנסוע בלילות, אבל אני הייתי חסר סבלנות, כבר השתוקקתי להיות אצל הרבי, ידעתי שאם אמשיך לנסוע הלאה, גם בשעות הלילה, ככה יחד עם הכפור, אוכל להקדים ולהגיע לכאן עוד לפני חנוכה, החלטתי לקחת סיכון ולהמשיך לנסוע! הרבי ר' ברוך מקשיב ונאנח: אוי, זו טעות גדולה, הרי אסור לאדם להכניס את עצמו לכלל סכנה. והחסיד ממשיך ומספר: לא עבר הרבה זמן עד שהבנתי את הטעות החמורה.
אני נוסע בתוך היער, חושך ואפילה, אני שומע לפתע רעש מוזר. עוד לפני שאני קולט מה קורה, עולים על העגלה כמה שודדים בריונים חסונים תופסים בי ומפילים אותי מהעגלה. הם כנראה חשבו שאני סוחר עשיר, הם היו בטוחים שיש לי ארנק תפוח במיוחד.
אבל מה הם מצאו? קצת בגדים, חנוכיה שמן זית ופתילות, הם חשבו אולי אני מחביא את זה באחת מפינות העגלה, ולכן הם חיפשו בכל ירכתי העגלה במרץ רב כשלא מצאו התחילו להכות אותי כדי שאגלה להם היכן הכסף, היכן הרכוש הרב, כמובן שלא היה לי מה לגלות ואז הם החליטו לקחת אותי אל ראש השודדים. הוא בוודאי יצליח לחלץ ממני את הכסף.
הם התיישבו על העגלה והתחילו לדהור במעמקי היער עד שהם הגיעו לבקתה נסתרת היטב, שם היה מקום המסתור שלהם
הם הורידו אותי מהעגלה והעמידו אותי לפני ראש השודדים, פרא אדם אמיתי, מגודל וענק. הוא ביקש ממני את הכסף…
וכשעניתי לו שאין לי כסף, הוא התחיל לחקור אותי: אם כך, מה בדיוק הביא אותי להסתכן בנסיעה לילית ליד היער. אני מצידי אמרתי לו את האמת: סיפרתי לו שאני נוסע לרבי ממעז'יבוז, כי אני רוצה להיות אצלו בחנוכה, אבל הוא לא היה יכול להאמין לסיפור כזה, שזו תהיה הסיבה לנסיעה בהולה באישון לילה בתוך היער, בקור המקפיא. חייב להיות, כך הוא צעק, שהיה לך איזה הזדמנות עסקית טובה, ולקחת אתך כסף בכדי לעשות זאת. שוב ושוב ניסיתי לשכנע אותו כי אני דובר אמת, אך לשווא.
בסוף זרקו אותי השודדים לאיזה בקתה נטושה שהייתה סמוכה לשם, קשרו לי את הידיים והרגליים ועזבו אותי בקור. מרוב חולשה נרדמתי. עברו שעות רבות שהייתי בבקתה, עד שראש הכנופיה נכנס פנימה והעיר אותי בגסות. הוא שוב ניסה לחקור אותי. ושוב חזרתי על דבריי הראשונים. הפעם גם ניסיתי לתאר באוזניו ברגש רב את ההרגשה היהודית והחסידית של חסיד אצל רבו בימי חג החנוכה. כדי שגם מוחו הגס והמגושם יקלוט משהו סיפרתי לו כמה סיפורים על גדולת הצדיקים. סיפרתי לו שהצדיקים תלמידי הבעש"ט ממשיכים את דרך החסידות, דרך שמקדשת את הרוחניות, ואני נסעתי לנכד של הבעש"ט. סיימתי לדבר ואני רואה דבר פלא ראש השודדים שקוע בהרהורים. עברו כמה שניות. הוא התנער מהמחשבות שלו, ואומר לי:
מוצא חן בעיני הסיפורים שלך אבל אני חייב לבדוק אם זה באמת כך: האם באמת הרבי שלך הוא כ"כ גדול, כי אז בוודאי הוא יבוא לעזרתך בכל מצב אנחנו נעשה את הנסיון הבא: אתה בוודאי יודע שהיער הזה שורץ סכנות מכל הסוגים. יש כאן זאבים רעבים ושאר חיות טרף. יש כאן בורות עמוקים ומסוכנים בפרט עכשיו שיש גשמים ורוחות לכן, אנחנו נחזיר לך מה שלקחנו ממך ונשחרר אותך, ואתה תלך לרבי שלך. יש לך סיכויים למות הרבה יותר ממה שיש לך סיכויים לחיות. אבל אתה הרי מספר שהרבי שלך עושה ניסים, אם כן, אנחנו ננסה לראות האם הרבי שלך יעזור לך. אני כמובן נבהלתי מאוד, אבל החלטתי לשים את מבטחי בהשי"ת ועבדיו הצדיקים אמרתי לראש השודדים: כן. אני רוצה ללכת לרבי, ואתה תראה שאני אשאר בחיים בעז"ה!
ראש השודדים המשיך ואמר: איך נדע שהגעת בשלום? קח ממני את הבגד הזה שלי, בגד שאין כדוגמתו, בגד מיוחד שלי,
וכשתגיע למעז'יבוז, לרבי שלך, לפני הכניסה לעיר, יש שלט עם שם העיירה ומאחורי השלט יש בור לתוך הבור הזה תזרוק את הבגד הזה אני כבר ישלח את האנשים שלי שיבדקו האם הבגד שלי יהיה שם אם אכן הם ימצאו את זה – זה יהיה סימן כי הגעת בשלום, במקרה כזה – אני מפרק את כנופיית השודדים ואחזור למוטב! ואם לא – אדע שאין שום אמת בדבריך, ואני כמובן אמשיך במעשיי השודדות. כמובן שמצד אחד, הייתה לי שמחה גדולה שמשחררים אותי, אבל מצד שני היה לי פחד גדול: הרי ידעתי שהוא צודק והיער הזה מסוכן נורא נוראות!
הם החזירו לי את העגלה והסוס אני יוצא לדרכי, כבר היה לילה, וזה הלילה הראשון של חנוכה, הלילה היה חשוך ומכל עבר נשמעו יללות זאבים המשחרים לטרף. אין לי מושג להיכן לנסוע, להיכן להתקדם הסוס שהיה אמור למשוך בעגלתי עצר מלכת, כי לא היה לפניו שביל או דרך, ואני עומד לבדי, אני והקב"ה. אני מעלה בראשי את דמות דיוקנו של הצדיק ומחכה לנס.
ואז זה קורה: בתחילה הייתי משוכנע שזה דמיון. אבל זה היה אמיתי לגמרי… לפני העגלה הופיעה פתאום שלהבת קטנה, דקיקה.
השלהבת החלה לנוע קדימה, והסוס כמו מהופנט, הולך בעקבות השלהבת. הולך והולך, כאילו שביל נפתח בעבורנו,
מסביב חיות טרף שקולותיהם נשמעים, בורות עמוקים, ואילו הסוס והעגלה מתקדמים אני אומר פרקי תהלים וכך כמה שעות טובות
עד שאני מוצא את עצמי מחוץ ליער. סמוך למעז'יבוז. אני מגיע אל הכניסה לעיירה, זורק לתוךהבור את הבגד של ראש השודדים,
השלהבת עדיין נמצאת ממשיכה לכוון אותי אל הבית מדרש של הרבי ורק כשאני פותח את הדלת – היא נעלמת!!!
אני הגעתי בשלום. מי ייתן וגם השודד יעמוד בדיבורו ויחזור למוטב. החסיד סיים את סיפורו המרטיט. וכל העיניים הופנו שוב אל השלהבת הקטנה של נר החנוכה שעמדה לדעוך, לאחר שסיימה את תפקידה.
רבותי, השלהבת של הרבי נראית גם אלינו למי? למי שרוצה באמת: לכל קוראיו באמת! יש רעיון חסידי נפלא על מה שאומרים אחרי ההדלקה: הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד! מה ההבדל בין להשתמש עם נר לבין לראות נר?
מי שרוצה להשתמש לאור הנר – צריך להתקרב אל הנר! רק כך הוא יכול לראות היטב את האותיות שבספר או שאר הדברים שרוצה לעשות לאור הנר. כשמתרחקים מהנר – אי אפשר להשתמש לאורו. אבל לראות את הנר בעצמו – זה אפשר אפילו אם עומדים רחוק מאד מן הנר, אפילו כשעומדים בחושך. כי אכן זה המסר של חנוכה: מרחוק ה' נראה לי האור של חנוכה מביא אור מיוחד לרחוקים, לאלה שלא נמצאים סמוך, גם כאלה שרחוקים בעצמם וגם כאלה שהרבי רחוק מהם, הם לא נמצאים סמוך, השלהבת של הרבי נודדת ומגיעה לכל אחד, גם לרחוקים, והיא מאירה לנו את הדרך באור הגנוז, הלוואי שנזכה לנצל את האור הזה, את השלהבת הזו וללכת לאורה, וכך להינצל מכל הסכנות שביער.