זבחים דף מא:
כוונה לשמה בתחלת העשיה
דנו הפוסקים בעשיית ציצית שצריך להיות לשמה, וכן עיבוד תפילין צריך להיות לשם קדושת תפילין, וכן כתיבת סת"ם צריך להיות לשם קדושה, ואפיית מצות לשם מצות מצוה, האם צריך כל הזמן לומר ולחזור ולומר לשם מצות מצוה, או שמספיק שבתחילת העשייה יאמר שעושה לשמה וממילא כל המשך העשייה נחשב לשמה שכל העושה על דעת ראשונה הוא עושה.
קושיא בענין על דעת ראשונה
הנה בדף ב: אומרת הגמרא שאף אם לא אומרים בקדשים שסתמא לשמה בכל זאת מועילה מחשבתו בתחילה לכל ההמשך שיחשב לשמה משום ש"כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה", ובעוד שבדף ב: מופיע כלל זה כדבר פשוט ומוסכם, הנה בסוגייתנו (דף מא:) לגבי פגול במנחה הניתרת בקומץ ולבונה והפגול נעשה בשניהם, אם פיגל בשעת קמיצה ואח"כ בלבונה עשה בשתיקה, לדעת רבי מאיר המנחה מפוגלת משום ש"כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה", ואלו דעת חכמים שאינה פיגול, והלכה כמותם, הרי שהם חולקים על הכלל ש"כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה".
שתי דרכים והיוצא מביניהם
ויש בזה שתי תירוצים שיש מהם השלכות הלכתיות:
- הקרן אורה (דף ב:) תי' שרק לגבי לשמה שהוא מחשבת היתר, וזהו מצות הקרבן לכן מבינים שעל דעת ראשונה עושה, אכן בפיגול הדבר אסור מן התורה לפגל, ממילא אין לתלות שימשיך במחשבות עבירה.
- בח"י הגרי"ז מבריסק תי' שלגבי לשמה המצוה שיעשה את ההקרבה לשמה כראוי לקרבן, וזה רק ענין של כוונה נכונה בזה מועיל לומר ש"על דעת ראשונה הוא עושה", וביאר בזה מתיקות לשון רש"י בדף מא: שכשביאר דעת חכמים שסוברים שאינו פיגול שלא הולכים אחר דעת ראשונה, ביאר שמחשבה בקדשים היא דיבור, וכוונתו שכיון שפועל דין חדש חייב להיות דיבור ולא מחשבה ולכן לא אומרים על דעת ראשונה.
העולה לדינא מבין שני התירוצים – כוונה הפועלת ענין חדש ואין בו איסור, שלפי תירוץ הקרן אורה בכל דבר שהוא מותר מועיל דעתו הראשונה, אך לפי תירוץ הגרי"ז זצ"ל לא מועילה דעתו הראשונה לפעול ענין חדש אף אם אין בו איסור.
התר עיסקא – על-דעת ראשונה
ובזה יוצא בדין "היתר עיסקא" כללי שאדם חותם שכל מו"מ שיעשה יהיה ע"פ היתר עיסקא אם מועיל על כל מה שיעסוק בעתיד, שהזכרנו (בגליון פרשת אחרי קדושים) שנחלקו בזה הפוסקים, דעת האדמו"ר מלובלין הגר"ע איגר זצ"ל בספרו תקות רבים שיועיל בדיעבד גם אם לא יזכיר בשעת העיסקא שכוונתו בתורת היתר עיסקא, מכח הדין ש"על דעת ראשונה הוא עושה" והסכימו אתו רבים מגדולי דורו, והגר"א קוטלר זצ"ל פקפק בזה מכח הקושיא שבסוגייתנו מבואר שנחלקו בזה חכמים על ר"מ, וכתב שכשמפרש שמכוון על כל מה שיעשה מועיל לכל הדעות אכן נתבאר בזה תי' האחרונים שלקרן אורה מועיל ולהגרי"ז יש לדון שלא מועיל או שכיון שפירש מועיל ועוד פקפק מכמה טעמים והסכים עמו חמיו הגרא"ז מלצר זצ"ל בעל האבן האזל.
להלכה:
בשו"ע הלכות ציצית סי' י"א כתוב שבעשיית ציצית צריך לומר "בתחילת" עשייתו שהוא לשמה, וביאר הגר"א שמספיק לומר בתחילה מכח הכלל שעל דעת ראשונה הוא עושה, וזה כפי שנתבאר שמועיל בכוונת לשמה דעתו הראשונה.
וכ"כ השו"ע בסי' ל"ב לגבי כוונת עיבוד הקלף ולגבי כוונת הכתיבה שיאמר בתחילת העשייה שעושה לשמה.
וכתב הבה"ל (סי' י"א) שאם אומר בפירוש שכל מה שיעשה יהיה לשם מצוה בזה עדיף ומועיל גם בלי הטעם שעל דעת ראשונה הוא עושה, שדין דעתו הראשונה מדובר כשהתחיל את עשייתו כהוגן ולא פירש שממשיך כן, ובכל זאת אומרים שמסתמא כוון למה שאמר בתחילה, אבל כשפירש שכל מה שיעשה יהיה לשמה בודאי כשר, והוכיח זאת מתוס' בזבחים דף ב: וכ"כ הגר"א קוטלר לגבי היתר עיסקא שכיון שמפרש בפיו על כל מה שיעסוק מועיל גם לדעת רבי מאיר בסוגייתנו, {אך פקפק מטעמים אחרים ע"ש}.
העולה להלכה למעשה:
היתר עיסקא
- לגבי היתר עיסקא לכתחלה גם אם חתם היתר עיסקא בודאי יש לפרש על כל עיסקא שעושה שיהיה ע"פ ההיתר עיסקא שחתם, וכן מורה מו"ר ראש בית ההוראה לעניני ריבית הגר"פ וינד שליט"א בשטרות היתר עיסקא שפרסם לציבור, מאחורי כל שטר מודגש כי יש להקפיד לפרש בכל עסק שהוא ע"פ היתר עיסקא, ואם שכח לפרש יש אומרים שמועיל בדיעבד ויש סוברים שאינו מועיל.
עשיית ציצית ותפילין
- בעשיית ציצית ותפילין יש לומר בפה שעושה לשמה, ומועיל לומר בתחילה ואין מעכב לומר שוב, כיון שעל דעת ראשונה הוא עושה.
אפית מצות
- באפיית מצות רגילים לומר בתחילת עסקו במצות כל מה שאני עושה יהיה לשם מצת מצוה, ובזה מועיל גם בלי הדין של דעתו הראשונה.
חתימת העושים תפילין – "עטרת תפילין"
- מנהג יפה ראיתי במכון עטרת תפילין בחיפה לעשיית בתים ללא קפלים, שכל העוסקים בעבודת הקודש בכניסתם למכון בתחילת היום אומרים שכל מה שאעשה יהיה לשם קדושת תפילין וצריכים לכתוב זאת על דף עם שמות העובדים ולחתום בחתימת ידם, ובכך סמוכים ובטוחים שלא ישכחו מלעשות לשמה.