"פעמים שאדם נכשל בעוון ומתרגל בו מצד שהוא רואה שדבר זה הוא הפקר בעיני הרבה מחבריו ולא נחשב בעיניהם לעוון כלל, ועל כן נתרשלו ידיו משמירתו. ודבר זה דומה לאחד שהיה מלך בכיפה, וַיתלקטו איזה פתיים בין התנור וכיריים, וַיאמרו איש לרעהו למה לנו עול המלוכה? נפעול בנפשנו שהמלוכה הפקר! היה שם פקח אחד, וַיאמר להם: שוטים שבעולם! וכי בשביל שאתם מרמים בנפשכם, תֵּעשה המלוכה הפקר? והלא המלך הזה יש לו כמה אלפי אלפים עבדים גבורים, ואחד מהם יוכל לקעקע את כל העיר אשר אתם בה! ועל כן, חִדלו ממחשבותיכם הרעות, ועִבדו מלככם, וייטב לכם.
ואף כאן בעניננו – הלא השי"ת הוא מלך על כל העולמים, ויש לו כמה אלפים רבבות כתות של מלאכי השרת שעומדים תמיד לפני כסא כבודו יתברך, ויש מלאכים שמידתם כמה אלפים פרסאות, וכולם חלים וזעים מפניו, וברגע אחת כולם מקדשים שמו יתברך בכל יום. וכשצר סנחריב על ירושלים, שלח הקב"ה מלאך אחד, וברגע אחד המית את כל מחנהו, אשר היה גדול מאד – מאה ושמונים וחמשה אלף, שהפחוּת שבהם היה ממונה על שני אלפים! ואם כן, איך יחשוב האדם בנפשו שצווי השי"ת מלך כל העולמים יהיה הפקר מפני שנמצאו איזה שוטים שאינם חסים על נפשותם ופועלים בעצמם לעבור על דבר ה'? והרי הם כמו הפתיים הנ"ל. אלא, צריך לידע ולזכור תמיד מה שאמר הכתוב בספר מלאכי: כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא… וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ".
[תפארת אדם פרק ח]