האם מותר לגוי לאכול מעיים של נבלה. האם מותר למכור נבלות וטרפות לגוי.
במשחטות שבזמננו ששוחטים כמויות ענק של בהמות ועופות עבור הציבור, ויש אחוז ניכר של נבלות וטרפות, יש הסכם מסחרי למכור את הנבלות והטרפות לגוים ובכך לכסות במעט את העלויות וההפסדים שבזה.
האם מותר למכור לגוי את המעיים
ויש לברר האם אכן מותר לגוי לאכול את הנבלות והטרפות או שיש חילוק בין נבלה לטריפה ובין בהמה לעוף, ואף שהגוים אינם "שומרי מצוות" יאסר לנו למכור להם משום לפני עוור.
איסור המעיים והריאה לגוי
והנדון הוא במה שמבואר בסוגיא בחולין (דף לג.) שלדעת רב אחא בר יעקב אליבא דריש לקיש אסור להאכיל גוי מהאברים הפנימיים של הבהמה, כיון שבשעת שחיטה לאחר שנחתך הקנה, הריאה שתלויה בו כאילו נפרדה ומונחת בסל [דיקולא], וכיון שהבהמה עדיין מפרכסת יוצא שבשר או אבר שנחתך ממנה בשלב זה קודם שמתה נחשב אבר מן החי כדין כל בשר שחתכו מהבהמה בחייה שנאסר באכילה ליהודים, וגם לגויים אסור משבעה מצוות בני נח, וליהודים שיש מצות שחיטה, השחיטה מוציאה מידי אבר מן החי אף בעודה מפרכסת, אבל לגוי אין היתר שחיטה. אמנם הגמרא דוחה שיטה זו מכח ברייתא שמתירה לחתוך בשר מן הבהמה השחוטה בעודה מפרכסת ולהמתין עד שתצא נפשה ומותר בין לישראל בין לגוי.
והרמב"ם בהלכות מלכים פ"ט הי"ג פסק שאסור לגוי, והרשב"א תמה עליו מהסוגיא, ופסק הטור יו"ד סי' כ"ז שלאחר שחיטה מותר להאכילה לגוי גם את הבשר שנתלש בעודה מפרכסת וכן התיר להאכיל את המעיים לגוי, וכתב הש"ך סי' ז"ך סק"ב שכל זה כאשר נשחטה הבהמה שחיטה כשרה שכיון שמותרת לישראל, ליכא מידי שמותר לישראל ואסור לגוי כטעם המבואר בגמרא, אך אם לא נשחטה כראוי כיון שאסור לישראל משום אבר מן החי גם לגוי אסור.
חילוק בין נבלה וטרפה
ובזה יש חילוק בין נבלה וטרפה, שהפרי מגדים כותב שאם השחיטה היתה כדין אלא שנמצא טריפה בריאות או בצומת הגידין שבזה השחיטה הועילה להוציא מידי אבר מן החי אף לגוי מותר, אך כשהשחיטה לא היתה כדין כגון שהסכין פגומה ואז הבהמה היא נבילה לא הותר איסור אבר מן החי ואסור ליתנו לגוי, וסיים שהעולם אינם נזהרים בזה.
דין אבר מן החי בעוף
עוד דנו הפוסקים האם גם בעוף נאסר אבר מן החי לגוי או רק בבהמה, שהרמב"ם כתב בפ"ט ממלכים הי"א שיראה לו שגוי אינו נהרג על אבר מן החי בעוף, ודנו הפוסקים האם כוונתו שמותר לגוי או שאסור רק שאינו נהרג, והראב"ד חולק וסובר שגם עוף אסור לבן נח האבר מן החי באיסור גמור.
מעתה דנו האחרונים לפי האמור יש איסור למכור לגוי בהמה שלמה בזמן שבני מעיה אסורים, וכשהיא נשחטה כראוי רק נמצאה טריפה בזה הפמ"ג מתיר כיון שהשחיטה מוציאתה מידי אבר מן החי, אך כשהסכין היתה פגומה והבהמה נבלה בזה אסור לכל הדעות להאכיל גוי מבני מעיה [והפרי חדש מתיר], ולגבי עוף תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד, ונתבאר שיש דעות שגם להרמב"ם אסור, והשאלה נשאלת על מה סמכו בכל הדורות למכור את הנבלות לגוים.
היתר החתם סופר
החת"ס כתב ליישב המנהג שמוכרים נבלות לגוי בדרך נפלא, שהרי רוב פעמים לא מצוי שהבהמה נבלה ודאית, וגם כשסכין פגום בפגימה ניכרת יש צד שהפגימה לא קרעה את הסימנים, אלא שליהודים הדבר אסור ולוקים על זה כיון שהבהמה בחזקת איסור ש ל"אינו זבוח" אך לגוי שלא נצטוה על השחיטה ועל איסור נבלה, הבהמה בחזקת היתר וכל ספק שמא השחיטה לא טובה יש לגוי חזקת היתר שאינה אבר מן החי, עוד הוסיף שגם כשמוכרים להם בהמות ועופות אין הכרח שיאכלו את המעיים והריאות כיון שבדרך כלל לא אוכלים אותם, ואין בזה איסור לפני עוור.
וסיים שמן המקרא יש להתיר שנאמר בדברים (פי"ד פסוק כ"א) לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה או מכור לנכרי וגו', הרי התירה התורה למכור את הנבלות, ובפשטות גם נבלה שנפסלה שחיטתה מותר למכור לו.