יום ראשון ב' באייר תש"פ
מי שקונה בשר של בהמה נקֵבה לצורך חג הפסח – האם מותר לו לומר "זה לפסח"?
כשמייעדים בהמה מסוימת לשחיטה לצורך אכילת הבשר בחג הפסח, ניתן לומר: "זה לחג", או: "זה ליום טוב" אבל לומר: "זה לפסח", משום שבכך נראה כאילו מקדיש את הבהמה לקרבן פסח; וכשאוכל את בשרה, הריהו דומה לאוכל בשר קדשים מחוץ למקום אכילתם. ואף על בשר של בהמה שכבר נשחטה, אין לומר כך, מפני שבכך נראה כאילו הקדיש את הבהמה בחייה לקרבן פסח.
איסור זה אמוּר גם לגבי בהמה שאינה ראויה לקרבן פסח, כגון נקֵבה, משום שבאמירה זו נראה כאילו הקדישהּ על מנת למוכרה ולקנות בכסף שיקבל תמורתה בהמה הראויה לקרבן פסח.
[שו"ע תסט, א, ומשנ"ב ב, ו־ד]
מי שהביא הביתה בשר לצורך חג הפסח והודיע: "זה לפסח" – האם הבשר מותר באכילה?
כאמוּר, אסור לייעד בהמה או בשר בהמה לפסח באמירה: "זה לפסח". ובדיעבד – יש אומרים שהבהמה או הבשר אסורים באכילה; אך לדעת רוב הפוסקים הם מותרים באכילה, משום שידוע שכוונתו לייעדם לאכילה בחג הפסח, כדרך בני אדם, ולא להקדישם לקרבן פסח; וכן הלכה.
ואף לכתחילה, מותר לומר: "דאס איז אויף פסח", דהיינו: "זה על פסח", משום שרק הלשון "לפסח", משמשת להקדשת בהמה לקרבן. וכך הדין גם בכל אופן שבו ניכר בבירור מתוך לְשון האמירה כי הכוונה לחג הפסח ולא לקרבן הפסח; וכגון במקום שנהוג לבטא את המילה 'פסח' בצורה אחת כאשר הכוונה לחג הפסח, ובצורה אחרת כאשר הכוונה לקרבן הפסח.
[משנ"ב תסט, א-ב, ושעה"צ א; ביאורים ומוספים דרשו, 1 ו־4]
האם מותר לייעד שק תפוחי אדמה לפסח באמירה: "זה לפסח"?
בהמשך לאמוּר: לדעת השולחן ערוך, האיסור לומר 'זה לפסח' אמוּר רק לגבי בהמה, או בשר בהמה, משום שהבהמה היא מין הראוי לקרבן פסח; אך לא לגבי מינים אחרים של מאכל, ואף לא לגבי עופות, למרות שניתן להקריב מהם קרבן.
ויש אומרים שהאיסור אמוּר גם לגבי עופות, דגים, וכל מאכל אחר שמייעדים לחג הפסח; מהסיבה האמורה לעיל, שבאמירה זו נראה כאילו מקדיש את המאכל על מנת למוכרו ולקנות בכסף שיתקבל תמורתו בהמה הראויה לקרבן פסח. ורצוי להחמיר כדעה זו.
אולם, בשעה שמייעדים חיטים או קמח לאפיית המצות, לכל הדעות מותר לומר 'זה לפסח', משום שאינם ראויים לקרבן, ומאידך, ברור כי הכוונה לשמירתן מחימוץ, כנדרש על פי ההלכה.
[שו"ע תסט, א, משנ"ב ב ו־ו, ושעה"צ ו]