יום שני ט"ו בתשרי תש"פ
הטס מישראל לארצות הברית בר"ח ניסן – האם צריך לבדוק את ביתו לפני צאתו לדרך?
היוצא לדרך רחוקה בתוך שלושים יום לפסח, דהיינו מי"ד באדר ואילך – יצוֶה לבני ביתו לבדוק את החמץ בסמוך לפסח. ואם אין לו למי לצוות, וגם אינו יכול למנות שליח לבדיקה – עליו לבדוק את ביתו בלילה שלפני יציאתו, כיון שמי"ד באדר חובה על האדם לדאוג לצורכי הפסח, וכפי שמצאנו שחובה על כל אדם לעסוק בהלכות הפסח החֵל מיום זה, ועל כן גם חובת הבדיקה חלה מיום זה. וחובת הבדיקה היא אף אם בדעתו לשוב לביתו רק לאחר חג הפסח; ומאידך, אף אם בדעתו לשוב לביתו לפני הפסח, כך שיוכל לבדוק בליל י"ד בניסן – אין לסמוך על כך, כיון שיש לחשוש שלבסוף ישתהה ולא ישוב לפני הפסח.
והיוצא לדרך קרובה לאחר י"ד באדר – אם אין בדעתו לשוב לפני פסח, דינו כיוצא לדרך רחוקה. ואם בדעתו לשוב לפני פסח, אין חוששים שישתהה בדרכו, וניתן לסמוך על כך שיבדוק את החמץ לאחר שובו, בליל י"ד; אך אם קבע את מועד שובו לביתו בקרוב לפסח, פעמים שיש לחשוש שישתתה, והדבר תלוי בתנאי התחבורה והמרחק מביתו.
[שו"ע תלו, א, משנ"ב א, ב, ג ו־ט, ושעה"צ ב; ביאורים ומוספים דרשו, 1, וראה שם, 7; רש"י פסחים ו, א]
באיזה מקרה צריך לעשות בדיקת חמץ בליל ראש חודש אייר?
בהמשך לאמוּר: היוצא לדרך רחוקה לפני י"ד באדר – אם בדעתו לשוב לביתו לאחר הפסח, אינו צריך לבדוק את ביתו מחמץ לפני יציאתו, כיון שעדיין לא חלה עליו חובת הבדיקה; ובסמוך לפסח, במקום שבו ישהה, 'יבטל' את החמץ. וחמץ שידוע לו על קיומו – נחלקו הפוסקים אם צריך להוציאו מרשותו לפני יציאתו.
אולם, אם בדעתו לשוב לביתו לפני הפסח, או בפסח עצמו – אף אם יוצא לדרך בר"ח אייר (לדוגמה), עליו לבדוק את ביתו בלילה שלפני יציאתו; מחשש שישוב בפסח וימצא את החמץ בביתו ויאכלנו; ואף אם ישוב לפני הפסח, שמא ישוב בסמוך לכניסת החג, ולא יהיה לו פנאי לבער את החמץ. ואף אם בדעתו לשוב זמן רב לפני הפסח, יש לחשוש שלבסוף ישתהה וישוב בסמוך לפסח.
ויש אומרים שרק אם בדעתו לשוב בפסח עצמו עליו לבדוק לפני יציאתו, אך אם בדעתו לשוב לפני פסח, אינו צריך לבדוק. ועיקר ההלכה – כדעה הראשונה, אך בשעת הדחק ניתן להקל כדעה השנייה.
[שו"ע תלו, א-ב, ומשנ"ב ה, ו, ז, ח, כא, ו־כג]
מי שפטור מבדיקת חמץ – האם מברך לפני אמירת הנוסח של 'ביטול' החמץ?
בהמשך לאמוּר: בכל אופן שצריך אדם לבדוק את ביתו לפני צאתו לדרך, עליו 'לבטל' את החמץ שבביתו לאחר הבדיקה. ובנוסח הביטול, יאמר: "דאיכא בביתא הדין", דהיינו, שישנוֹ בבית זה, ולא יאמר "דאיכא ברשותי", כבנוסח הרגיל, מפני שאינו מבטל בשעה זו את כל החמץ שברשותו בכל מקום שהוא, אלא את החמץ שבביתו בלבד. ואם שכח לבדוק בלילה שלפני יציאתו, יבדוק ביום. ולאחר הבדיקה, יסגור את ביתו באופן שלא יכניסו חמץ לתוכו עד הפסח.
ואם שכח לבדוק וכבר יצא לדרכו – אם יצא לפני י"ד באדר, יבטל את החמץ מיד כשנזכר בכך. ואם יצא לדרך לאחר י"ד באדר – נחלקו הפוסקים אם צריך לשוב לביתו ולבדוק, או לשלוח שליח לשם כך; אך אם ידוע לו שנותר בביתו חמץ בגודל 'כביצה' או יותר, לכל הדעות חייב לשוב ולבדוק, או לשלוח שליח, אלא אם כן הדבר כרוך בהפסד כספי גדול, שאז יש להקל ולסמוך על ביטול בלבד. ובכל מקרה שבו מבטל את החמץ בלבד, ואינו בודק – אינו מברך לפני הביטול.
[שו"ע תלו, ב, משנ"ב ג, כג ו־כה, שעה"צ ה, וביה"ל ד"ה זקוק]