יום חמישי כ"ט בתמוז תשע"ט
מי שיצא בשבת אל מחוץ לתחום וחזר לתוכו – האם רשאי ללכת יותר מארבע אמות?
מי שיצא בשבת אל מחוץ ל'תחום' מתוך אונס, כגון שהוציאוהו על כורחו, או שנשקפה סכנה לחייו והוכרח לברוח, או שיצא בשגגה, וכגון שהיה טרוד במחשבותיו ויצא מהתחום מבלי משים – אינו רשאי ללכת יותר מארבע אמות.
ואם חזר לתוך התחום באונס, או בשגגה – דינו כאילו לא יצא כלל, דהיינו שרשאי ללכת עד אלפיים אמה לכל סביבות העיר.
ואם בהיותו מחוץ לתחום נכנס באונס או בשגגה לרשות היחיד, דהיינו מקום שהוקף במחיצות לשֵׁם דירה, או שהוקף במחיצות שלא לשֵׁם דירה, וגודלו אינו עולה על 'בית סאתיים' (כ־1,152-1,658 מ"ר, לשיטות השונות) – נחשבת כל רשות היחיד זו עבורו כארבע אמות.
ואם נכנס לעיר המוקפת בחומה, או בתיקון עירובין כדין – כיון שדינה כרשות היחיד, הריהי נחשבת כארבע אמות, ורשאי ללכת מקצה לקצה של העיר, אף אם מדובר בעיר גדולה מאוד.
[שו"ע תה, ה-ו, ומשנ"ב טז, כ, כא, כב ו־כג]
מי שיצא בשבת אל מחוץ לתחום עירו ונכנס לעיר אחרת – האם רשאי להסתובב בכל העיר?
כאמוּר, מי שיצא בשבת אל מחוץ ל'תחום' באונס או בשגגה, ובהיותו שם נכנס לרשות היחיד כלשהי, נחשבת כולהּ כארבע אמותיו. ואם יש רשות היחיד אחרת הצמודה אליה, דהיינו שלא מבדילה ביניהן רשות הרבים או 'כרמלית', נחשבת אף היא כחלק מארבע אמותיו.
ומאחר ורשות היחיד שנכנס לתוכה נחשבת כארבע אמותיו, אינו רשאי לצאת ממנה אף אם הוא עומד בסמוך לפתחהּ, כיון שאין לו ארבע אמות מעבר לגבולותיה.
וכמו כן, אם נכנס לעיר המוקפת חומה או ב'עירוב', כנ"ל – אינו רשאי לצאת ממנה ל'עיבורהּ' של העיר (ראה שו"ע שצח, ה).
ויש אומרים שהנכנס לעיר, בין אם היא מוקפת בחומה ובעירוב, ובין אם לאו – נחשבת כל העיר יחד עם עיבורהּ כארבע אמותיו; ויתכן שבשעת הדחק ניתן להקל. ואם לא נכנס לעיר, אלא לעיבורהּ בלבד, אין להקל כלל.
[ביה"ל תה, ו, ד"ה מוקפת; ביאורים ומוספים דרשו, 18 ו־20; וראה שם, 22]
מי שנכנס בשבת לרשות היחיד שמחוץ לתחום – האם רשאי לצאת ממנה?
בהמשך לאמוּר: מי שיצא בשבת אל מחוץ ל'תחום' במזיד, וחזר לתוכו, או שנכנס לרשות היחיד כלשהי – אף אם חזרתו או כניסתו נעשו באונס או בשגגה; וכן מי שיצא אל מחוץ לתחום באונס או בשגגה, וחזר לתוכו במזיד, או שיצא מארבע אמותיו במזיד ונכנס לרשות היחיד כלשהי – אינו רשאי ללכת יותר מארבע אמות.
ואם הוא עומד בסמוך לפתחהּ של רשות היחיד, רשאי לצאת ממנה עד לטווח של ארבע אמות ממקום עומדו.
אולם, מי ששָׁבת בעיר המוקפת בחומה או ב'עירוב', ויצא מחוץ לתחומהּ, וחזר לתוך העיר – אף אם יציאתו וחזרתו היו במזיד – מכיון שבכניסת השבת שהה בעיר זו, נחשבת עבורו כל העיר כארבע אמות; ועם זאת, אינו רשאי לצאת לעיבורהּ של העיר, וכל שכן לתחומהּ.
[שו"ע תה, ה-ו, ומשנ"ב יב, טז, יז, כד ו־כה; ביאורים ומוספים דרשו, 13-14]