השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
היכן מניח מוהל את הסכין לאחר ברית מילה בשבת?
למה לא שייך 'מוקצה' ברכוש של גוי? מה כוונת הדבר 'מוקצה בטעות'? ומה הדין במאכל שראוי ואינו ראוי לאכילה ויש שאוכלים אותו כך, האם המאכל נחשב מוקצה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"י סוף סעיף ב' – סעיף ה' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר הרמ"א, 'יש אומרים דאין הכנה שייך בשל אינו יהודי ואפילו גרוגרות וצימוקים שבידו מותרים', המ"ב מבאר, שהי"א סוברים, שברכוש של גוי לא שייך מוקצה, דהיינו, דברים שסיבת המוקצה שלהם הוא מחמת חוסר הזמנה של הדבר ומחמת שהבעלים הקצו את הדבר מדעתם, כגון, דבר כזה שלא היה ראוי בבין השמשות שעליו נאמר הדין 'מיגו דאתקצאי לבהשמ"ש אתקצאי לכולא יומא', בשל גוי זה לא שייך, כי בשל גוי אע"פ שהסיח דעתו מאותו הדבר בבהשמ"ש, זה לא אומר שהוא לא יטלטל אותו במשך השבת, ולכן, במה שנוגע לרכושו של הגוי, לא שייך מוקצה בדבר כזה שסיבת המוקצה שלו היא משום היסח דעת של הבעלים, וזו כוונת הי"א, ואומר המ"ב, שבדברים שהם מוקצה בעצמותם מחמת האיסור שלהם, כגון, דבר שמחובר בבהשמ"ש, או דבר שמחוסר צידה בהשמ"ש, א"כ הם אינם מוכנים, ובזה גם בשל גוי שייך שם מוקצה, ואומר המ"ב עוד, שי"א שבגרוגרות וצימוקים שהעלה לגג ואינם ראויים לאכילה בבהשמ"ש, גם בשל גוי הם נחשבים למוקצה, ומה שנאמר בדברי הרמ"א שבשל גוי אין מוקצה, זה רק בגרוגרות וצימוקים שראויים ואינם ראויים, כגון שהתייבשו קצת על הגג מבעו"י, שכיוון שהם ראויים ואינם ראויים, מועילה בהם הזמנה וכיוון שכך, בשל גוי אע"פ שלא הזמין, הם לא נחשבים למוקצה כי בדברים שתלויים בהזמנה, ברכושו של הגוי לא שייך מוקצה, אבל בגרוגרות וצימוקים שלא ראויים לאכילה בבהשמ"ש, סוברים אותם פוסקים שגם בשל גוי יש מוקצה.
אין מוקצה לחצי שבת, דהיינו, דבר שבבהשמ"ש היה ראוי, ובמשך השבת היו כמה שעות שהוא נהפך להיות אינו ראוי, כשחוזר אח"כ להיות ראוי, הוא חוזר להיתר טלטול כי אין מוקצה לחצי שבת, ומביא המ"ב שסכין של מילה נחשב למוקצה, כי בכניסת השבת לא היה ראוי לטלטול, ובמשך השבת היה איזה זמן שהמוהל התעסק עם המילה שאז הסכין לא היה מוקצה, וא"כ הוא חוזר לאיסורו, ולכן העצה המובחרת ביותר לזה היא, שכאשר המוהל מסיים את המילה לא יניח את הסכין מידו, אלא ילך איתה ויניח במקום המוצנע, ובדיעבד אם הניחה מידו, המ"ב מתיר להרים אותה כדי לטלטלה למקום המוצנע.
אדם שחשב שהדבר מוקצה בטעות, מוקצה בטעות לא נחשב מוקצה, ואע"פ שלמעשה הסיח דעתו מהעניין, ומבאר המ"ב שהחידוש הוא, דהו"א שבאופן שהעלה גרוגרות וצימוקים לגג כדי לייבשם, כיוון שלא ידע בבהשמ"ש שהגרוגרות והצימוקים כבר ראויים חל עליהם שם מוקצה, קמ"ל שלא אומרים כך, אלא כל מה שהסיח דעתו מהם זה כדי שיתייבשו ובבהשמ"ש הם כבר התייבשו, וכיוון שכך, אין זה מוקצה.
גרוגרות וצימוקים שראויים ואינם ראויים, שיש שאוכלים אותם כך, ויש שאינם אוכלים כך, וא"כ זה לא נקרא שאינו ראוי באופן מוחלט, אם אותו אדם הזמין אותם שיהיו ראויים לו, הזמנה מועילה שזה לא יהיה מוקצה כיוון שיש אנשים שאוכלים את זה (ויש להסתפק בזה, האם הכוונה שהוא מאותם האנשים שכן אוכלים ואפ"ה צריך הזמנה, או שהוא מאותם האנשים שלא אוכלים ואז צריך הזמנה) ואם הם לא ראויים לאכילה, לא יועיל הזמנה בזה והזמנה לאו מילתא, וכמו עצים ואבנים שלא מועילה בהם הזמנה אלא צריך ייחוד יותר מזה כדי שיהיו מותרים בטלטול, ואומר המ"ב, שזה הכל גרוגרות וצימוקים שכדי להתקין אותם שיהיו ראויים למאכל זה לא תלוי בו אלא בחמה, ואם יהיה מעונן הם לא יהיו ראויים לאכילה, לכן הם מוקצה, אבל דברים שתלויים בדעתו של האדם כגון תמרים שהניחם במים, הם לא מוקצה אע"פ שיש איזה זמן שהם לא ראויים בו, בכ"א כיוון שזה תלוי בו הם לא נחשבים למוקצה.