השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מה יעשה אדם שנטל ידיים לפני הקידוש?
היכן רואים שהבדלה עדיף על קידוש? מה יעשה אדם שיש לו יין לקידוש אחד בלבד? והאם מותר להוסיף מים על היין כאשר יש לו יין בצמצום? ומדוע אנו נוהגים קודם כל לקדש ואח"כ ליטול ידיים לסעודה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן רע"א סעיפים י"א – י"ב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אדם שיש לו כוס אחת של יין בלבד, וצריך להשתמש בה לשני קידושים, עבור קידוש הלילה ועבור קידוש היום, מבואר בהלכה, שיעשה קידוש על הכוס האחת שיש לו, ולא יטעם ממנה, כי אם יטעם, הכוס תהיה פגומה ולא יוכל לשתות ממנה למחרת, אלא ישפוך ממנה לכוס אחרת, ויטעם מלוא לוגמיו מהכוס השניה, ולמחרת בבוקר יעשה את קידוש היום על הכוס שעשה בה את קידוש הלילה, ואע"פ שכוס של קידוש צריכה להיות מלאה ביין, ונמצא שכששופך ממנה לכוס אחרת, הכוס אינה מלאה ולא מקיים את מצוות 'כוס מלא'? בדיעבד זה לא מעכב, אבל אם יש לו כוס אחרת יותר קטנה שיוכל לשפוך אליה את היין ותהיה הכוס מלאה, ודאי שזה עדיף.
במשנה ברורה מביא, שדעת התוס' היא שצריך לטעום מכוס שיש בה 'רביעית', ממילא צריך לזה עצה אחרת, ולכן העצה היא, שיעשה קידוש על כוס היין, וישפוך לכוס אחרת, ויטעם מהכוס הראשונה שנשאר בה רביעית, ואח"כ ישפוך חזרה מהיין שבכוס השניה לכוס הראשונה, ובזה גופא הוא מתקן את הפגימה של הכוס הראשונה, ועושה עליה קידוש, והרוויח בזה שטועם מלוא לוגמיו מכוס שיש בה רביעית.
כל זה נאמר אם יש לו כוס להבדלה, אבל אם אין לו כוס להבדלה, ישאיר כוס אחת להבדלה, כיוון שקידוש אפשר לעשות על פת, משא"כ בהבדלה.
אם יש בכוס רביעית בצמצום, ולמחר לא יהיה לו רביעית, אם היין חזק שאפשר להוסיף עליו מים, ישתה מלוא לוגמיו, ואח"כ יוסיף עליו מים.
אם יש לו יין בצמצום, ואין לו להבדלה, עדיף הבדלה מאשר קידוש, ואם יש לו לקידוש ולהבדלה, עדיף קידוש הלילה והבדלה, מאשר קידוש היום.
שיטת השו"ע, קודם כל מקדשים ואח"כ נוטלים ידיים וכמו שאנו נוהגים, כי אם יטול ידיו קודם, הקידוש יהווה הפסק בין נט"י לברכת 'המוציא', ובאופן שאדם נטל ידיו קודם, יקדש על הפת כדי שלא יהיה הפסק, וכן משום שגילה בדעתו שהפת חביבה עליו, לכן יקדש עליה, במשנה ברורה אומר, שטעם זה בלבד עדיין לא מספיק בכדי שיעשה קידוש על הפת, כמו הסיבה הראשונה, כיוון שיש כאן בעיה של הפסק שהרי מפסיק בין נט"י ל - 'המוציא', לכן שיקדש גם על הפת, ונ"מ, באדם שרק הפת חביבה לו, לא יקדש על הפת, ומה שכאן עושה קידוש על הפת הוא משום שהוא נטל ידיו ויש בעיה של הפסק.
הרמ"א חולק ומביא שי"א שנוטל את ידיו ואח"כ מקדש, ואין זה הפסק כיוון שזה צורך הסעודה, והטעם שכך עדיף, הוא משום שלפעמים כאשר מקדש על הפת, ודאי שחייב ליטול ידיו קודם, וכיוון שכך, ממילא גם כאשר עושה קידוש על היין, יטול ידיו קודם ואין זה הפסק, וכך מכריע הרמ"א, אבל למעשה במשנה ברורה מביא, שהאחרונים מכריעים כמו השו"ע, שמקדש ואח"כ נוטל ידיים, וגם הרמ"א מסכים שבפסח לא עושים כשיטתו, אלא קודם מקדשים ונוטלים ידיים סמוך לסעודה, כיוון שאמירת ההגדה היא הפסק גדול בין הנט"י לאכילת הפת.