הרב יעקב ברגמן
בפרשת השבוע אנו למֵדים לראשונה על בגדי הכהונה: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת… וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט". כמפורש במקרא, מטרת הבגדים היא לכבוד ולתפארת, כראוי לשעה בה עובד הכהן את עבודת המקדש. בדומה לכך, חיוב הלבוש בצורה מכובדת, כיסוי הראש במצנפת (- כיפה) או בכיסוי אחר, וחגירת אבנט, נהוגים אצל כל איש ישראל, גם בימינו אנו.
בשעת תפילת 'שמונה עשרה' צריך המתפלל להיות לבוש בצורה מכובדת, דהיינו באופן בו לא היה מתבייש לעמוד לפני אדם חשוב. מסיבה זו, הלובשים תדיר כובע וחליפה – חייבים ללובשם גם בשעת התפילה; ונחלקו הפוסקים אם חובה זו דוחה את חובת התפילה בציבור. כמו כן, אין להתפלל בבגדי שינה, בגרביים ללא נעליים, או בנעלי בית; וכל שכן בבגדים קצרים, כגון בגד ים. ומותר להתפלל עם מעיל וצעיף, ויש שכתב שמותר גם לעטות כפפות שמטרתן להגן מפני הקור. וחולה 'שנפל למשכב' – יש שכתב שרשאי להתפלל בבגדי שינה, ויעטה עליהם חלוק.
ובנוגע לכיסוי הראש: יש מהראשונים והאחרונים שכתבו כי בזמננו אסור מן התורה לשהות בגילוי הראש אפילו זמן מועט; אך אם מזכיר שם שמים בעת שראשו מגולה – חמוּר הדבר יותר, וכן חמור הדבר יותר כאשר נכנס בצורה זו לבית הכנסת. וחמור מכל – כאשר מתפלל את תפילת 'שמונה עשרה' בגילוי הראש. ומי ששגג והתפלל בגילוי הראש – יש שכתבו שאינו צריך לשוב ולהתפלל; ויש שכתבו כי עליו לשוב ולהתפלל, ומסתפק אף בנוגע למי שהתפלל כך מתוך אונס. וכיסוי הראש ביד אינו נחשב ככיסוי לענין זה, אך כיסוי הראש בשרוול היד נחשב ככיסוי, וכן ידו של אדם אחר נחשבת ככיסוי.
ובנוגע לחגירת אבנט: נאמר בספר עָמוֹס: "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹקיךָ יִשְׂרָאֵל", וחכמינו זכרונם לברכה הסמיכו על מקרא זה דינים שונים של הכנה לתפילה. אחד הדינים הוא, שהמתפלל צריך להיות חגור באבנט ('גַארְטְל'), משום שיש בכך תוספת נוי ללבושו. ויש שכתבו שרק החגור באבנט במשך היום חייב בכך גם בשעת התפילה; ויש שכתב שראוי לכל אדם להיות חגור באבנט בשעת התפילה. ובימינו רוב ישראל אינם נוהגים כן; ויש שכתבו כי טעם הדבר משום שדווקא בזמנים עבָרו היה נהוג לחגור אבנט בעת פגישה עם אדם חשוב וכדומה, אבל בימינו אין נוהגים כן, ואין הדבר נחשב כתוספת נוי.
[שו"ע או"ח צא, ב-ה, משנ"ב ד, י, יא, יב ו־יג, וביה"ל ד"ה ויש; ביאורים ומוספים דרשו, 5, 9, 10, 13, 14, 16, 18 ו־19; וראה שם, 18]