מסופר על הגה"ק בעל 'שפע חיים' מצאנז זצ"ל, שבעת שהקים את המפעל הגדול 'מפעל הש"ס' פנו אליו מספר עסקנים בטענה שאי אפשר לדרוש מהלומדים לעמוד בעומס לימודים ומבחנים של שבעים דפי גפ"ת לחודש, ואולי לתועלת העניין היה כדאי לרדת מהרעיון לטובת מסלולים פחות תובעניים.
ענה להם האדמו"ר, כי מאז שעבר את מוראות השואה, לא קיים אצלו מושג 'לא שייך'!…
הוא סיפר שלפני המלחמה היה לו גבאי שהיה נושא לו מדי יום את הטלית והתפילין בטענה שהרבי חלש ואינו מסוגל לשאת דברים כבדים. בשואה – סיפר הרבי – הכריחו אותי הנאצים ימ"ש לשאת אבנים במשקל כולל של מאה ק"ג למרחק שלושה קילומטרים, והייתי מסוגל…
בכל אותה תקופה אמרתי לעצמי, היכן הגבאי שאמר שאני לא מסוגל לשאת אפילו את הטלית והתפילין?!
מאז – סיים הרבי – לא קיים אצלי מושג 'לא שייך'. הכל 'שייך'. תלוי רק מה יהיה ההכרח המחייב…
כוחות עצומים שאיננו יודעים על קיומם
בסיפור דלעיל טמון יסוד גדול האמור לנווט אותנו בחיים: עלינו לדעת שקיימים בקרבנו כוחות עצומים, כוחות שלא רק שאינם בשימוש אצלנו, אלא מדובר בכוחות שאנו אפילו לא יודעים על קיומם.
האדם אוהב מנוחה הוא. הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן זי"ע היה מרמז בראשי התיבות "גוף" – ג'וף ו'יל פ'רעסן (-הגוף רוצה לזלול), ג'וף ו'יל פ'ופען (-לישון) ג'וף ו'יל פ'וילען (-להתעצל), ואנו משיבים ואומרים: ג'וף ו'עסט פ'אלגען!..(- אתה תציית).
אין צורך אפוא בסיבה מיוחדת על מנת להתעצל… זהו הגוף! להיפך, עלינו לבקש סיבות להניע ולדרבן את הגוף לעשייה.
יש שיכולים היו להיות גדולים בתורה, גדולים בעבודת ה' או גדולים במעשה, והם פשוט לא מגיעים לזה כי חסר להם ה"כוח המחייב". אין להם את הדחף וההכרח להוציא מהכוח אל הפועל, ורק בזמני מצוקה או חוסר ברירה, אז פורצת אישיותם ועוצמתם במלא הכוח.
יסוד זה חייב להיות אבן דרך בבניית האישיות הרוחנית והגשמית של כל שואף ומבקש. אם לא נציב לעצמנו יעדים, אם לא נכנס למחויבויות, ננצל רק חלק קטן מהפוטנציאל העצום הטמון בנו.
עשרות אלפי מסיימי ש"ס!
זכינו ודורנו התברך בעשרות ארגונים המעודדים את לימוד התורה בעשרות מסלולים שונים ומגוונים, שהבולט והמרכזי שבהם הוא ארגון 'דרשו'. כל יהודי הרוצה למצות את הפוטנציאל האלוקי הטמון בו, משתלב באחד מהם ועד מהרה מבין, שרק על ידי העול והחיוב יגיע להצלחה.
עד לפני כשישים שנה היו אולי אחד מעיר ושניים ממשפחה שזכו לסיים את הש"ס. מי היה מאמין אז שדווקא בדור כשלנו, עשרות אלפי יהודים ובהם אלו הטרודים על המחייה ועל הכלכלה, יהיו אלו שיזכו לסיים את הש"ס!
דומה שאין היום ריכוז של יהודים שומרי תורה ומצוות על פני תבל, שאין ביניהם יהודים שסיימו או יסיימו את הש"ס – דבר שלפני שנות דור היה בגדר חלום!
כשנתבונן נראה שזוהי תוצאה ישירה של הכוח המחייב. יהודי הנמנה על לומדי ה'דף היומי' יודע שכל יום מחייב, ומחר יש כבר דף אחר ולא משנה אם עומדים היום בערב פסח או בערב יום כיפור, לפני חתונה או ח"ו לאחר הלוויה – על ה'דף היומי' לא מוותרים. אין ספק שבין רבבות הלומדים יש אלפים שלא האמינו כי יהיו מסיימי ש"ס, כשם שלא האמינו שגם ביום הכי עמוס אפשר למצוא זמן ללימוד הקבוע.
כיוצא בזה, כל אחד יכול להעיד שלו היו מתרימים אותו לדבר מצווה באופן שהיה עליו להפריש סכום כסף במזומן, היה הדבר מן הנמנע. "אני שבקושי גומר את החודש, יכול להפריש סכומים כאלו?!" אך אותו אדם עצמו יעיד, שבו ברגע שהוא חתם על הוראת קבע חודשית, הוא צבר סכומים גדולים שהופרשו מחשבונו לצדקה…
זהו הכוח של המחייב.
גדלי הדורות גדלו כתוצאה מהתחייבות עצומות של הספקים לימודיים, התחייבות של שעות עמל התורה. זוהי הדרך לגלות את הכוחות.
וכבר אמרו גדולים, שמי ששואף לגדול רבי עקיבא איגר, יגדל לפחות תלמיד חכם, אך מי שמסתפק בלגדול תלמיד חכם ממוצע, לא יגיע לכלום. כי רק אם השאיפות ו'המחייב' גדולים מאוד יש סיכוי להגיע למשהו, וכשאין מקסימום אין גם מינימום. ערב יום הכיפורים – זה הזמן לנצל את כוחות הנפש שלנו, להציב יעדים וגם להגיע!
התחייבויות בבית
בית. זה המקום בו אנו מרשים לעצמינו להיות הכי טבעיים…
בבית אין לנו כוח לעול ומחויבות, שם אנחנו רוצים לנוח, וכתוצאה מכך אנו דוחים הרבה כוונות ותכניות טובות בכל הנוגע לבית.
כמה פעמים החלטנו שמהשבוע נקבע זמן איכות עם הבחור בישיבה, או לימוד בצוותא עם הילד, או סתם טיול נחמד עם המתבגרים?
שלא לדבר על כל הקשור לשיפור האווירה בבית, הדברים נדחים ונדחים כתוצאה מהכלל הידוע ש'מה שהלב חושק הזמן עושק'.
אם לא נקבע ונחליט בצורה מחייבת שהדברים הם חלק מהחיים, לפחות כמו עבודה וסידורים נחוצים ובוערים, לעולם לא נגיע אליהם, וחבל…
צידה לדרך:
* אם לא נציב לעצמנו יעדים ולא ניכנס למחויבויות, ננצל רק חלק קטן מהפוטנציאל העצום הטמון בנו.
* מי ששואף להגיע רחוק וקובע לעצמו יעד חזק ומחייב, מובטח לו שלפחות את חצי הדרך יצליח לעבור. מי שיסתפק במטרה של יעד ממוצע ופשוט, ספק גדול אם יעבור את השלב הראשון.
* נחפש את המקומות והמצבים בהם אנו מרשים לעצמנו חופשיות וטבעיות, ודוקא שם נקבע ונחליט על הרגלי חיים נכונים, בלי פשרות והנחות.
(לקבלת גישה לתכני חינוך שידורים חיים והרצאות של הרב פנחס ברייער הי"ו ניתן ללחוץ כאן)