הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (ויקרא יט יז)
סיפור מפליא על ה'חפץ חיים' המבאר יותר מכל ביאור אחר את משמעות הפסוק: 'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא'.
בתקופה שבה היה נודד החפץ חיים למכור את ספריו, נקלע פעם לאכסניה בוילנא, באכסניה פגש ביהודי חסון ומגושם שהתנהגותו – בלשון המעטה – לא היתה סמל ודוגמא להיותו בן לעם היהודי, הוא התיישב ליד השולחן בפרעות ופקד על המשרתת שתגיש לו תיכף ומיד נתח אווז צלוי וכוס משקה חריף.
מיד כאשר הגיעו המאכל והמשקה אל השולחן, חטף את נתח האווז ברעוותנות גסה, ולגם את המשקה כאחת אל תוך פיו, וכל זה בלי ברכה ראשונה ובוודאי אף בלא ברכה אחרונה. גם התייחסותו אל המשרתת כל העת היתה פוגענית ובלתי הוגנת.
החפץ חיים עמד בפינה אחרת של חדר האוכל, כשהוא נדהם ממש מהמחזה המביש, ועמד לעשות ניסיון לגשת אל היהודי הזולל ולהעיר לו על התנהגותו הקלה והבזויה.
בעל האכסניה שהכיר את אורחיו, נגש מיד אל החפץ חיים ולחש על אזניו דבר מה, כדי למנוע אותו מלהוכיח את היהודי הלז, משום שחשש לכבודו של החפץ חיים, כי מדובר היה בחייל ניקולאיבי לשעבר, שבוודאי יחרף ויגדף את החפץ חיים על דבריו, או אפילו חלילה ירים עליו את ידו.
וכה אמר בעל הבית לחפץ חיים באזנו: 'אנא, רבי, הנח לו, אין עם מי לדבר, לא לחינם הוא כה מגושם, כשהיה בן שבע נחטף יחד עם ילדים אחרים למחנות בסיביר, וכך גדל בין איכרי המקום עד גיל שמונה עשרה, לאחר מכן עבד את ניקולאי עשרים וחמש שנה, וכי לפלא בעיני הרב התנהגותו המגושמת, הרי לא היו לו רבנים שילמדו אותו התנהגות ראויה יותר, קרוב לארבעים שנה שאינו טעם טעמה של תורה ויהדות, לא עמוד, לא דף, ואף לא אות, רוב הזמן אפי' לא ראה פנים יהודיות, הצעתי לכבוד הרב שלא ינסה כלל לדבר איתו, כבודו של הרב יקר מידי מכדי לזלזלו עד כדי כך!'
פניו המאירות של החפץ חיים נתהדרו בחיוך שליו ואמר למארחו ברוגע: 'אל תדאג, אני כבר אדע איך לפנות אליו, ובעזהי"ת מקווה אני כי תצמח מזה רק טובה!'.
נגש החפץ חיים אל הגברתן, הושיט לו יד, וברכו בנעימות ובידידות 'שלום עליכם', לא המתין החפץ חיים לתגובתו, ותיכף המשיך לדבר אל לבו בעדינות ובשלווה, 'שמעתי עליך דברים נשגבים, שבתור ילד קטן נחטפת עם ילדים אחרים, נסחבת לסיביר הרחוקה, גדלת בין גויים, לא זכית ללמוד אפי' אות אחת מתורתינו הקדושה, עברת ממש את הגיהינום בעולם הזה! שמעתי גם כי לא פעם ניסו הרשעים להעבירך על דתך, הם אלצו אותך לאכול בשר 'דבר אחר' ושאר נבילות וטריפות, ועם כל זאת נשארת יהודי, לא השתמדת!!, אשריך ואשרי חלקך!! מאושר הייתי אם היו לי את הזכויות שלך, הרי הייתי בן עולם הבא כמוך בדיוק! מקומך בעולם האמת יהיה בין הצדיקים וגאוני העולם, וכי דבר קל הוא בעיניך מסירות נפש שכזו?! לסבול יסורים כאלו למען היהדות ולמען כבוד שמים שנים כה רבות ורצופות?! נסיונך גדול יותר מחנניה מישאל ועזריה'.
דמעות נראו בזווית עיני החייל הניקולאיבי לשעבר, דבריו הרציניים של החפץ חיים, בלבביות ובחמימות שכזו, הצליחו לחלחל ללב האבן שלו, הם זרמו ממעיין חי וטהור, והם ליטפו והחיו את נשמתו האומללה והמיוסרת.
משנודע לו מיהו אותו מוכיח, פרץ בבכי עז ומיד החל לנשק את החפץ חיים, והחפץ חיים המשיך לדבר אליו: 'אדם שכמותך שזכה להיחשב בין קדושים שמוסרים את נפשם על קדושת השם, לו קבלת על עצמך לחיות את שארית חייך כיהודי כשר, לא היה מאושר כמוך בעולם!'
מאז לא עזב אותו יהודי את החפץ חיים, נפשו נקשרה בנפשו, הוא שב בתשובה שלמה, ונהפך לצדיק גמור.