"שנה אחת" – מספר בחור – "חשבתי לעצמי, מעניין לראות איך מתנהג הגרב"צ פלמן ביום הדין. אני הייתי שרוי בתוך הרגשות המרוממים שבישיבה, חשתי כאילו אני בעולם אחר לגמרי… אמרתי בלבי שביום גדול כזה שכל העולם מתחדש – היום הרת עולם – בוודאי יהיה מה ללמוד מהנהגתו של הרב ששקוע כל ימיו בתורה ועבודה, בוודאי הוא סלל את הדרך לעצמו ולכל ההולכים אחריו.
ואכן כך עשיתי, מיד בסיום תפילת מעריב נשאתי את רגלי וכחץ מקשת רצתי בכל כוחי לעבר בית המדרש 'נחלת משה' כדי לפגוש את הרב פלמן כשיוצא מבית הכנסת ולראות מהי הנהגתו, על מה הוא מדבר ביום הגדול הזה, על מלכויות או על זכרונות, על אימת הדין או על תשובה ועזיבת החטא.
"עודני אחוז במחשבותי, ורגלי מוליכות אותי לבית הכנסת, והנה הרב מתחיל לצאת, הולך הוא כדרכו ברוגע ובשלווה – ואני מטה את אוזני לשמוע את הקולות היוצאים מפיו הטהור…
"והוא מתחיל ללכת ושואל: 'ראש השנה שחל בשבת אין תוקעין בו שמא ילך אצל חכם ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. לכאורה, לשיטת בית שמאי שסוברים שלא אמרינן מתוך שהותר לצורך הותרה נמי שלא לצורך, למה רק בשבת גזרו שלא לתקוע, הרי גם ביו"ט אסור להוציא את השופר שלא לצורך ויש חשש שמא ילך אצל בקי ללמוד ויעברנו ד' אמות ברשות הרבים?'… כך הוא מפלפל בשאלה הזו כל הדרך.
"ואני עומד בצד וחושב לעצמי: ציפיתי לשמוע איזה רעיון מוסרי ליום הדין, והנה אני שומע פלפול בלימוד…
"ולפתע הבנתי הכל. ודאי לקראת יום הדין צריך להתכונן בהכנה הראויה, בתשובה ובמעשים טובים. וכמו כן כדי להמליך את הקב"ה עלינו לקבל את עול מלכותו באהבה וברצון צריך להתכונן חודש אלול שלם. אבל מהו מעשה ההמלכה בפועל? – להדבק בתורה בכל לב ונפש, לנצל כל רגע פנוי בעיון ועמקות בתורה. כשיוצאים מבית הכנסת והולכים בדרך, הראש צריך להיות שקוע בתורה, בקושיא או בתירוץ, או בחזרה על דברי הגמרא, וכהנה וכהנה.
"חזרתי לישיבה לסטנדר עם הגמרא, בתשוקה עילאית לקבל עול מלכות שמים, לשקוד בתורה בעמל ויגיעה כל השנה כולה".
*
בכל יום ויום, בחול ובשבת, בחג ובמועדים, היתה דרכו של רבנו להשכים קום ולעורר את השחר בתורתו. כבר לפנות בוקר היה קם ומתגבר כארי ועוסק בדבר ה' זו הלכה, לומד ומשנן את ארבעת חלקי שו"ע.
"ביום כיפור" – מספר אחד מהבנים – "קמתי בבוקר לתפילה בישיבה, וכמו בכל יום אבא יושב ליד הסטנדר ולומד. חשבתי לעצמי, מעניין לראות מה אבא לומד היום? בטח ביום הנשגב הזה, הלימוד הוא שונה ולא כמו בכל יום. בוודאי פתוח לפניו 'שערי תשובה' או 'מסילת ישרים' וכדומה, ובזה הוא לומד ומתעמק עתה.
"אבל להפתעתי אני רואה את הכרך הגדול של השו"ע על הסטנדר, ואבא לומד את אחד הסימנים הקשים שבשו"ע יורה דעה… אני שואל את אבא בפליאה: הגם ביום הזה לומדים שו"ע? הרי היום הזה מוקדש כולו לה' בתשובה ווידוי על החטא, וא"כ מהראוי ללמוד עתה את הספרים השייכים לענין הזה.
ואבא כהרגלו ממעט לדבר, ומסמן לי: זה בסדר, אתה יכול ללמוד מה שאתה רוצה, ואני אמשיך בלימודי כהרגלי…
זו היתה עבודתו של רבנו בימים הנוראים, לנצל כל רגע פנוי בעיון ועמל התורה. "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם". מהי המלכת ה' הגדולה ביותר, לעמול בתורתו יומם ולילה.
כמובן, כדי לזכות להגיע להמלכה השלמה הזו, חייבים להתכונן לכך בהכנה רבתי כבר מתחילת חודש אלול, בתוספת שקידה על שקידה בתורה ובספרי מוסר ויראה, שעל ידם נתעלה עד שבראש השנה נקבל עלינו עול תורה ועבודה בשיא השלמות.
ובאמת כל השנה כולה, ובפרט בחודש אלול, ספרי המוסר היו חלק מהסדרים וההספקים היומיים שקבע רבנו לעצמו. ספר 'מסילת ישרים' היה חלק בלתי נפרד מהלימודים של כל יום ויום. ומראש חודש אלול העליה הפנימית ביראת ה' ואהבתו, התגברה יותר ויותר. חדי עין הבחינו כי באלול ניכר בכל הנהגת היום, הרגשה מיוחדת ופנימית שהנה יום הדין קרב ובא.
(שלמים מציון)