כואב לראות שיש אנשים בציבור (לאו דווקא הציבור החרדי), שאינם מיחסים חשיבות להוראה הקוראת להשתדל לשהות בבית כמה שיותר. מן ההיגיון היה, שדווקא הציבור החרדי, זה האמון על 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', יהיה הראשון לקבל על עצמו את דיני ההסגר ולמעט ככל הניתן את היציאה מחוץ לבית.
אם רבותינו הקדושים תלמידי הבעל שם טוב זי"ע, היו חיים אתנו, הם היו נוהגים בדיוק לפי הכללים ומצילים את עצמם מן הנגף ומן הנגיף על ידי שהייה מצומצמת בתוך הבית ותפילות במניין מצומצם.
מאיפה אני יודע?
כך מעיד הרה"ק רבי מנחם מנדל מוויטבסק זי"ע במכתבו אשר כתב לאחר שוך המגיפה שתקפה את הגליל, כשהוא מספר איך הוא שרד. כדאי להתעמק בכל מלה:
"מיד אשר החל הנגף פה עיה"ק טבריא… מימי הפורים עד כמה ימים בחודש אייר, סגרנו עצמנו בחצר חדשה אשר לנו, יותר מערך מנין כדי להתפלל בציבור… וכל אשר ממנו ראו וכן עשו, להסתר מפני חרון אף בחצרותיהם ובטירותם, ועל הרוב עלתה בידם…"
בהמשך המכתב מגולל הרבי הקדוש מוויטבסק באריכות, שאכן, כל מי שנעל את עצמו ושמר על עצמו שלא לצאת החוצה, ניצל מן המגיפה בזכות הבידוד, כאשר "כל החתומים פה, שלמים הם איתנו עם הנשים והטף".
והדברים מדברים בעד עצמם. מלמדים אותנו שאכן, גם לפי דעת מאורי החסידות, הדרך הפיזית להילחם עם מגיפה היא על ידי הבידוד וההסתגרות. מה שמחייב אותנו להתעורר וללמד את העולם כולו, שהראשונים להיות חרדים על קיום נפש מישראל – הם אנחנו, הציבור שמחלל גם יום הכיפורים שחל להיות בשבת בשביל ספק פיקוח נפש. אנחנו, המוקירים נפש אחת מישראל – הראשונים לשמור על כל הכללים.
(יקותיאל יהודה גנזל, 'המבשר')