יום רביעי ט"ז בתמוז תש"פ
מוקצה המיועד לשימוש רב פעמי – האם נחשב ל'דבר שיש לו מתירין'?
ספק 'מוקצה', אסור בשבת וביום טוב, ולמרות שהאיסור הוא רק מדרבנן, ו'ספקא דרבנן לקולא', פעמים שהחמירו חכמים גם בספק דרבנן; וסיבה נוספת – משום שהוא 'דבר שיש לו מתירין', דהיינו, שבמוצאי שבת ויום טוב החפץ יהיה מותר בשימוש בוודאות, ועל כן אנו אומרים: "עד שתשתמש בו היום בספק איסור, תשתמש בו מחר בהיתר ודאי".
ונחלקו הפוסקים בנוגע למוקצה המיועד לשימוש רב פעמי, האם הוא נחשב כדבר שאין לו מתירין, מפני שהשימוש הנוכחי שניתן לעשות בו בשבת, לא יוּתַּר לאחר השבת; או שלמרות זאת נחשב כדבר שיש לו מתירין. ולדוגמה, בגד שהוא ספק מוקצה, כגון שיש ספק אם היה רטוב בכניסת השבת במידה כזו שנחשב למוקצה – הלבישה שניתן ללובשו בשבת, לא תּוּתַּר לאחר השבת, אלא הלבישה שניתן ללובשו לאחר השבת, היא זו שתּוּתַּר לאחר השבת.
[שו"ע תצז, ג, משנ"ב ז–ח, ושעה"צ י; ביאורים ומוספים דרשו, 18]
Mendy Hechtman Flash90
כיצד נדון ספק דרבנן ב'דבר שיש לו מתירין'?
כאמור לעיל, 'דבר שיש לו מתירין', כלומר שיש לו היתר בזמן אחר, (או באופן אחר), אין להקל בו בספק דרבנן. וכך הדין אף ב'ספק ספקא' דרבנן, במקרה שאחד הספקות נוצר על ידי תערובת של איסור בהיתר; וכגון מאכל שקיים ספק לגביו אם הוא אסור באיסור מסוים שיש לו מתירין, אשר התערב במאכלים המותרים.
ובמקרה של 'הפסד מרובה', ניתן להקל בכך, בתנאי ששני הספקות הם באיסורים דרבנן; אבל אם אחד הספקות הוא באיסור תורה, אין להקל.
ברם, אם הספק ספקא לא נוצר על ידי תערובת, אלא בצורה אחרת; וכגון מאכל אשר קיים ספק לגביו אם הוא אסור באיסור מסוים שיש לו מתירין, והאיסור המסוים ההוא מצד עצמו אינו איסור ודאי, אלא ספק – הריהו נדון לקולא ככל ספק ספקא.
[שו"ע תצז, ד, משנ"ב ז ו־יא, ושעה"צ יט; ביאורים ומוספים דרשו, 27]
היתכן שיום טוב שני בזמן הזה חמוּר יותר מבזמן המִשְׁנָה?
כפי שלמדנו, יום טוב שני הונהג מִספק בזמן שקידשו על פי ראיית הלבנה, במקומות הרחוקים מירושלים, בהם לא נודע אם החודש הקודם היה חסר או מלא, כך שנוצר ספק לגבי היום בו חל יום טוב. ולמרות שבזמננו נקבעים ראשי החודשים על פי לוח קבוע ואחיד לכל המקומות, תיקנו חכמינו ז"ל לנהוג יום טוב שני בכל מקום שהיו נוהגים בו יום טוב שני בזמן שקידשו על פי הראייה.
ונחלקו הפוסקים האם היחס בזמננו ליום טוב שני הוא כספק, כפי שהיה בזמן שבו קידשו על פי הראייה; או שמאחר ובזמננו אינו מונהג מִספק, אלא שתקנת חכמים היא להמשיך את מנהג אבותינו, אינו נחשב כספק אלא כוודאי, דהיינו כיום טוב שנקבע בוודאות מכוח תקנת חכמים. ולהלכה – אין להקל ולהחשיבו כספק כי אם במקרה של 'הפסד מרובה'.
[שו"ע תצז, ד, ומשנ"ב יא; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 24-25]
Yossi Zamir Flash90