סיפר הגה"ח רבי ברוך שמעון רוטשטיין שליט"א: בסמוך לביתנו בשכונת מאה שערים, התגוררה שכנה שסבלה מאד ממיחושים בעיניה. כאביה התעצמו מיום ליום וראייתה נחלשה עד למצב של עיוורון מוחלט ר"ל. מי שטיפל בה במסירות היה רופא העיניים המפורסם ד"ר טיכו, שנחשב באותה תקופה למומחה הגדול ביותר לעיניים במזרח התיכון, אך גם הוא לא הצליח להביא מזור לעיניה.
בצר לה פנתה לרבינו הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע וביקשה על נפשה שיושיענה בצרתה הנוראה. לפליאתה הרבה נענה רבינו זי"ע ואמר לה, שעליה לשטוף את עיניה שלש פעמים עם ספירט (אלכוהול). כמי שלא נמנתה על משפחה חסידית, היא נבהלה מאד לשמוע את תשובתו של רבינו זי"ע. הרי גם עיניים בריאות לחלוטין יכולות להיפגע פגיעה אנושה משטיפתן באלכוהול. לכן גם לא מיהרה לקיים את הוראתו בקודש.
אולם ככל שחלף הזמן ומצב העיניים לא הוטב, החליטה שאין לה מה להפסיד מלקיים את הוראתו של רבינו, אזרה עוז והתחזקה באמונת צדיקים ושטפה את עיניה באלכוהול שלש פעמים – בדיוק כפי שהורה לה רבינו זי"ע. והנה אירע לה נס גלוי והיא חזרה לראות בעינה כאחד האדם!
כשהגיע מועד התור שנקבע לה לביקורת אצל ד"ר טיכו, החליטה להיבדק על ידו ולשמוע את חוות דעתו. כשנוכח ד"ר טיכו לראות שראייתה שבה אליה והיא רואה בעיניה כמי שמעולם לא חלתה, התפלא על כך מאד, וכששמע איך נרפאו עיניה ב"שטיפת אלכוהול" נדהם למשמע אזניו ושאל אותה: וכי ירדת מדעתך?! מיהו הרופא שנתן לך רעיון הזוי שכזה?!
אמנם כשהשיבה שהרבי המתגורר בשכונת בית ישראל הוא שהדריך אותה לעשות זאת כדי לרפא את העיניים, נענה הרופא ואמר: "מיט וואונדערליכע וועגן האבן אונז נישט קיין מושג" [עם דרכים פלאיות שכאלו אין לנו כל מושג].
אוסיף עוד עובדה פלאית ששמעתי מאמי ע"ה שהיתה במשפחה זו. אחיה הצעיר של אשה זו חלה ר"ל בצרעת, ומי שמכיר את תולדות הישוב בתקופה ההיא יודע, שלדאבון לב רבים היו אלו שסבלו ממחלה זו שנחשבה אז לחשוכת מרפא. גם הוא פנה בצר לו לרבינו הרה"ק רבי שלמה זי"ע וביקש את ברכתו לרפואה שלמה. רבינו ציווה עליו למרוח משחה כלשהי על גופו, ומיד כשמרח את המשחה פרחה כל הצרעת מגופו והבריא כביום היוולדו.
(בשיחה עם הרה"צ ר' יעקב לייב גולדמן הי"ו בן כ"ק מרן אדמו"ר מזוועהיל שליט"א)