מה עושים לאדם שעשה לצורך אחרים מלאכה שאסורה בחול המועד? │ ומה הדין באופן שמת האדם שעשה מלאכה באיסור בחול המועד? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות חול המועד במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקל"ח סעיף ו']
כיוון מלאכתו לחול המועד
אף על פי שמותר לאדם לעשות בחול המועד מלאכה שהיא דבר האבד, זה דווקא אם הוא לא כיוון מלאכתו לחול המועד, אבל אם כיוון מלאכתו למועד, אפילו שהיא מלאכת דבר האבד, אסור לעשות את אותה מלאכה בחול המועד, ואם עבר ועשה את המלאכה במועד, בית דין מאבדים אותה ממנו, ומפקירים אותה לכולם, ואם עשה מלאכת אחרים שבזה אי אפשר לקנוס אותו, כגון חייט או סופר שעושה מלאכת אחרים, שאז אי אפשר לאבד ממנו את המלאכה, באופן כזה מנדים את אותו אומן, ומלקים אותו, ומבואר במשנה ברורה, שבנוסף לכך, היו מאבדים ממנו את כל השכירות, ואם מת אותו אדם שעשה את המלאכה בחול המועד, לא קונסים את בנו, ומותר לבן להתעסק עם אותה מלאכה, משום שזה דבר האבד, ואם בית דין הפקירו את מלאכתו וזכה אדם אחר מהשוק, ודאי שהבן לא זוכה בזה, ובזה לא אומרים שלא קנסו את בנו אחריו ושהבן יקבל את זה, שהרי מישהו אחר כבר זכה בזה, ויש צד במשנה ברורה, שאפילו אם אחרים לא זכו בזה, והבן לא יכול לחזור ולזכות בה מצד ירושה, שבאופן כזה לא קנסו את הבן, ואם אביו התעסק בחול המועד עם סתם מלאכה שאינה דבר האבד, יש אומרים שבזה גם קנסו את בנו אחריו שלא יהנה מזה, לפי השיטה הסוברת שמלאכת חול המועד אסורה מן התורה, אבל הבית יוסף ועוד כמה אחרונים מפקפקים בזה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א