האם מותר לטחון קמח למצות ברחיים ששימשו לטחינת תבואה במשך השנה? • מי הוא האדם הראוי להשגיח על טחינת הקמח ברחיים? • ומדוע צריך לטחון את הקמח יום או יומיים לפני הלישה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תנ"ג סעיף ח' עד סוף הסימן במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
רחיים שטחנו בהם תבואה במשך השנה, בכדי להשתמש בהם לטחינת קמח לפסח, נהגו לנקות אותם היטב, כיוון שלפעמים טוחנים באותם רחיים תבואה לתותה, ולכן ינקה אותם מאותה תבואה, כדי שיוכל להשתמש בהם לקמח לפסח.
אומר המ"ב, נהגו לכסות את כל הכלים בבגד פשתן, או שירחצו אותם היטב שלא ישאר בהם קמח מחומץ מכל השנה, ונכון לעשות כיס חדש לרקד בו הקמח לצורך פסח, ולא להצניע את הכיס משנה לשנה, וכ"ש שלא ישתמש בכיס ישן אפילו ע"י הדחה ושפשוף והגעלה.
באותו בית שטוחנים בו תבואה לתותה, לא יטחן בו קמח לפסח, כיוון שהאבק שיוצא מהטחינה שאינה כשרה, הוא מתפזר באוויר והוא מתערב עם הקמח הכשר יחד, ואפילו אם יש בקמח הכשר שישים, לכתחילה יש להיזהר, והעצה היא, שאם באותו בית צריך גם לטחון לפסח, וגם טוחנים שם תבואה שאינה כשרה, יעשה מחיצה ביניהם, מהקרקע ועד התקרה.
אם אי אפשר לנקות את הרחיים שטחנו בהם תבואה במשך השנה, בדיעבד מותר לטחון באותם רחיים גם בלי לנקות אותם היטב, ומביא השעה"צ בשם החק יעקב, שיטחן את הכל לפני פסח, שאז הקמח הלא כשר, בטל בקמח הכשר.
גם לאחר שטחנו את הרחיים היטב מהתבואה הלתותה, נוהגים שבקמח הראשון שטוחנים באותם רחיים, לא משתמשים בפסח עצמו, אלא שומרים אותו או לאחר פסח, או שמשתמשים בו לפני פסח, שמא יש בו משהו חמץ.
אומר הרמ"א, אנשי מעשה הולכים בעצמם לראות את טחינת הקמח שלהם, ואומר המ"ב מצוה בו יותר מבשלוחו, ואומר המ"ב, שראוי להניח ברחיים אדם שישגיח שכל הטחינה תתבצע כהלכה, ויהיה ירא שמים ובקי בדינים קצת ולא עם הארץ, כדי שלא יבוא הדבר לידי חשש חימוץ, וכן לא יושיב קטן, אלא גדול וכנ"ל.
אומר השו"ע, צריך לטחון את החיטים יום או יומיים לפני הלישה, כיוון שהקמח בשעת הטחינה מתחמם, ואם יזדרזו ללוש אותו לאחר הטחינה, הוא עלול להחמיץ, ואפילו אין זמן להמתין, לא ילוש אותו, ועכ"פ ימתינו לפחות לינת לילה, וגם אם נטחן ע"י בהמות, הקמח חם ונוח להחמיץ, ואפילו אם מרקד את הקמח, לא מועיל לקרר אותו, וימתין עד שיצטנן, ואם עבר ומיד לאחר הטחינה הוא לש את הקמח, העיסה אינה אסורה, ומותר להשתמש בה בפסח, ורק שישמור אותה היטב מחימוץ, דהיינו, שיעסוק בה בזריזות יותר משאר העיסות.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א