מתי מברכים ברכת על נטילת ידיים לפני שנוטלים או אחרי?
מה נאמר על מי שאוכל לחם בידיים רטובות?
מי שטבל את ידיו במקווה או בים האם גם צריך לנגב את ידיו?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קנ"ח סעיף י"א
– דיני נטילת ידיים לסעודה –
מתי מברכים ברכת ענט"י? | לשיטת הרמ"א האם כשניגב ידיו יכול עדיין לברך? | מה נאמר על האוכל פת בידים רטובות? | הטביל ידיו במקוה או ים האם צריך לנגב ידיו? | מה הדין בהנ"ל כששפך רביעית מים על ידיו?
כל הברכות כולן מברכים אותם עובר לעשייתן כלומר, קודם עשיית המצוה, לגבי ברכת ענט"י יש לנו בעיה, מצד אחד, ברכת ענט"י צריכה להיות ככל הברכות שהם עובר לעשייתן, מצד שני אם ינהגו כך, הידיים אינם נקיות, ולא ראוי לברך בצורה כזאת אלא צריך לנקות אותם, לכן שיטת השו"ע, שברכת ענט"י לסעודה, תהיה בין שתי נטילות, קודם ירחץ ידיו להעביר הלכלוך ולא לצורך נט"י לסעודה, ואח"כ יברך, ואח"כ יטול ידיו לסעודה, הרמ"א מוסיף, שגם כאשר הוא מברך לאחר הנטילה, בכ"ז זה עדיין נקרא עובר לעשייתן, שהרי מבואר לקמן שאדם שאוכל לחם בידיים רטובות, זה כמו שאוכל לחם מאוס, ולא ראוי לאכול כך, וממילא גם אחרי שנטל את ידיו עדיין שייך לומר שזה עובר לעשייתן קודם שיברך, כי הניגוב הוא המשך להכשרת ידיו לאכילה, וא"צ שיהיה שני נטילות, ולברך בין שניהם.
ועוד מחדש הרמ"א, שאפי' שכבר ניגב את ידיו יכול לברך, ואע"פ שאחרי עשיית המצוה באופן כללי א"א לברך, אבל כאן מכיון שהרי בלאו הכי לא מברכים לפני עשיית המצוה, כיו שאדחי אדחי, וכמובן קודם שבירך המוציא, והט"ז חולק, וסובר שרק קודם שניגב יכול לברך.
סעיף י"ב
אדם שאוכל פת בידיים רטובות, זה כמו שאוכל לחם מאוס, וב' טעמים נאמרו בזה:
א. כיון שהמים בנטילה הראשונה נטמאים מהידיים, כי הידיים טמאות ומטמאות את המים שבנטילה הראשונה, וגם אחר שנוטל נטילה שניה להעביר את המים הראשונים שנטמאו, בכ"ז נשאר עדיים מים טמאים על הידיים, והניגוב גורם לכך שלא יהיו מים טמאים בידיים.
ב. כי אדם שאוכל לחם רטוב זה מאוס.
סעיף י"ג
אדם שמטביל את ידיו במקוה או בים, יכול לאכול בידיים רטובות, וזה מהטעם הראשון דלעיל, שהסיבה שצריך לנגב את ידיו זה משום שהמים נטמאו מהידיים, וזה שייך במים רגילים ולא במי ים או מקווה, ולכן א"צ לנגב ידיו.
וכן אדם ששפך על ידיו רביעית מים, זה לא נטמא מהידיים וא"צ לנגב את ידיו, והסיבה כהטעם הראשון דלעיל, והרי המים לא נטמאו, ומביא המ"ב, שהמהרש"ל חולק וסובר כהסיבה השנייה, שאדם שאוכל לחם רטוב זה מאוס, ולכן גם אם נטל ברביעית מים צריך לנגב את ידיו.