השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
באיזה אופן מותר להוציא פירות שטמונים בתוך מוקצה?
מדוע התירו חז"ל לטלטל אבנים לצורך קינוח גופו? ומה הדין באופן שצריך להוציא אבנים מכרמלית לרה"ר? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שי"א סעיף ט' – סימן שי"ב סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
פירות שטמונים בתוך תבן או קש, (תבן - הוא הקנה הנקצר עם השיבולת. קש – החלק שנשאר בשדה אחרי הקצירה.) והרי התבן והקש הם מוקצה, יכול לנוטלם מן התבן והקש ע"י שתוחב בהם מחט או כוש, ועי"ז מוציא את הפירות, ואע"פ שכשמוציא את הפירות מתוך התבן והקש, בהכרח הוא מטלטל את התבן והקש, בכ"א זה טלטול מן הצד לצורך דבר המותר, מותר.
לא כל תבן וקש הוא מוקצה, וכגון, אם ייחד אותם לשכיבה ולמאכל בהמה, ואפילו טמן בהם את הפירות, שזה עצמו מתיר אותם בטלטול, ומה שמדובר כאן שתבן וקש הם מוקצה, הוא תבן וקש העומד להסקה, ובדרך מקרה טמן בהם.
משום 'כבוד הבריות' חז"ל התירו טלטול מוקצה, ואפילו התירו לטרוח בשביל זה, וכגון, לטלטל אבנים כדי לקנח גופו בהם, ואפילו לעלות את האבנים לגג שהוא טורח בזה, ג"כ התירו לו, ויש חילוק בזה, שבמקום המיוחד לבית הכסא התירו חז"ל לטלטל יותר אבנים, כי גם אם בסופו של דבר הוא לא יצטרך להשתמש בכל האבנים בפעם הזאת, הוא ישתמש בהם בפעם הבאה, אבל מקום שלא מיוחד לבית הכסא, לא התירו לטלטל כל כמות אבנים שהיא, משום שיתכן שלא יצטרך לכל האבנים, ונמצא שמטלטל בחינם, ואם ניכר באבן שקינחו בו מותר להכניסו ואפילו שהוא גדול, כי עצם הקינוח בהם מייחד אותם שאינו מוקצה.
המ"ב מביא בשם המג"א, שכל מה שהתירו לטלטל אבנים משום כבוד הבריות, הוא בבית הכסא שיש עוד אנשים שמשתמשים בו, אבל בית הכסא המיוחד עבורו, שיכין את האבנים מבעוד יום, והא"ר חולק ואומר, שאדם לא נותן דעתו להכין אבנים לבית הכסא, וחז"ל לא החמירו עליו שיהיה צריך לדאוג לכך מבעו"י ושאם לא דאג לכך שיאסר עליו לטלטל בשבת.
י"א שאפילו מכרמלית לרה"ר מותר להוציא, שהרי זה רק איסור דרבנן, וחז"ל התירו טלטול מוקצה מפני כבוד הבריות, והתירו גם להוציא מכרמלית לרה"ר מפני כבוד הבריות, ומביא המ"ב שהעיקר כדעה זו.