מה מוטל על הצדיקים לעשות לפרנסתם?

– לילך מבית הכנסת לבית המדרש – חשיבות אכילת פת שחרית בשיעור בקודם למדנו שאחר תפילת שחרית צריך ללכת לבהמ"ד לקבוע עת ללימודו שנא' "ילכו מחיל אל חיל" ולא ידחה את לימודו. מבואר בסעיף זה, שצריך קודם לאכול פת שחרית, אדם מצווה לדאוג לבריאות שלו, ומביא המ"ב, שכתוב בגמ' ששמונים ושלשה חלאים תלויים במרה, ופת שחרית וקיתון של מים מבטלן, פת שחרית מחזקת את האדם ונותנת לו כוח, וממילא לא נתפסים בו כל מיני מחלות, הבה"ל מביא שלא צריך לאכול הרבה אלא טוב לאכול מעט.

– סדר משא ומתן –

תורה עם מלאכה | שיעשה תורתו עיקר ומלאכתו עראי | מה מוטל על הצדיקים לעשות לפרנסתם? | במה יתפוס אדם את מידת האמצע וממה יתרחק לגמרי? | ביאור מ"ע "ולדבקה בו" | ביאור מ"ע "ואהבת לרעך כמוך" | מדוע המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב ולרוצח יש חלק לעוה"ב? |

אחר שסיים לימודו בבהמ"ד, ילך לעסוק בעסקיו, שכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטילה, כי העניות תעביר אותו על דעת קונו, ולכן אחרי שמתפלל, וסועד פת שחרית, ומסיים את חוק לימודו, ילך לעסוק בעסקיו, ויעשה את תורתו עיקר ומלאכתו עראי, ומבאר המ"ב, שצריך לחשוב כמה הוא נצרך בשביל לחיות, ולא יעשה מעבר לכך, הבה"ל מביא, שזה הכל בהמון העם, אבל צדיקים גדולים לא יעסקו בפרנסתם, אלא יבטחו בהקב"ה, וכמו רשב"י שלא עסק במלאכתו, והתפרנס, וכמו הסכם יששכר וזבולון, שיששכר משליך את עצמו לגמרי על התורה, וזבולון תומך בו.

אדם צריך לתפוס את מידת האמצע, שלא יהיה מדי קמצן ולא מדי פזרן, ואין בזה מידת אמצע, אדם צריך להיות לפעמים רחמן ולפעמים אכזרי, אברהם אבינו היה מאוד רחמן, אבל כאשר הקב"ה אומר לו "גרש את בן האמה" אז אע"פ שהוא אהב אותו מאוד, הוא כובש את הרחמים ומגרש, וכן כאשר יש ציווי מה' "והעלהו לעולה" הוא כובש את הרחמים ומעלה אותו עולה, אבל יש שני דברים שמהם צריך לברוח בתכלית הריחוק, והם גאוה וכעס שאין בזה דרך אמצע כלל .

המ"ב מביא רשימת מצוות עשה ולא תעשה שנזכרו ברמב"ם:

"ולדבקה בו" קיומה הוא ע"י זה שנדבקים בתלמידי חכמים, אדם מצווה לישא בת ת"ח, ולהשיא את ביתו לת"ח, לסעוד בסעודה עם תלמידי חכמים, לעסות פרקמטיא לת"ח, ועי"ז שמתדבק בהם, זה כמו שהוא נדבק בשכינה הקדושה, ואז מקיים מ"ע זו.

"ואהבת לרעך כמוך" מצוה זו אומרת לנו להרגיש את השני כמו שזה היה אתה בעצמך, דהיינו, לחוס על ממונו כמו שזה ממונך, לחוס על כבודו כמו שמדובר בכבודך, מה שאתה היית עושה לעצמך תעשה גם לחברך, והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא, וזה דבר נורא, כיון שאדם שרוצח את חבירו זה חמור מאוד, אבל יש לו חלק לעוה"ב, אבל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב, ומבאר הרמב"ם בפיה"מ בפרק חלק, שאדם שמתכבד בקלון חבירו יש לו נשמה גרועה, ונשמה גרועה לא יכולה לזכות לעוה"ב, וגם אם יושיבו אותו בגן עדן הוא לא יתחבר לשם, ואדם רשע אין עליו מצוה של "ואהבת לרעך כמוך" כי הוא לא "כמוך".