הרב יצחק יעקב פוקס שליט"א
"צום גדליה" – נדחה, יום ראשון ד' תשרי תשע"ח
רמב"ם תעניות פ"ה: "יש ימים שכל ישראל מתענים בהם, מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה וכו' ובזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב"
תחילת הצום: עלות השחר, לבני אשכנז – 4:59 לבני ספרד – 5:17
המעוניינים לקום לאכול קודם עלות השחר, צריכים לעשות תנאי במוצאי שבת לפני הליכתם לישון – "איני מקבל עלי התענית עד עלות השחר". לעניין שתיה: בני אשכנז – ראוי שיתנו, אא"כ רגיל לשתות אחר השינה, או הקם ונצרך מאד לשתייה – שותה אף שלא התנה. בני ספרד, מלשון השו"ע משמע שצריכים. להתנות אף לשתייה. מותר להתחיל באכילת פת עד חצי שעה לפני עלות השחר, ותוך החצי שעה אין לסעוד יותר מ"כביצה" פת (56 גרם). לבנות ונשים, בכל השנה אין איסור לאכול בחצי שעה שלפני עה"ש (דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל הובא בנשמת אברהם או"ח).
חולים תשושי כוח וזקנים שלדעת רופא הצום עלול להזיק לבריאותם, לא יתענו, ובכלל זה, מעוברות (לאחר 40 יום להריון) מניקות (עד 24 חודשים אחר הלידה אפילו הפסיקו להניק, וכן מפלת כמניקה) (שו"ע תקנ,א מ"ב,ג כה"ח ודע"ת שם). כל מי שהתענית בצום גדליה עלולה לפגוע ביכולתו לצום ביום הכיפורים – לא יצום, או יצום רק עד חצות – 12:27 (שו"ת ציץ אליעזר).
כל שאינו צם: אוכל מהבוקר בצנעה אך לא בשר ויין ושאר תענוגים. קטנים – אינם צמים אך נמנעים מלתת בידם ממתקים, אא"כ לקחום בעצמם (ברכ"י ובאר משה).
שטיפת הפה: מותרת לאסטניסט (רגיש) אפילו עם משחה ולגר"ע יוסף זצ"ל יש להימנע מלהכניס לפה בבת אחת רביעית מים (86 סמ"ק) ולפלוט הכל.
בליעת תרופות: מותרת , לגרש"ז אויערבך זצ"ל אפילו עם מים הנצרכים לכך, לגר"ע יוסף זצ"ל עדיף בלא מים, לדעת ציץ אליעזר יש לפגמם, ושמעתי מהגרי"ש אלישיב זצ"ל שדי לפורר קצת מהכדור למים.
נגיעה במאכלים ביום הצום: לדעת פרי מגדים מש"ז תרי"ב עפ"י הט"ז "אין לגעת במאכלים שלא לצורך, שמא יבוא לאכול". הטועה ואכל או שתה – ימשיך בתענית ואין צריך להשלים תעניתו. ולמשנ"ב אף אומר עננו ועולה לתורה במנחה. טעה וברך על מאכל – בשדי חמד (בשם נחפה בכסף) שב ואל תעשה (ויאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד") ויש אומרים שבצום דרבנן עדיף שיטעם מעט, שלתשובת הרמב"ם (כ"י פריימן) ברכה לבטלה איסור לא תישא וגו' דאורייתא.
רחיצה – אין לרחוץ כל הגוף בבת אחת במים חמים דרך תענוג. (פרי מגדים וע"פ הט"ז).
אמירת עננו – בני ספרד – בשחרית ומנחה בני אשכנז – רק במנחה. השוכח עננו אינו חוזר ויכול להשלים באלוקי נצור וכו' העומד לסיים התענית אחרי מנחה, רשאי לומר עננו כל עוד צם ולבני אשכנז בשינוי: "ביום צום התענית הזה". אומרים "אבינו מלכנו" בשחרית ומנחה אפילו כשאין צמים.
צום גדליה: חצות היום: 12:31 מנחה גדולה: 13:01 סיום הצום: 18:51 ויש נוהגים 19:00
עשרת ימי תשובה
"דרשו ד' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב" (ישעי' נ"ה, ו')
"אמר רבה… אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים" (גמ' ר"ה ע"ח ע"א) ימים בהם שערי שמים פתוחים, והקב"ה קורא לכולנו: שובו אילי ואשובה אליכם, פתחו לי פתח כחודה של מחט… ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". "שלש תפילות נשמעות: תפילת יחיד בדמעות בכל יום, תפילת יחיד בין ראש השנה ליום הכפורים ותפילת ציבור בכל יום (הג"ה אלפסי זצ"ל בתפארת שמואל לברכות פ"ג).
עוברים מעבודת הכלל לעבודת הפרט: א. תשובה תפילה וצדקה ב. פיוסים ג. כפרות.
שינויים בתפילה
א. "המלך הקדוש": הטועה ואמר הא-ל הקדוש: אם נזכר תוך כדי דיבור ולא התחיל אתה חונן וכו' – חוזר ומתקן. נזכר לאחר מכן, או התחיל אתה חונן וכו' – חוזר לראש התפילה. ואינו אומר שוב ד' שפתי וגו' (ערוה"ש). ואפילו ספק אמר – חוזר (כי אין שייך "להרגיל לשונו בעשרה ימים וגם אי אפשר לומר החתימה בשם ומלכות.
ב. "המלך המשפט": הטועה, לבני אשכנז – תוך כדי דיבור, חוזר ומתקן לאחר מכן – אינו חוזר (סוף סוף אמר "מלך" ואמר "משפט") לבני ספרד ולדעת שו"ע הרב נזכר עד יהיו לרצון וגו' (השני) חוזר להשיבה שופטינו וכו' עקר רגליו – יחזור על תפילת עמידה בנדבה.
ג. "זכרנו לחיים וכו' בספר חיים וכו'": מתקנת הגאונים, ואין חוזרים בשביל טעות בדבר שאינו נזכר בתלמוד אא"כ נזכרים בטרם חתימת הברכה, חוזרים לבקשה. השוכח זכרנו לחיים וכו' וכבר חתם מגן אברהם יבקש בשומע תפילה זכרנו וכו' (שאין בקשה גדולה מזו בימים אלו) – בן איש חי, ניצבים.
הערה: "ברית כרותה לשפתיים" – יש לדייק לומר זכרנו לְחיים – בשוא תחת הל' (טור בשם מהר"ם מרוטנבורג). האומר לַחיים – בפתח (ח"ו לא חיים) בוודאי מתכוון לחיי הנצח-חיי עוה"ב (ר"י מעמדין).
ד. "אבינו מלכנו": אומרים שחרית ומנחה (גם ביחידות ובעמידה – דע"ת תקפד,א). בני אשכנז – פרט לשבת, . בני ספרד – אומרים בכל יום כולל שבת, ובשבת, בדילוג "אבינו מלכנו חטאנו לפניך".
ה. יש אומרים במשך כל עשרת ימי תשובה בברכת המזון: "הרחמן הוא יחדש עלינו שנה וכו'" (מט"א).
הידורים ויתר הקפדה במצוות
קיצור שו"ע ק"ל, ב: "ראוי לאדם שיתנהג בימים אלו גם בחומרות שאינו נוהג בהם כל השנה, כי גם אנו מבקשים מאת השי"ת שיתנהג עמנו בחסידות…"
דוגמאות: בדיקת מזוזות, הכנות לסוכות, אמירת ברכת המזון ק"ש שעל המיטה ואשר יצר – מתוך הנוסח, זהירות מפת עכו"ם, יותר תהילים, יותר צדקה ותיקון המידות והמעשים. (דברים של הידור ולחומרה – אין זה מחייב בתורת נדר לכל השנה – ב"י וערוה"ש תר"ג).
פיוסים
שולחן ערוך או"ח תרו א: "עבירות שבין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר עד שירצה חברו ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו". ומי שאינו מעביר שנאה – אין תפילתו נשמעת. (א"ר ומט"א) וכל אדם צריך לבקש מחילה מהוריו, מאשתו ומרבותיו. שמא פגע או צערם. והם מצדם יאמרו שמוחלים. (בן איש חי וילך).
עיקרי הדינים:
א. מנהג העולם שהולכים רק לאוהביהם בעיו"כ לבקש מחילה ועפ"י רוב אינו לצורך… ואלו שעושים מהטפל עיקר, כופרים בעיקר המחילה… ושמא יתעוררו אוהביו שפגע בהם… ורע עלי המעשה" (יוסף אומץ).
ב. עדיף בעצמו, כי מודה ועוזב ירוחם (א"ר והחיד"א) מבקשים עד שלש פעמים גם בעזרת אחרים.
ג. "ומי שמבקש מחילה מרבים בכלל (מודעה, רמקול…) אינו יוצא אם יודע שפגע באיזה יחיד בפרט" (משנ"ב)
ד. אין לבקש מחילה, באקראי, על רגל אחת, במפגש מיקרי בסופרמרקט, רכבת קלה, ברמזור.
ה. "בשעת בקשת המחילה אם נתגנה חברו בפני אחרים צריך לפרט מה שחטא לחברו, (דעת החפץ חיים) אכן כשיודע שחברו יצטער ויתבייש מזה כשיפרט החטא, אזי לא יפרט" (בשם ר"י מסלנט מו"ז א,נד)
ו. לא יהא אדם אכזרי שלא למחול, שכל המעביר על מידותיו מעבירים לו… מידה כנגד מידה ומן השמים מוחלים גם לו. אלא אם כן, אין הבקשה אמתית. תלמיד לרב וילדים להורים צריכים לבקש אפילו מאה פעמים.
ז. המבקש יאמר או יחשוב הנני מבקש סליחה ממך ד' אלקי ישראל ומפלוני… (א"ר).
כפרות
א. שו"ע תר"ה, א: מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כפורים לשחוט תרנגול וכו' יש למנוע המנהג. (משום דרכי אמורי, ונראה כאילו מקריבים קרבנות בזמן הזה) רמ"א: ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה וכו' וכן נוהגים בכל מדינות אלו ואין לשנות. וכן נהוג כיום בכל העדות (כף החיים שם, ח).
ב. העושים בכסף: אם עושים גם לאחרים יעשו תחילה לעצמם ואח"כ לאחרים, בסכום כל שהוא, במזומן, לא בצ'ק ובוודאי לא בכרטיס אשראי. מניחים הכסף במפית ומסובבים מעל הראש ואומרים: "זה הכסף ילך לצדקה וכו'" ואין לפדות בכסף מעשר (משנ"ב ובאר היטב), והכסף ילך לצדקה לעניים דווקא.
ג. העושים בבעלי חיים: דווקא בכאלו שאין מקריבים על המזבח. ואפשרי גם בדגים (מ"ב בשם הלבוש).
פרטי דינים לנוהגים בבעלי חיים: א. לוקחים לכל אחד מבני הבית תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה (אריז"ל) כשאין היד משגת אפשר בתרנגול אחד לכל הבנים ובתרנגולת לכל הנקבות. (שו"ע הרב, ג) ובגמר הכפרה לא יאמרו "נפש תחת נפש". ב. איש שעשה בתרנגולת ואשה בתרנגול – יצאו בדיעבד. (א"ר מבוטשאטש תנינא, תרה) ג. למעוברת לוקחים גם תרנגול אולי תלד זכר, למשנ"ב – שתי תרנגולות ותרנגול אחד. לאריז"ל – שלש נקבות ושני זכרים. ועושים הכול על ראשה בלבד. ד. אולטרה סאונד – נאמן (שו"ת קנה בושם ב, כ שלא כדעת מנחת יצחק) – ולוקחים כפי שהורה הסורק. ה. מעוברת שטרם מלאו מ' ימים להריונה – צריכה כפרה רק לעצמה. (הגרי"ש אלישיב והגר"ש וואזנר זצ"ל) ו. עדיף לתת לעני שווי הכפרה ולא את העוף עצמו.
מי שלא עשה כפרות בעשי"ת יכול להשלים בהושענא רבה. (שו"ת שארית שמחה, ח).