השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מהי תערובת חמץ? • באיזה אופן עובר על איסור כשמשהה תערובת חמץ? • ומה הדין לעניין אכילת תערובת חמץ שאינה ראויה לאכילה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ב סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אדם שמשהה בפסח חמץ שאינו חמץ גמור, אלא חמץ שמעורב בהיתר, עובר עליו משום בל יראה ובל ימצא, ואומר המ"ב, ששיטת השו"ע היא, שעובר על זה גם אם אין בתערובת שיעור של כזית בכדי אכילת פרס, ואע"פ שלעניין אכילת חמץ, אדם שאוכל תערובת חמץ אינו מתחייב על כך כרת, ואולי אפילו לאו אין בו, אא"כ היחס בין החמץ לבין ההיתר, הוא יחס של כזית בכדי אכילת פרס, זה הכל לעניין אכילת חמץ, אבל לא לעניין בל יראה ובל ימצא, ולכן, אע"פ שההיתר הוא יותר מכדי אכ"פ, אבל כיוון שהתערובת מונחת בכלי, הכלי מצרף את כל חלקי החמץ, ועוברים עליו משום בל יראה ובל ימצא.
כל האמור לעיל, הוא בחמץ שנתערב בשאינו מינו, אבל חמץ שנתערב במינו, כגון, קמח חמץ שנתערב בקמח של היתר, הדין הוא, שהקמח של ההיתר מבטל את הקמח של האיסור, ולא עובר עליו בב"י וב"י, ובכ"ז אסור להשהותו בפסח, גזירה שמא יבוא לאוכלו, ולאחר פסח יהיה מותר, ולא יהיה עליו איסור של חמץ שעבר עליו הפסח, מכיוון שכל חמץ שאין בהשהייתו בפסח איסור מדאורייתא, לאחר הפסח אין בו איסור של חמץ שעבר עליו הפסח.
יש תנאי, שהתערובת תהיה תערובת שנאכלת, אבל אם הדבר אינו ראוי לאכילה, אין איסור בהשהייתו, וכגון ערבת העבדנין שנתן לתוכה קמח ועורות כדי לעבד אותם, והקמח לא ראוי לאכילה, אפילו שנתן אותם שעה קודם זמן הביעור, מותר לקיימו, מכיוון שאינו ראוי לאכילה, שהרי העורות מסריחים אותו, ואם לא נתן את העורות אבל נתן את הקמח, קודם ג' ימים לשעת הביעור, מותר לקיימו, שהרי נפסד והבאיש, אבל תוך ג' ימים, חייב לבער, כיוון שעדיין הוא ראוי לאכילה כשיגיע פסח, אא"כ נתן את העורות שאז הם מסריחים אותו.
לעניין אכילת החמץ הזה, מבואר לקמן סעיף ד', שהרי נפסד צורת החמץ וממילא מותר לקיימו בפסח.
חמץ נוקשה, לא עוברים עליו בב"י וב"י, ומדרבנן צריך לבערו, וחמץ נוקשה היינו, דבר שאינו חמץ גמור ולא החמיץ לגמרי, כגון מה שהסופרים עושים דבק מקמח ומים, שזה לא מחמיץ לגמרי, וכן עיסה שלא נמצא בה סדק אלא הכסיפו פניה, או שראוי לאכילה רק קצת.