מה הקשר בין ה'לחם השחור' שהונח בשלחנו של החפץ חיים, לחטא המרגלים?
סיפר הגאון רבי יושע בער סאלוויצ'יק זצ"ל, ששמע מיהודי שהתארח בשבת קודש בשולחנו של מרנא החפץ חיים, ובמהלך הסעודה הגישו לחם שחור במקום לחם לבן, ואמר אותו יהודי, שהלחם השחור הוא לא לחם טוב, והחפץ חיים כששמע זאת אמר לו שיש שלש מעלות בלחם השחור, ולכן מה שאמרת זה לשון הרע.
ואמר הגאון רבי יושע בער זצ"ל, שהראיה של החפץ חיים הוא מפרשת המרגלים שנלמד מהם שאסור לדבר לשון הרע גם על עצים ואבנים. והוסיף, שמוכח ממעשה זה של החפץ חיים שהאיסור לדבר על עצים ואבנים, הוא רק אם הדיבור הוא שקר, והראיה ממה שהקדים החפץ חיים לומר שלחם שחור הוא יותר טוב מלבן, שאל"כ הרי עצם מה שאמר שלחם שחור לא טוב, הרי זה לשון הרע , וע"כ שלשון הרע על עצים ואבנים זה דוקא באינם דברי אמת [ספר זכרון גבריאל עמוד תרמא' והובא בח"ח מהדורת דרשו כלל ה סעיף ז'].
מדוע הפסיק מרן הברכת שמואל את דבריהם של תלמידיו שחזרו מארץ ישראל?
בכלל האיסור של הוצאת דיבה על ארץ ישראל, הוא לספר בגנות ארץ ישראל כגון על האויר בארץ ישראל שקר או חם באופן לא נסבל וכדו', וכמו שהביאה הגמ' (כתובות קיב, ב) שרבי אמי ורבי אסי היו שונים לתלמידיהם במקום שאין חום השמש מגיע אליו, כדי שלא יבוא אחד מן התלמידים לומר שמקום זה חם ולא טוב, ונמצא שמוציא דיבה על חלק מקרקע של ארץ ישראל. ומדברי הגמ' האלו, כתב בבן יהוידע (שם) שילמד אדם מוסר השכל, לשמור פיו ולשונו לבל יוציא מפיו שום דיבור לא טוב, לגנות אפילו אמה אחת מארץ ישראל, הן מצד האויר, הן מצד קור וחום, הן מצד הפירות, והן מצד הבנין, ואפילו בעת חורבנה שהבתים בידי הגויים, אסור לדבר בגנותה, כדי שלא יהיה בכלל מוציא דיבת הארץ.
ובספר עלי באר (עמ' קנ) הביא, שמרן הגרב"ד ליבוביץ בעל הברכת שמואל ישב לשוחח עם בחורים שביקרו בארץ ישראל, וסיפרו לו על שהותם בארץ, וכשהתחילו לדבר על המזג אויר ואמרו שהיה שם חום גדול, הפסיקם מרן הגרב"ד כדי שלא יספרו בגנות ארץ ישראל [הובא בח"ח מהדורת דרשו שם].
על מה הזדעזע הגה"ק רבי אהרון מבעלז כשדברו אתו על ארץ ישראל?
איסור הוצאת דיבת הארץ נאמר גם אם מספר גנאי על יושבי ארץ ישראל, וכמו שהביא בספר יפה שיחתן (ח"א ע, נט) שאחד סיפר לפני הרה"ק ר"א מבעלז, על איזה מקום בארץ ישראל שהוא מקום תורה ועבודת ה', וסיים בדבריו שהלואי והיה המצב כן בכל ארץ ישראל, ובהשמיעו דברים אלו הזדעזע הרה"ק ר"א מבעלז על ששמע אבק לשון הרע על יושבי ארץ ישראל [ומסתבר שלא היתה כונתו ליושבי הארץ הכופרים והאפיקורסים שאינם בגדר תינוקות שנשבו, שעליהם הותר לדבר לשון הרע כמבואר בכלל ד סעיף ב, ובכלל ח סעיף ה וראה הערה 17 שם].
וכן לומר על פלוני שיש לו איזו תכונת גנאי הקיימת לדעתו בתושבי ארץ ישראל, כתב הגרמ"מ פוקס (עלון משמרת השלום אדר ע"ג) שגם זה נחשב כגנאי לאנשי ארץ ישראל, ואסור לומר זאת [וזה מלבד הדין שאין לגנות יושבי מקום מסויים לומר עליהם שהם בעלי מידות רעות וכדו', כמבואר בח"ח (לשון הרע כלל י סע' יב) שהוא אף חמור יותר מלשון הרע על היחיד] [הובא בח"ח מהדורת דרשו שם].