יום שני ו' באדר תש"פ
מה הקשר בין אפיית המצוֹת לכפרת העוונות החמורים?
ראוי לכל אדם לעסוק בעצמו בלישת המצוֹת המיועדות לקיום מצוַת אכילת מצה בליל הסדר, ובאפייתן; וכן נהגו גדולי ישראל, לבטל מתורתם, ולהשגיח בעצמם על תהליך הכנת המצות, ואף להשתתף בעצמם בהכנתן, כפי הכלל האמוּר בכל המצוות – 'מצוה בו יותר מבשלוחו', דהיינו, שמצוה שאדם מקיים בעצמו, גדולה יותר מאשר כשמקיים אותה באמצעות שליח.
וכתבו הפוסקים בשם האריז"ל, שראוי לאדם להתייגע בהכנת מצות המצוה עד שיתחמם ויזיע, ודבר זה הוא 'תיקון' לעוונות החמורים.
וראוי להשגיח בדקדקנות גם על הכנת כלל המצות המיועדות לפסח, כדי למנוע מכשולות של איסור חמץ העלולים להיווצר במהלך הלישה והאפייה.
[שו"ע תס, ב, ומשנ"ב ה-ז]
מהי ה'הקדמה' המיוחדת לאפיית מצוֹת בערב פסח לאחר חצות?
האופה מצוֹת בזמן איסור חמץ, כלומר מֵאחר חצות היום של ערב פסח, עד לסוף חג הפסח, 'יבטל' לפני תחילת הלישה את כל הפירורים שיפרדו מהבצק; משום שלאחר שיפרדו מהבצק וישהו ויחמיצו, לא ניתן עוד לבטלן, כיון שבזמן איסור חמץ לא ניתן לבטל חמץ, אך כשמבטלם בטרם יחמיצו, הרי בשעה שמחמיצים כבר אינם ברשותו, ואינו עובר על איסור חמץ. ואם שכח לבטל לפני תחילת הלישה, יכול לבטל את הפירורים כל עוד לא החמיצו.
ולמרות ביטול הפירורים, ראוי לדרוך עליהם מיד לאחר נפילתם באופן שלא יבואו עוד לידי חימוץ; ולאחר האפייה יש לנקות את כלי הלישה והרידוד, את משטחי הלישה והרידוד, ואת הרצפה, ואם נמצאו בעת הנקיון פירורים מהבצק – יש לשורפם.
[שו"ע תס, ג, ומשנ"ב ח, ט, י ו־יב; ביאורים ומוספים דרשו, 21]
ה'מבטל' חמץ בשפה שאינה מובנת לו – האם הביטול חל?
בהמשך לאמוּר: נוסח ביטול הפירורים הוא כך: "כל הפירורים שיפלו בשעת הלישה והעריכה, וכן בצק הנדבק בכלים, אני מבטל אותם", או: "אני מפקיר אותם". ויש שכתבו שצריך להתנות שהביטול יחול בזמן שהפירורים יפלו, או ידָּבקו לכלי.
ואין לומר בנוסח הביטול: "הפירורים שיפלו... הם הפקר", כי לשון זו עשויה להתפרש כאילו הם הפקר מעצמם, ולא שהוא מפקירם, ודבר זה אינו נכון, שהרי הפירורים אינם נעשים הפקר מעצמם.
וצריך לומר את נוסח הביטול בשפה המובנת לו. ובדיעבד, אם אמר בשפה שאינה מובנת לו – אם מבין שענינהּ של אמירה זו הוא ביטול החמץ, הביטול חל, אך אם הוא סבור שאמירה זו היא כעין תפילה, הביטול אינו חל.
[משנ"ב תס, יא; ביאורים ומוספים דרשו, 25-26]