יום חמישי כ"ז באייר תש"פ
מה הן הוראות הבישול ל'צלי קֵדר' עבור ליל הסדר?
ישנם מקומות שנהגו שלא לאכול בשר צלוי בליל הסדר, כדי שלא יֵראו כאוכלים בשר קדשים – דהיינו, קרבן הפסח שבשרו נאכל בליל הסדר, ואינו נאכל אלא צלוי – מחוץ לירושלים.
ועל מנת למנוע בלבול וחוסר הבחנה בין צלי לצלי – נהגו איסור בכל בשר של בעל חיים הטעון שחיטה, אף שאינו ראוי לקרבן פסח, כגון בשר עגל, או עוף; וכן נהגו איסור בכל סוגי הצלי, דהיינו, גם צלייה בסיר, שלא ניתן לצלות בה את קרבן הפסח.
ויש מקומות שנהגו היתר בדבר. ומנהג בני אשכנז בכל המקומות לאסור אכילת צלי בליל הסדר.
וסוג הבישול שמכונֶה 'צלי קֵדר', אינו נחשב לצלייה, כיון שמוסיפים לצלי מעט מים; אך ראוי להוסיף כמוּת מים גדולה מהרגיל, כדי שיהיה ניכר שהבשר מבושל ולא צלוי.
[שו"ע תעו, א, ומשנ"ב א; ביאורים ומוספים דרשו, 2]
מדוע אוכלים את האפיקומן בסוף הסעודה של ליל הסדר?
חכמינו ז"ל אמרו, שאת קרבן החגיגה הקרֵב יחד עם קרבן הפסח, יש לאכול לפני קרבן הפסח, כדי שקרבן הפסח יֵאכל 'על השׂובע', דהיינו, שלא יהיה רעֵב בשעת אכילתו. וכזכר לכך, תיקנו חכמים לאכול את מצַּת ה'אפיקומן' בסוף ליל הסדר, כלומר, לאכול מצה 'על השובע'. ופירוש הדבר, שהאוכל יהיה שבע אך לא לחלוטין, כך שעדיין חפץ לאכול; ואדרבה, אם אינו מעונין לאכול כלל, אין זו 'מצוה מן המובחר'.
ואם אכל כה הרבה עד שנפשו קצה באכילה נוספת, אינו מקיים את המצוה כלל, כיון שאין זה נחשב לאכילה. וסיבה נוספת שלא לאכול יֶתר על המידה – כדי שיוכל לעסוק בהמשך הלילה בסיפור יציאת מצרים 'עד שתחטפנו שינה', כפי שתיקנו חכמינו ז"ל; והיינו, עד שראשו כבד עליו מחמת עייפותו והשינה באה עליו.
[שו"ע תעו, א, ומשנ"ב ו-ז; ביאורים ומוספים דרשו, 5; וראה עוד שם]
מה הן הסיבות לזכירת האבילות של חורבן בית המקדש בליל הסדר?
בחלק מקהילות ישראל, נהגו לאכול ביצים בליל הסדר, על פי מנהג ישראל לאכול ביצים בשעת אבילות, (ראה שו"ע יו"ד שעח, ט); משום שבלילה זה יש שתי סיבות לזכור את האבילות על חורבן בית המקדש: האחת, שליל תשעה באב חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל ליל הסדר; והשניה, שהחורבן מורגש ביֶתר שאת, בהעדר קרבן הפסח. וכמו כן, בלילה זה יש זכרון לאבילות על פטירתו של אברהם אבינו ע"ה, שנפטר בערב פסח.
ויש אומרים שעיקרו של המנהג הוא לאכול את הביצה המונחת בקערה, אשר מונחת בהּ כזכר לקרבן החגיגה שהקריבו יחד עם קרבן הפסח; ובחרו דווקא בביצה, משום שבארמית נקרא שמהּ 'ביעא', הדומה למילה הארמית 'בעא', שמשמעותה – 'רצון', כלומר: רצה השי"ת וגאלנו ממצרים.
[שו"ע תעו, ב, משנ"ב יא-יב, ושעה"צ י; ביאורים ומוספים דרשו, 7]