יום שלישי י"ח באייר תש"פ
מה הם מרכיבי החרוסת?
החרוסת, היא תערובת פירות המיועדת לטיבול ה'מרור', בעלת מרקם הדומה לטיט, אותו ייצרו בני ישראל בעת השיעבוד במצרים. החרוסת מורכבת מפירות שנזכרו בשיר השירים כמשל ל'כנסת ישראל', כגון: תפוחים, תאנים, אגוזים ורימונים; וכן משקדים, לזכר ה'שקידה' ששקד הקב"ה להביא את קץ השיעבוד במצרים.
וצריך לערב בחרוסת תבלינים הדומים לתבן, שבו גיבלו ישראל את הטיט במצרים, כגון זנגוויל וקינמון. ויש אומרים שאין לדוך תבלינים אלו כלל, כדי שהחתיכות תהיינה גדולות ודומות לתבן. ויש מגדולי ישראל שנהג לטוחנם במטחנת בשר ולא במטחנת תבלינים, באופן שהחתיכות תהיינה גדולות מעט, ולא טחונות לגמרי כדרך התבלינים.
[שו"ע תעג, ה, משנ"ב מט-נ, ושעה"צ סח; ביאורים ומוספים דרשו, 62]
מהו המרקם הראוי לחרוסת?
בהמשך לאמוּר: את החרוסת יש להכין באופן שיהא לה מרקם עבה, כדוגמת הטיט (ראה לעיל), ואחר כך לרככהּ בעזרת יין אדום, או חומץ של יין, כזֵכר לדמם של בני ישראל שנשפך במצרים. ואת החרוסת עצמה, צריך להכין בערב פסח, אך את היין ניתן לערב בליל הסדר, לפני הטיבול. ואם שכח להכין את החרוסת בערב פסח, ניתן להכינהּ גם ביום טוב עצמו.
ואם ליל הסדר חל בשבת – אסור להכין את החרוסת בשבת, משום איסור מלאכת 'טוחן'; וגם את היין, צריך לערב דווקא בערב פסח, ולא בליל הסדר, משום איסור מלאכת 'לש'; ואם הכין את החרוסת בערב פסח, אלא ששכח לערב בה את היין – ישנם מקרים שבהם ניתן לערבו בשבת, בצורה מסוימת, וכמפורט בהלכות לישה בשבת.
[שו"ע תעג, ה, ומשנ"ב מז-מח; ביאורים ומוספים דרשו, 60-61]
האם ניתן לקיים מצות אכילת מרור בירק מר מכל סוג שהוא?
מי שאין ברשותו את אחד מחמשת המינים הראויים לקיום מצוַת מרור (ראה תקציר לאתמול) – ישתמש בירק מר אחר, שיש בו את הסימנים הנזכרים בגמרא לגבי חמשת המינים הנ"ל, והם: 1. ראוי לאכילה. 2. בעת חיתוכו זב ממנו נוזל לבן. 3. צבע עליו אינו ירוק לחלוטין, אלא נוטה מעט לגוון הלבן. אולם, גם אם הירק עונה לכל הסימנים, אין לברך על אכילתו 'על מצוַת מרור', משום שאין אנו בקיאים בסימנים אלו די הצורך.
ויש שכתבו שאף כאשר אין ברשותו ירק מר העונה לסימנים האמורים, יאכל ירק מר כלשהו במקום המרור, אך כמובן שלא יברך על אכילתו; ויש שנראה מדבריהם שאף אם אין ברשותו כל ירק מר שהוא, יאכל פרי מר במקום המרור.
[שו"ע תעג, ה, משנ"ב מה, וביה"ל ד"ה יקח; וראה עוד שם]