יום שלישי י"ח בתשרי תשפ"א
מה הם האיסורים הכרוכים באכילת פרי שנשר מהעץ בשבת?
פירות שנקטפו – בידי גוי או בידי ישראל – או שנשרו מאליהם מהעץ בשבת וביום טוב, אסורים באכילה עד למוצאי היום, משום גזירת 'פירות הנושרים'; דהיינו, שאסרו חכמינו ז"ל לאכול את הפירות שנקטפו או שנשרו מאליהם, מחשש שאם יוּתר לאוכלם, ייכשלו ישראל ויקטפו אותם בשבת וביום טוב.
ובנוסף, אסורים הפירות באכילה מדרבנן, משום 'מוקצה', שהרי בכניסת היום לא היו ראויים לאכילה, בשל האיסור לקוטפם. ואף אם כבר נקטפו או שנשרו לפני כניסת השבת, אך נותרו על גבי ענפי העץ – שאז אינם אסורים משום גזירת פירות הנושרים – הרי הם מוקצה, כיון שאסור מדרבנן להסיר בשבת כל חפץ שהוא מעל גבי העץ, ונמצא שהפירות לא היו ראויים לאכילה בכניסת השבת.
[שו"ע תקטו, ב, ומשנ"ב כג; ביאורים ומוספים דרשו, 47]
האם מותר לבן חו"ל להשתמש בערבות שנתלשו ביום טוב שני בארץ ישראל?
בהמשך לאמוּר: יש אומרים, שפירות שקטף ישראל בשבת בהיתר, דהיינו לצורך פיקוח נפש – כגון עבור חולה מסוכן – אסורים באכילה בשבת משום 'מוקצה', אך לא חלה עליהם גזירת 'פירות הנושרים'.
והוסיפו, כי לפי זה, ערבות שקטף ישראל בארץ ישראל ביום הראשון של חול המועד סוכות, מותר לבן חוץ לארץ הנמצא בארץ ישראל, שאצלו הוא 'יום טוב שני', להשתמש בהן למצוַת ארבעת המינים; מפני שאיסור מוקצה אין בהן, כיון שהן עומדות לתלישה בידי בני ארץ ישראל בימות החול, וכן גזירת פירות הנושרים אין בהם, כיון שנתלשו בהיתר; (וצירפו להיתר זה, את הדֵעה הסוברת שגזירת פירות הנושרים היא בפירות מסוימים בלבד). ויש שאוסרים לבן חוץ לארץ להשתמש בערבות אלו.
[ביאורים ומוספים דרשו תקטו, 47]
האם מותר ליהנות ממלאכה שעשה גוי בשבת וביו"ט עבור עצמו?
כפי שלמדנו, חכמינו ז"ל אסרו לישראל ליהנות ממלאכה שנעשתה בידי גוי בשבת וביום טוב עבור ישראל. אולם, מלאכה שעשה הגוי בשבת וביום טוב עבור עצמו, מותר לישראל ליהנות ממנה, אלא, שלעיתים כרוכה ההנאה באיסורים אחרים, כגון 'מוקצה', 'הכנה' (ראה תקציר לאתמול), וגזירת 'פירות הנושרין', (ראה תקציר לאתמול, ולעיל).
וכמו כן, כאשר מדובר במאכלים שהאדם מטבעו להוט אחריהם, והגוי עשה מלאכה בשבת כדי להכינם לאכילה – ישנם אופנים שבהם אסור ליהנות ממנה כדין מלאכה שעשה גוי עבור ישראל, מחשש שמתוך להיטותו אחרי מאכלים אלו, ייכשל הישראל במקרים אחרים ויבקש מהגוי לעשות עבורו את המלאכה בשבת.
[שו"ע תקטו, ב, ומשנ"ב כג-כה; ביאורים ומוספים דרשו, 48, וראה לעיל, 15]