מה היתה עצתו של בעל האדר"ת לנעורים בליל שבועות, ומה היתה דעתו של מרן הגרי"ש אלישיב על כך?
לענין הנעורים כל הלילה בליל שבועות, האם יכולים לברך ברכת התורה, כתב המשנ"ב (סימן מז ס"ק כח) שנחלקו הפוסקים אם הניעור כל הלילה צריך לברך את ברכות התורה, ומפני שספק ברכות להקל אין לו לברך בעצמו, אלא שאם אפשר לו ישמע את הברכה מאחר ויאמר לו שיכוין להוציאו, והוא יכוין לצאת ויענה אמן, ולאחר מכן יאמר כמה פסוקים כדי שיחשב לו כלימוד תורה, או שבתפילת שחרית יכוין בברכת 'אהבה רבה' לצאת ידי חובת ברכת התורה, וילמד מיד אחרי התפילה. עוד הביא שם את דברי רעק"א שאם ישן ביום על מיטתו שינת קבע לדברי הכל יכול לברך בבוקר ברכות התורה [ודעת החזו"א, וכן מהו שיעור הזמן שיחשב כשנת קבע, ראה מה שהובא בביאורים ומוספים סימן תצד ס"ק א].
עיצה נוספת כדי שיוכל אדם הניעור בלילה לברך למחרת בבוקר את ברכת התורה, הורה האדר"ת (הובא בלוח ארץ ישראל הושענא רבה) שכשמברך בערב שבועות את ברכת התורה, יכוין לפטור את עצמו בברכה זו רק עד למחרת בבוקר. וכן כתב הביה"ל (סי' ח סי"ד ד"ה וי"א) לענין הברכה על הציצית, שיכול לכוין שלא תפטור הברכה אלא עד השעה שיפשטנה. וכן מבואר במג"א (סי' מז ס"ק יב, וסי' תצד בהקדמה לסימן) לענין ברכת התורה, שלדעתו בסתם מתכוונים לפטור בברכת התורה רק עד עלות השחר, וכמו שלמדו בדבריו הנשמת אדם (כלל ט ס"ק ג) והגרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה סי' יח ס"ק ח-ט).
אלא שלעניין ברכת התורה לא כתב המשנ"ב עיצה זו, והורה הגרי"ש אלישיב (שבות יצחק ח"ח עמ' רסג, ופניני תפלה עמ' מד) שלא ישתמש בעיצה זו, אלא יעשה כמו שכתב המשנ"ב.
הנעור כל הלילה ואין מי שיוציאו בעלות השחר בברכת התורה, האם מותר לו להמשיך ללמוד?
הנעור כל הלילה בליל שבועות, ואינו מוצא מי שישן שיוכל להוציאו בברכת התורה בעלות השחר, ורוצה להמשיך ללמוד, האם מותר לו להמשיך בלימודו? החזו"א (דינים והנהגות פ"א סי"ב) הורה שרשאי להמשיך ללמוד. וכן משמע במשנ"ב (סי' מז ס"ק כח), שכתב שאם היה ער כל הלילה, לא יברך בעצמו, 'ואם אפשר לו' ישמע את הברכה מאחר, ומשמע מדבריו שאם אין לו מי שיוציא אותו ידי חובה רשאי להמשיך ללמוד, וכן כתבו הגרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה סי' צא אות א ד"ה אגב, וראה מה שכתב שם סי' יח אות ח, ובהליכות שלמה תפלה פ"ו הע' ט) והגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"א סי' ט ד"ה אולם צ"ל, ובספר פניני תפלה עמ' לח) שכשאי אפשר לברך לא מצינו איסור לעשות מצוה בלי ברכה.
מאידך, דעת הגרצ"פ פרנק (הגרש"ז אויערבך בשמו בשו"ת מנחת שלמה שם) שמי שאנוס ואיני יכול לברך בשום אופן ברכת התורה, הברכה מעכבת ואסור ללמוד בלי ברכת התורה, שכנו שאסור להינות מהעולם הזה בלא ברכה, כן אסור ללמוד תורה בלא ברכה ולימודו נחשב כעבירה , וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' עז אות ב) שלדעת הרעק"א הנ"ל כיון שצריך לברך, הרי כל לימוד תורה בלי ברכת התורה הוא בגדר איסור. [וראה בספר דבר אברהם (ח"א סי' טז אות יז) בענין הלומד תורה בלא ברכה לפניה, האם מקיים בכך מצות תלמוד תורה].
ולמנהג הספרדים שמי שלא ישן כל הלילה צריך לברך ברכות התורה למחרת, כתב הכף החיים (סי' תצד ס"ק יב) שמזמן שעלה עמוד השחר, יזהר שלא לומר שום פסוק עד שיברך ברכות התורה. ובבן איש חי (שנה א' פ' וישלח אות ג) כתב שמי שמסופק אם עלה עמוד השחר או לא, יזהר באותם רגעים שהוא מסתפק בהם לומר שירות ותשבחות ולא יהיה יושב ושותק, וראה בשו"ת אור לציון (ח"ג פי"ח תשו' יא ובביאורים).
קריאת מגילת רות בשבועות, היא חיוב על היחיד או על הציבור?
נהגו לקרות את המגילות בימים טובים, כמבואר בשו"ע (סימן תצ סעיף ט).
ובטעם הדבר שלא גזרו שלא לקרות המגילות בשבת [וכגון שיר השירים בשבת חול המועד פסח או קהלת בשבת חול המועד סוכות], וכמו שגזרו על מגילת אסתר שלא לקוראה בשבת שמא יעבירנה ד' אמות ברשות הרבים? כתב בפעולת שכיר (על המעשה רב להגר"א אות קעה) ששאלו זאת לאדוננו הגר"א, והשיב, שאין לגזור אלא בדבר שהוא חוב על כל יחיד וכמו שופר ומגילה, אבל קריאת מגילות אלו לא הוקבעה כחוב על היחיד, אלא שקבעו לציבור לקרותן, ואין לחוש שמא יעבירנו וכמו שאמרינן בעלמא רבים מדכרי אהדדי.
ומטעם זה שאינו חוב על היחיד, הורה הגרי"ש אלישיב (הלכות חג בחג שבועות פ"ח הערה 83) שאם היחיד לא שמע את תחילת קריאת המגילה או שמתפלל במקום שלא קוראים מתוך מגילת קלף, אין צריך ללכת למקום שקוראים מתוך מגילת קלף.